ארך אפים. בלשון לאטין ירמזו על מדת הסבלנות בשם כגון זה עד שנראה כתרגומו, והוא Longanimitatem והטעם כי בעת שאדם נח מכעסו נשימותיו ארוכות, ולהפך כעס הכעס נשימותיו קצרות, על כן קצר אפים.

נושא עון. סובל העון כדי שלא יכבד על הפושע וימיתנו, וכן דמה דוד העון למשא כבד, כמ״ש כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני, ולפי שהפשע והוא המרד, חמור מהעון על כן ועובר על פשע, שאינו עומד עליו ואינו שוהה לראותו אלא עובר עליו והולך הלאה, ואנו רואים בחוש נשיאת העון כי כל מה שעשה האדם אפילו נגד רצונו ית' מתקיים בעולם אם לא ינגד לחקי הטבע שגם הם פעל אלהי, דרך משל אדם בא על הערוה והוליד ממנה ממזר, בדין הוא שלא יזריע, אלא שהקב״ה נושא גם הוא וסובל העון, וכן אדם זורע או קוצר בשבת כדין הוא שלא יצלח במלאכתו, אלא שהקב״ה נושא העון, וכחות הטבע מוציאים אותו לפעל, ובזה נפלאו בעיני דברי המקובלים שפירשו נושא עון שהקב״ה זן ומפרנס המקטרג שאנו בוראים, כדי שלא יתדבק בנו ויזיקנו — ודע שאין פעל נשא כשחוזר על העון זז מפירושו זה שאמרנו, אלא לעולם ר״ל סבילת העון, וכן מצאנוהו אצל אהרן ובניו לשאת את עון העדה שאין פירושו לכפר רק לסבול ולקבל על עצמם, כמו ונשא השעיר עליו את כל עונוהם — ובזה יבואר לך למה ישב הרוצח בשגגה עד מות הכהן הגדול, ועיין שם מה שאכתוב בע״ה.

פקד עון אבות וגו'. אמרו רבותינו שמדה זו דוקא בע״ז, וראיתי בספרא די״ו ע״ב דברים סותרים, דאיתא שם, רבי ישמעאל אומר עונה בה למה נאמר, לפי שהוא אומר פקד עון אבות וגו', יכול אף ע״ז נפקדת, ת״ל עונה בה' בה עון תלוי ואין נפקדת על בנים וכו'.

פקד עון אבות. מדה זו מצאנוה נוהגת בטבע על פי כללי החכמה הטבעית בהמשך מדות ההורים הן חמריים הן שכליים, בבניהם ובני בניהם אחריהם, ויש בזה ספרים ומאמרים נכבדים מאחרוני הטבעים זכרתים במאמר מיוחד שכתבתי ודרשתי בפומבי על פקד עון אבות, והדברים ארוכים להעתיקם, ויש אצלם כלל שפעמים אין מדות ההורים נראים ונגלים בבנים, רק בבני הבנים שדומים לזקניהם, וזה יקראו בשם Atavisme רק לא אכחד אמרי קדוש דמסייעני והוא החבר הטוב בספר הכוזרי א' צ״ה וז״ל "ונראה בזה בעניין הטבעי, כי כמה יש בני אדם שאינם דומים לאב כלל, אך הוא דומה לאבי אביו, ואין ספק כי הטבע ההוא והדמיון ההוא היה צפון באב, ואע״פ שאינו נראה להרגשה, כאשר היה צפון" טבע עבר בבניו, עד שנראה באברהם.

[השמטה: פוקד עון וגו'. כתבתי שהטבע מעיד על אמתת זה הענין — וכן פירש הכתוב החכם הגדול De Maistre ויש מי שטען עליו Binant. Revue des duex Mondes. Fev. 1861. p. 561. שעדיין לא יצא ידי חובתו בביאורו כי לא פירש התיחסות (imputation (כלומר התיחס עון האב אל הבן) ואני אומר שאין זו טענה שאם הענין אמת שאנו רואים בנים סובלים עון אבותם, נמצא שמשה אמת ותורתו אמת, ואם יקשה לך הענין יקשה כאחד מסתרי ההשגחה ולא על תורת משה תלונתך כי אם על ה' ועל הטבע שלוחו.]

אלהי מסכה. נזכר שם מסכה פעמים רבות להורות על צורת אליל, ויתכן לדעתי שעקר שרשה כמנהג הקדמונים לסוך בשמן מצבות אלהיהם, ותהיה מעניין וגזית סיכה, וכבר מצאנו מסכה משמש להוראה זו בפשיטות מבלי שום רמז לעבודת אלילים (ישעיה ל') ולנסיך מסבה ולא רוחי. שתרגם שם המתרגם ולאתמלכא מלך ולא שאילין בנביי ורש״י ז״ל פירש להמשיל עליהם מושל ומהו הנסוך הוא פרעה ע״כ, הרי שלדעת רש״י, המלך בעצמו יקרא נסוך או מסכה לסבת המנהג לסוכו בשמן המשחה, וכמו שנקראת ע״ז ע״ש משיחת המלכים, כן נקראת מלך או מולך או מלכם או מלכת השמים, ונקראת בעל ואדון (Adonis).