אל הר האלהים חרבה. מאמונות הקבלה שיהיו קצת בני אדם דומים זה לזה בשרשם וטבעם וגם מקריהם החיצונים יהיו שוים זה לזה, ואולי הוא הנרצה בש"ס במליצת בן גילו, וראה פ' וישלח מ"ש על יוסף ויאסף אל עמיו — וראיתי להעיר על דמיון נפלא בין מרע"ה ואליהו, כי שניהם נגלה אליו ה' בחורב, ושניהם נשארו מ' יום בלא אכילה ושתיה, ושניהם נסתלקו מהחיים במקום אחד, ושניהם לא נודעה קבורתם, וכאלה עוד רבים כאשר ירגיש הקורא, באופן שלא יכול להתאפק רד"ק לכתוב ולומר כי מעלתו היתה קרובה למעלת משה רבינו, ראה אם חכם מקובל היה מדבר באופן אחר. ולדעתי זאת היתה סבה לכותבי האונגליון לספר שמשה ואליה נראו על ההר לישוע רבם, והאצילו עליו מהודם, וזה ג"כ הטעם, שבזהר, שניהם משה ואליהו לבדם, יורדים ללמד סודות התורה, ובא זה ולמד על זה, כי ראשוני הנוצרים ירדו לפרדס וקצצו בנטיעות, וכל למודיהם אינם כ"א קבלה משובשת כאשר העיר זאת לפנים בעל כלימת הגוים, וגם אנחנו רמזנו על זה פעמים במה שעבר.

והסנה איננו אכל. כדמות המראה הגדול הזה מצינו אצל קדמוני הגוים, שהרי לוקאנוס משבח ומפאר כהני גאלליא הנקראים דרויידים Druidi שבעוצם כשפיהם הרבים היה נראה היער כלו מלא אש, והיער אינו אוכל, Et non ardentes fulgure incendiasylvae. Luc. Phars. Lib. lll. P. 420. — והאמת כי כמו שהשקר הוא כקוף בפני האמת כן הנסים המזוייפים תאר להם כנסים האמתיים כמו שהורונו חכמי הקבלה שהטומאה כקוף בפני הקדושה ותפוס כלל זה בידך כי רב הוא, ובזה תלך בטח דרכך בקריאת ספרי המינים ורגלך לא תגוף.

אל ארץ זבת חלב ודבש. לא כן אנו רואים בעינינו היום, וכבר מזמן חז"ל הרגישו בזה השנוי, ואמרו ביומי ר"פ שמינא ארעא, וביומי דר"פ כחישא ארעא, ושתי תשובות בדבר, האחת שאחר שגלו ממנה ישראל הרצת את שבתותיה כקללת ה', או שנאמר שלא כל ארץ ישראל היתה בכלל ארץ זבת חלב ודבש, אבל חלק ממנה, וכבר ידוע מ"ש על חברון, ארץ טרשים היא והקצוה לקבורה, וגם אמרו על ירושלם מפני מה אין פירות גנוסר בירושלם כדי שלא תהא עלייה שלא לשמה, ושמע דבר יקר מפי חז"ל שגם הם הגבילו תאר זבת וגו' רק לחלק מא"י, והוא מ"ש בירושל' דמס' בכורים, והא כתיב ארץ זבת חלב ודבש, א"ל אשר בה ארץ זבת חלב ודבש.

אהיה. שם אהיה גם שם הויה ב"ה שהם הנכבדים בשמות הבורא ית' כלם עניין הויה ומציאות, ולא תשמע ולא תאבה לדברי המכחישים, ועוד נאריך בזה בע"ה, ומזה נמשך אצל רבותי' התלמודיים והמקובלים לכנותו ב"ה בשם הוא — בהוא הפעל והשם — בדבור אחד, והוא מקשרם — ויש בחכמי האומות ובחכמתם האלהית, כנויים קרובים מאד באופן נפלא לכנוי זה, רק לא אעיר עתה כ"א על מה שמצאתי סמך גדול לדרשתם ז"ל ע"פ והוא אסור בזיקים על שכינתו ית', והעניין חוזר על גלות בבל כידוע — ומצא Oppert בכתבי בורסוף. Borsippa שעל נבוכדנצר נכתב שם רִבִט הוא כינא, ופירש הדברים עבד הנמצא (רבט, עבד, כדרך שאומרים בערבי רבט לאסור, ודומה לו אסיר, בל' עברי, מאסר לשון קשר) וא"כ צדקו דברי רבותינו אם מטעם ההויה הרמוזה בשם זה (דומה לשם אהיה והויה) ואם מטעם שבל' אשור (ששם אירעו הדברים) כך היו קוראים לבורא הוא, כמו ששמעת- וחוץ מזה כמעט נראה ברור שכן יש ללמוד מאיזה שמות בני אדם שבתנ"ך, ר"ל ששם הוא כנוי לבורא ית' אצל קדמונינו, שהרי מצינו אבי-יה, גם אבי-אל (ד"ה) ומצאנו אבי-הוא, וזה לעד כי בשם אבי-הוא בא הוא תחת יה, ואל- וכן אליהוא תחת אלייה ואליאל — וכן אליפלהו (ד"ה א' ט"ו).

