תולעת שני. רב"ע במס' נגעים וכלאים פירש צמר צבוע בגוון קרימיז, וכן פי' רש"י, וכן רמב"ם בפירוש המשניות, רק בס' היד הל' פרה אדומה פ״ג הוסיף, והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר, הדומים לגרעיני החרובים, והם כמו האוג, ותולעת כמו יתוש שככל אחד מהם, ובפירוש הר״ש פ״ו משנה, ג' דמסכת כלים אוג הוא פרי אדום כדתנן פ״ק דמעשרות, האוג והתותים משיאדימו, אילן העולה מאליו ביער הוא ופריו דומה לשני תולעת, והוא כמין זרע קנבוס. — והנראה מדברי רמב"ם שתולעת שני הרא הקושיניליא. — ור״ס גאון הזכירו ראב״ע פי' גם הוא קרימיז, והבגד עצמו פירש ראב"ע ולא הוציאו ממש מפשט הכתוב, כי תולעת שני פירושו לדעתו שצבע הקרימיזי בלעז. — ואונקלוס (שמות כ״ה ודברים י״ז) תרגם צבע זהורי, ועדיין לא שמענו מהו זהורי, רק ביומא ד' מצינו קשר לשון של זהורית בראש שעיר וכו', ופי' רב״ע צמר צבוע אדום ולא ידענו עדיין אם זהורית שם הצמר והגוון מכללא אתמר, או זהורית הוא הצבע והצמר מכללא אתמר, ואם נפשך לומר ששניהם (הצמר והגוון אדום) רמוזים כשם זהורית, תמיה על עצמך שהרי אנקלוס תרגם וצבע זהורי, ואם הכל בכלל זהורי או זהורית לא היל״ל וצבע זהורי רק זהורי סתם, גם לומר שאנקלוס רצה בזהורי הצמר קשה לשמוע, שא״כ מה הלשון אומרה וצבע הצמר. — והנראה לרעת רש״י שאין לשון שני יורה על צמר כדעת רב"ע שהרי פי' בספר ישעיה א' אם יהיו חטאיכם כשנים, כתומים לפני כאודם שנים אלבישם כשלג, ואם אין שני אלא לשון צמר, היכן הרמז לאדמימות? וההתנגדות בין שני לשלג חלף הלך. — ואם בויקרא י"ד פירש לשון של צמר צבוע זהורית לא שיהיה ענין הצמר רמוז בלשון שני התולעת, רק פירש רש"י שהיה עשוי מצמר. — ובספרי זוטא תולעת, השני שבתולעת, רבי שמעון אמר משונה שבתולעת, הרי לדעתם שאין תולעת שני אלא התולעת עצמו, ולדעתי בין שיאמר תולעת שני או שני תולעת, או שני בלבד, או תולע בלבד, ירמוז לצמר צבוע בגוון אדום קרימיז, ומתחלה לא היה שם זה מורה כי אם על התולעת שממנו צובעים וחזר להורות על הבגד שהיה באותו גוון, וכן מצינו בשם תכלת ובשם ארגמן שאין שניהם מורים רק מין ממיני הצבעים, וחזרו להורות גם על הדבר שהיו נוהגים לצבוע באותו הצבע, וכן מפורש בס' יחזקאל שש ברקמה ממצרים היה מפרשך תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך, ואין לשון מכסך כופל על הצבע, ומהמנהג לצבוע הבגדים נקראו על שם הגוון עצמו תכלת וארגמן ותולעת שני, והוצרכנו לקבלת רבותינו לדעת מאיזה בגד יהיו עשויים.

שש. דעת רבותינו שהוא הפשתים, וראיתי מולים וערלים שעמדו על זה ונטו להאמין שיהיה הנודע אצלו בשם קוטון או צמר גפן Champol. Univ. Pitt. L' Egypte p. 192. וראיתי בשרשים לגיזיניוס Thesaurus שכתב בשרש שוש שהוראתו הזהר ולבנונית Albidinis. Splendoris ומזה שש (Marbre). גם שש (פשתן) לעוצם הלבנונית, ובשם אחר בוץ הוא הביסוס Byssus לקדמונים, אולי גם הוא כבייץ' בלשון ערבי לבן, ובשם אחר חור חורי מלשון חוור.— ואומר אני כי אולי בד כמו בוץ, כי כן קורים הישמעאלים בייץ' (כדלת במבטא).

