אנכי ה' אלהיך. כתבתי במקומות רבים שקצת מליצות או מנהגים דומים ללשון ומנהגי מצרים וכן הורונו רבותינו כשאמרו ברכה (ילקוט ח"א פ' ע"ד) א״ר נחמיה מהו אנכי, לשון מצרי הוא, משל למלך ב"ו שנשבה בנו ועשה ימים רבים אצל השבאים, לבש אביו נקמה וכו' ובא להסיח עם בנו כלשונם של שבאים, כך וכו' אנכי אנוך. — וכן נתאמת היום אמות גמור ע״פ לשון כת הקופטי שהיא שריד לשון מצרים הקדמון, ועל פי כתובות הנמצאות בקירות ובאבנים, עיין גיזיניוס אנכי Lexicon Hebr — Chald. vox ומצאתי גם כן שבלשון צינדי Zend (והוא פרסי קדמון) אומרים אינוכי במקום אנכי Creuzer Symbolique ed. Paris I. 331. — וראה שלא נשאר דבר ממה שנתחכמו האחרונים שלא ידעו ממנו קדמונינו, ר״ל דרישת לשון הקדש על פי לשונות זולתה, ומהם נראה וכן נעשה.

אנכי ה' אלהיך. רבים שאלו למה לא נאמר אנכי וגו' אשר בראתי שמים וארץ, והרבה תשובות נאמרו בדבר, וראיתי להח' לוצאטו משתדל. 20 שהשיב שאין מדרך תורתנו לצוות על האמונה. — ואלו אמר שאין דרך תורה שבכתב, החרשתי, אלא שגם בזה היה ראוי לבאר שאין כלל זה אמתי אלא בדברים שאין להם מבוא לא בספורי התורה ולא במעשה, אך במה שנוגע לזה או לזה, התורה תודיע האמונה הרצויה, ולהיות שבריאת שמים וארץ הוא התחלת כל ספור, נזכרה בס' בראשית, וכמו שנזכרה שם כן היה ראוי שיזכרנה פה, ולדעתי הטעם הנכון כי להיות שהתורה מורשה קהלת יעקב ואינה חובה לכל בני האדם, על כן תאר עצמו ב"ה באלהי ישראל שהוציאנו מארץ מצרים שהיא בריאת ישראל, כי אותה אנו מבקשים, ולא בריאת העולם שהוא דבר השוה לגוי וליהודי.

וראה עד היכן הגיעה אצל האחרונים האלה הדעה הזרה הזאת, ר"ל שאין התורה מקפדת על האמונות אם לא ביחס תועלת הקבוץ המדיני, שהח' לוצאטו מלאו לבו לשאול את עצמו (שם ד"ך) ואמנם למה הקפיד הב"ה כ"כ על אמונת יחודו, ומה אכפת לו אם נעביד זולתו, וכי עבודת אלילים גורמת הפסד הקבוץ המדיני? ע״כ. ולולי שמלא דף אחד מפה לפה להורות כי באמת מע״ז נמשך הפסד הקבוץ המדיני, לא מצאנו ידינו ורגלינו לאסור עבודה זרה ! כאלו, האמת והשקר, והטוב והרע, אינם ספונים מצד עצמם לאהוב או לשנוא אם לא מצד התולדה הנמשכת, הטובה היא אם רעה ! עשו תורה אלהית כאלו היא מקח וממכר שלא יועיל אם לא ביחס בצע כסף הנמשך ממנו, או לפחות עשו תורת ה' לחיי נצח, כאלו היא מחקי הפוליציא העשויה ליום אתמול כי יעבור שכל מגמתה שמירת הקבוץ והשלום החיצוני בין אדם לחבירו ! ובאמת היא נשגבה גם מהחכמה המדותיית Etica כי החכמה המדותיית לא תשקיף כ"א על אלה החיים ימי שנותינו שבעים או שמונים שנה, ותורה אלהיה לטובתינו ולהנאתינו לדור דורים בכל מצב, ועול, ומציאות, שנהיה כי עוד כל ימי היותינו. — ומי יתן יחרישי ממוסר הבלים זה ותהי להם לחכמה!

[השמטה: אנכי ה' אלהיך. עיין מ"ש שם על מלת אנכי בל' מצרי, ודע שבחכמת הקבלה אני ואנכי כנויים למלכות והיא השכינה והסיהרא וראה זה חדש! בכתיבות מצרים נמצא אנך ANH להורות על ניצוץ הלבנה ויותר מפורש אַנוּכֵּי ANUKE היא שם אליל נקבה מתוארת בכל תארי המלכות דקדושה ואלה הם:מנהגת האלהים Direttrice degli Dei (ככה יאמרו על המ' שהיא קברניט והיא הספינה הוא הנַאוֹס NAOS שבמצרים) עין השמש Occhio del Sole (והמ' היא עין יעקב ואחד מב העינים) ומה יקרה ההוספה שמוספת הכתיבה עצמה Non del Sole primo לא עין השמש הראשון וכלומר, החכמה שהיא ביחס אל הכתר כיחס הת"ת אל החכמה ובזה מצאנו רושם במצרים הקדמין מב' המאמרים Logos של ידידיה, הא' Logos endiathetos והב' Logos prophoricos ואחריו קצת מאבות הכנסיה הנוצרית, עיין דברי בארוכה במחברתי הצרפתית Essai sur l' origine des dogmes et de la morale du Christ. Part. ll. DU VERBE ומעט למטה בצורה דמות אני קטנה Barca ובתוכה אַנוּכֵּי. Anuke curti Catal. illust. vol. ll. p. 129 עיין Or]