[השמטה: על פסוק אהיה אשר אהיה עיין מ״ש שם, ועול שני שמות לראיה כי שם הוא מכלל שמותיו יתברך אצל קדמונינו, האחד הוא הו־שע (ונקרא שמו אחר כן יהו־שע) כלומר הנקרא שמו הו־יושיע זה הילד על דרך אלי־שע, ישע־יה כלם ענין תשועה, והשני אבי־הוא כלומר אבי הוא הנקרא בשם הוא, והעד שם אחר כיוצא בו אבי־יה כלומר אבי היא הנקרא יה. — ואולי מזה הסוג אלי־הוא כלומר אלי הוא הנק' הוא כמו אל-יה. — וראה שדרך קדמונינו בקריאת השמות יעיד כי אמונותיהם אמונות המקובלים שכן נהגו לחלק שם המפורש יתברך למחלקות המקובלים. — הם אמרו ישעיה, אביה, אליה, הרי יה. — גם אמרו יהו-דה יהו־שע הרי יהו, גם אמרו יו-אל יו־כבד, יו-רם הרי יו, גם אמרו הו-שע, אבי־הוא, הרי הו והנפלא מכלם הרכבת שמות בני אדם מאותיות וה שבשם, כאלו הם שם בפני עצמו, כשם הודוה מורכב מהוד־וה ועניינו הודאה כמו יהודה, והעד שמצינו הוד לבדו שם אדם (ד"ה א' ז') כמו שמצינו צורי לבדו מן צורישדי (עיין ד"ה שם), ואולי ממין זה יִשְ-וַה כמו יאשְ-יָה, יִשַּׁי.]

[השמטה: אהיה אשר אהיה. עיין שם ובהערות שבסוף פ' כי תשא — ומשם ראיה שבן היו קורים הוא לבורא בארץ אשור, ומה תאמר הקורא אם נמצא שכן היו קורים אותו ג"כ בארץ מצרים, ולא ידעו ולא יבינו את זאת קצת חוקרים שבמקום שמצאו כנוי הוא על אוסיריס בכתיבות מצרים אמרו שכן דרך הלשון לדבר פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח ואין הדבר כן אלא כמו שאמרנו, שאיסיריס שהוא כנגד שם הויה (תפארת) שבקדושה נקרא גם הוא בשם הוא, ותמיד הוא נקרא כן בכתיבות מצרים גם כשידברו לנוכח אוסיריס כמו לך הישועה מלך האלהים המאיר משכן הכבוד בטובות-יו COI BENDI DI LUI במקום טובותיך וכיוצא בזה לאלפי רבבה. Orcurti Catal illust. vol. ll. p. 205 ומה נאוו אם בן דברי רבותינו שאמרו ותפתח ותראהו את הילד מלמד שראתה עמו שכינה דרשו כנוי הו הנוסף ללא צורך על ה' יתברך, וכן ראוי לחכמתם הנסתרת (שכן הוא אחד משמותיו ית' וכן ראוי להאמין) ולדבר לבת פרעה כאשר ראינו, והרי זה עד ממהר כאחרים לבלי סוף אל מה שאמרנו פעמים רבות כי החכמה בקצה האחרון והאמונה בקצה האחרון מתאימות ומחוברות.]

ולא ביד חזקה. י"מ כמו אלא ביד חזקה, וי"מ ואף לא ביד חזקה, ולדעתי אין צורך להוציא ולא מפשוטו, והכוונה לומר שאף לא ביד חזקה לא יתן וכו' כלומר במכה אחת ולא בשתים, אף שיהיו ע"ד נס וביד חזקה, עד שישלח ה' כל מגפותיו אל לבו, והעד על אמתת זה הפירוש, אומרו תכף ושלחתי את ידי והכתי את מצרים בכל נפלאותי וכו', ואחרי כן ישלח וגו', כלומר אחר המוראים ולא אחר היד החזקה הנראית במכה א' או בשתים בלבד.