[השמטה: ותכלת וארגמן. עיין מה שכתבתי על הוראת השמות האלה, וכיצד באו לרמוז בדבור אחד על הגוון והחומר, ורק לפי פירושינו זה הראוי להרחיב גם לתכלת יאות לנו הכתוב (שמות ל"ה) לעשות כל מלאכת חרש וחושב ורוקם בתכלת ובארגמן בתילעת השני ובשש כי אלו אין הכוונה פה בשם תכלת רק לצבע היטב אשר סייע עצמו ממנו החכם יוסף הלוי במגיד שנה ז' ט'. 14 כי יקשה אומרו בתכלת ובארגמן כאלו הם גופים וחומרים שונים, ובאמת גם תכלת גם ארגמן משמשים להורות על הגוון ועל החומר הנצבע בדבור אחד, אלא שאיני מוכרח שיהיה צמר גפן כדברי החכם יוסף הלוי שם, רק מין ממיני הצמרים הראוי להצבע בצבע תכלת כפי אשר ידעוהו הבקיאים באותו זמן, ואל זה ירמוז באומרו מלא אותם חכמת לב לעשות וגו' בתכלת ובארגמן כלומר הראוי לתכלת לתכלת הראוי לארגמן לארגמן, וכן לתולעת שני.]

[השמטה: ועשו ארון עצי שטים. רבותינו פירשו שהיו שלשה ארונות זה בתוך זה בוא וראה כיצד האמת מכריז עליהם מבחוץ. הרי לא נמצא במקרא רמז מזה, ולא הכרח בענין שיביאם לידי כך, לא מנהג בזמן רבותינו עד שנאמר שהלבישו התורה במחלצות מנהגיהם, ומה נשאר למעיין אם לא להשתומם על המראה ולומר חלום אחד הוא? ועתה ראה מה החלום הזה אשר חלמו הנה נכון וקיים כי לא ידעו רבותי' מאומה מקדמוניות מצרים ולא זכרום ולא העלום על לב לעולם, והם יתנו עדיהן ויצדקו דברי חז"ל, כי המנהג אצלם בארונות המתים לעשות כפולים שניים וגם שלישיים Nell' ultima di esse (stance) era riposta la cassa mortuaria che talvolta era doppia o TRIPLICE. Orcurti catal. illust. vol. ll. p. 12. -68. -75. -76.]

ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים. חכמי הקבלה ע"ה הורונו סוד הבירור ומצאו להם רמז בכתוב וינצלו את מצרים ולא ידעו מאז שדברים יתאמתו בדקדוק גמיר, כפי מה שנודע מעבודות המצריים, והוא שהשופט הגדול שבהם היה נושא על חיקו אבן ספיר, וחקוק עליה דמות האמת, ואולי ממנהג המצרים לישא אותה השופט על לבו, נשאר בלשוננו זכר בשם משפט כמו חשן המשפט, משפט האורים אף על פי שאין לאורים ותומים מבוא בדבר המשפט כלל. — ויתכן ג״כ שיהיה פירוש כמשפט האורים כמנהג האורים ואופני שאלתם כמו מה יהיה משפט הנער ומעשהו (ובמלכים ב') וידבר אליהם מה משפט האיש אשר עלה לקראתכם, אלא שבהרבה מקומית נזכר שם משפט על האורים ותומים, ואיך יפורש על פי זה חשן המשפט? על פן הנכון לדעתי לפרשו במה שידענו מכיוצא באלה המליציה אצל האוראקולי או האיבות, והוא שהאוראקולו אשר כאיפיו Ephese היה קדש לתימיס אליל המשפט, וכתב קלאוויר Clavier. Des Oracles p.99. שהיה נקרא על שם תימיס כי הגדת העתידות איננה כי אם גלוי חקי ומשפטי המזל Destin או הגזרה, המתגלים על ידי האובות או הוברי שמים, על כן היו נקראים תימיס Themis או Themistes על שם המשפט, ונגזר מזה פעל Themistire שהוראתו הגדת העתידות גם הגדת המשפט בין בעלי דינים ע״כ, ואם כן יתכן שגם אצלנו יקראו האורים והתומים על שם המשפט האלהי המתגלה על ידם וז"א ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו כלומר המשפט שישפטו האורים בדבר הנשאל, באמור עלה או לא תעלה וכיוצא מהתשובות המכריעות הספק שבלב השואל לאחד מהצדדים.

אורים ותומים. לא ביאר הכתוב מה הם, וזה אחד מהמקראות הקוראים בקול רעש גדול, כי אנו צריכים לקבלה ולמסורת, כי עליה סמך משה רבינו ע״ה כשכתב, ולא פירש איזה פנות גדולות באמונה ובמעשה כי אם ברמיזה, וכאיש המדבר אל מי שיודע מה שהוא שח, וכבר כתבנו על זה בשם כרובים, ועמדנו על דבריו של הח' רי'גיו ומה שהוציא גם הוא משתיקה זו (אפילו שלא הוציא מהם כי אם פת סובין) — וכתב Marsham שמהאורים, וגם מהכרובים אנו לומדים שכבר היו נוהגים באומה, ועל כן לא פירש מה המה אלה, כי ידועים היו, ודבריו נכונים במקצת, רק העקר שהתורה שבכתב תסמוך על המסורת, כי הכתוב איננו רק חלק מהמסורת.