על פני. רצונו שלהיות שהקב״ה מלא כל הארץ כבודו, בכל מקום שנעבוד שם אל אחר, הרי כאלו אנו עובדים אותו על פניו או בפניו ואין לך מרד גדול מזה. — ולשוא עמל החכם לוצאטו להוכיח כי זה וכיוצא בו כלם כמו על אפי ועל חמתי. — ובאמת שאין בראיותיו כדי להוכיח, כמו שיראה המעיין (עיין משתדל.20)

פקד עון אבות. ראיתי פירוש נכון על פקד עון וגו' והיה טעמו שהקב״ה ממתין להעניש האב עד ג' דורות, לראות אם יקום אחריו זרע כשר שיהיה ראוי למחול לו בעבורו.

זכור את יום השבת לקדשו. אין ספק שהבריאה וחדוש העולם ראויים לזכירה, ולאות עולם לא יכרת, אך היה מקום לחקור למה נבחר האות הזה לשבות ביום השביעי שבו שבת האל מכל מלאכתו, יותר מכל שאר האותות, וביותר כי לא נוכל לדעת למה נזכור הבריאה מצד השביתה ולא מצד המעשה, וכמעט היינו אומרים שיותר היה ראוי לחוג יום ראשון כי בו היתה תחלת הבריאה, ויראה לי לומר שבכוונה נבחר יום השביעי שבו שבת האל ממלאכתו להוציא מלב המינים האומרים שהאל ברא עולמו כהפרש ובחיוב, וההפסקה מהבריאה תוכיח שברצונו הגמור ברא בזמן שרצה, ושבת בזמן שרצה, ועוד מטעם שני שביחס כחו ית' הבלתי בעל תכלית ראוי היה לברוא תמיד עולמות בלתי בעל תכלית, ואף שיש כזה צד אמת, מ"מ ההפסק יעיד על יכולתו יותר מהפעל התדירי כי אין יכולת גדול מלשום קץ וגבול לכח בב"ת, והכח הבב"ת באמת הוא היכול להגכיל עצמו במקום וזמן הראוי. — ועוד שלולי כביכול שצמצם הב"ה יכולתו הבב"ת לא היתה באפשר בריאת בעל חי משכיל, ועצם רוחם עומד בעצמו באישיותו הפרטיי, ולא היה עוד תכלית לבריאת העולם, לכן בא השבת להעיד על זה. — והמלכות שבעשר ספירות היא הנקראת שבת לכוונה זו העמוקה שאמרנו, כי השבת אות למציאות עצם אישי זולתו ית' מכח הגבול שהגביל את כחו והתפשטותו הבב"ה, והלא זה הדכר אשר ירמזוהו במלכות שהיא קונה רשות לעצמה, והיא רשות היחיד, וממנה מתחיל עולם הנפרדים, והיא השבת והגבול העליון כמו שמצאנוה נקראת בפי המקובלים בשתי השמות האלה: שבת, ורשות היחיד.

