הראני נא את כבודך. רשב״ם פירש שאלה זו מעין שאלתו של א״א ע"ה במה אדע וגו' והמראה היא כעין כריתת ברית, כבריתו של אברהם אע״ה — ואחריו ימשוך הח' שד״ל (משתדל ט״ז) ולדעתי אין זה נכון, ושניהם דחקו עצמם לפרש כזאת כדי לרחק הפירוש שיורה על שאלת חכמה והשגה עליונית הנראית לעין כל כפשוטי אלה המקראות, והעד ששאלתו של משה לעלות בסדר השגתו ית', תשובתו יתעלה לא תוכל לראות את פני וגו' וכפל אחר סמוך וראית את אחורי וגו'.

וקראתי בשם ה'. בעל הטעמים הפסיק בין בשם לה', וכתב הח' שד״ל (במשתדל ט״ז) שדעתו נפלאה ממנו, ונראה לי שכפי הפסק הטעמים יהיה המובן, שהקב"ה מיעד למשה שכשיעבור כל טובו לפניו יקרא ה' בשמו ובתאריו הראוים, ומלת בשם היא כמו מאמר מוסגר, כאלו כתוב וקראתי ה' בשמו, ושמו הם מדותיו ה' ה' אל רחום וחנון וגו', ואל תתמה שלכללות המדות יקרא שם, כי כבר מצאנו כגון זה בפ' שמות ה' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וגו' זה שמי, הרי שלאלהותו ביחס האבות קרא שם, וכ״ש וק״ו מדותיו שראוים לשם זה — ובדברי חז״ל ובפי חכמי הקבלה שגור מלת שם להורות על המדות ועל התארים, וכגון זה פירש האר״י על אמרם שמו של משיח נברא קודם שנברא העולם, שהכוונה על נשמתו.