[השמטה: למען יאריכון ימיך וגו'. רבותינו דרשו לעולם שכלו טוב לעולם שכלו ארוך והשומע סבור שדרשתם זו אין לה שורש ואחיזה בפשט המקראות — לא כן אנכי עמדי כי יש לאל ידינו להוכיח כי במצרים מליצות כאלה היו ידועות ושגורות לרמוז על החיים הנצחיים כמו שנבאר עוד, ואומר דרך כלל כי הטובות שאחר המות נמשלו אצלם לטובות הגופניות כאשר הורה גבר חכם Orcurti Catal. illust. vol. ll. p. 11. ובפרט נמשלו לשתיה ממקור מַקְנה חיי עד, ובזה כבר העברנו כל החלודה שהטילו החוקרים האחרונים בכמה מקראות באומרם, כי לא על הנפש ידבר, רק על הגוף ואם אמת נכון הדבר שעל הגוף ידבר כפי המשל, הנה כשנשפוט ממה שהיו נהוג במצרים נדע נאמנה כי הנמשל הוא על הנפש ומה בין המצרים האומרים ככה לדוד ששרר ירויון מדשן ביתיך ונחל עדניך תשקם, לישעיה שאמר ונחך ה תמיד והשביע בצחצחות וגו' והיית כגן רוה וגו' לרבותינו שאמרו עדן זה היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית? — ויש עוד למצרים משל אחר יש לנו כיוצא בו בתו' ונדברי חכמים והוא משל הזריעה שאומרים שהמת או נפש המת הולכת לחרוש ולזרוע ולעבוד את כל עבודה בשדה Agricole בשדמות השמש — האין זה המשל השגור בפי הנביאים כמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד וביותר כדברי רבותינו שאמרו על ויניחהו בגן עדן (והוא שדה השמש כי המלכות שהוא גן עדן היא חקל תפוחין קדישין והיא מתיחסת לשמש שהוא בעלה) לעבדה ולשמרה לעבדה אלו רמ"ח מצות עשה ולשמרה אלו שס"ה מצות לא תעשה, ובפירוש אמרו חכמינו המקובלים הקב"ה זורע המצות והעבודה בכלל בכל פרטיה וגם למוד התורה נלבשו במשל העבודות שאדם עובד בשדה, כמשל הפרדס, ומשל הגן והנטיעות שלא נתגלה ערכן וכן לא נתגלה איזו מצוה קלה ואיזו חמורה, ואמרו יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו, ונקרא הבלתי מצליח בלמודו או בעבודתו מקצץ בנטיעות — ומקום מושב החכמים נקרא כרם (ואם פירשו שהיו יושבים שורות שורות ככרם, ומוצא דבר מהירושלמי בכל זאת קים לי בגוואי שזה פירוש מאוחר) ונדמו החכמים למחלקותם לחלק מה מהכרם כמ"ש בערובין נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר אלו בעלי משנה, הנצו הרימונים אלו בעלי תלמוד, ותקין המלכות ע"י המצות, והפגם ע"י העבירות נמשלו אצל המקובלים במשל השדה ועבודתו — וראיתי לחוקר הנזכר שרצה לפרש מה העבודה הזאת והזריעה שאומרים המצרים, ואמר שזה רמז על הגוף הקבור בארץ שעתיד להיות כמו הזרע שזורעים והוא צומח — ואמת שזה משל נאות בפי הקדמונים, ויש לנו דוגמתו בתלמוד במשל החטה שנקברת ערומה רק — אין משל העבודה שעובדת נפש המת בשדמות השמש סובלת כלל פירוש זה והנכון כמו שאמרתי — וכן מצאנו על כתיבות מצרים שיבקשו מאת האלהים שיתנו לנפש המת כל הטובות הרוחניות ויקראום ע"ד משל בשם לחם, עגלים, אווזים, בשמים, שעוה, וכל התענוגים הטהורים שהם חיי האלהים V. Orcurti Catal. illust. vol. ll. p. 24. — 28. 29.

ויותר מזה מצאנו מליצה מתאמת עם מליצת יאריכון ימיך וגו' כפי פירוש רבותינו וזה בכתיבות קברי מצרים כאשר העירונו ואחר, שהתפללו שינתן אל נפש המת כל הדברים שזכרנו מוסיף פעמים, ויחי ויתן לו שנים לאלפי רבבה, ופעמים, ויחי ויתנו למקריב כל השנים. lbid. vol. ll. p. 46. — Talora l' Eternita vi e espressa in modo poetieo e fantastico con un numero Grande di anni. באופן כי החוקרים החפשיים, גם המאמינים שניהם פה אחד יסכימו ויאמרו כי קרוב הדבר מאד שכוונת התורה כדרשת רבותינו והויא מלתא דשוייא לתרוויהו כי לראשונים נאמר איך לא תשאו פנים למנהג ולמליצות המצריים שאצלם נתגדלו אבותינו ואצלם למד משה ע"ה? ולאחרים נאמר הרי החכמה אחרונית עירונית מסכמת עם קבלת ישראל הקדמונית, האין זה אות אמת ומופת שלא ישוער כזבו?]

וכל העם ראים את הקולת. עיין בזהר ח"כ פ"א ע"כ שפירשו שם קולות על הספירות ועל כן אמר רואים ולא אמר שומעים ושקוד בפרט על דברי רבי אלעזר שם, וכבר ידוע כי ידידיה הוא פילון היה מנכבדי התיראפיאותיס Terapeuti שבארץ מצרים, ר״ל כת החסידים, וחכמת האלהות שבספריו קרובה מאד מאד לחכמת האלהות המקובלת, רק יוסיף הקורא הפלא ופלא כאשר בעיניו יראה שפירש פילון בפסוק שלפנינו והשינוי שבו (רואים במקום שומעים) כמו שפירשו בזהר על הרוחניים, ואלה דבריו: ........Aussi quand la loi ete promulguees sur le mont Sinai, on ne dit pas que la voix a ete entendue, mais selon le texte elle a ete de tout le peuple assemble.— Philon in Frank la Kabbale p. 314. ועל פי פשוטו של מקרא אומר אלי כי כן דרך ליחס אל חוש אחד מהראוי לחוש אחר, כי כלם מיוחדים בחוש המשותף Sensorio comune וכן ראיתי במשורר יון Eschile Prometheo v.21, in ששם בפי וולכניס כדברים האלה על פרומיטיאו "לא יראה קול, וכל תמונת אנוש לא יראה״.