ויהי כל הארץ שפה וגו'. ראיתי מי שהעיר על דבר אמת שממנו תצא יקר סהדותא לאמתת ספור תורתינו, והוא שכל הקורות הנוראות והמעשים הנפלאים שהיו בעולם טרם הפרד איש מעל אחיו כגון יצירת העולם מלא דבר ונפילת האדם ממדרגתו — ואשרו וטובו קודם שיחטא — והשחתת הארץ לפני האלהים בגזל וחמס עושק ותרמית — וגאותם וזדונם של הגדולים והראשים שיקראום בשם ענקים גבורים נפילים, וכן המבול, ושטף העולם, והמלט רק אדם אחד לבדו ושלשת בניו — ואמונת אל רם ונשא משגיח על כל דרכי ב"א להשכיר ולהעניש וביחוד החמסנים והרוצחים והנשבעים לשקר, כל אלה הזכרונות והאמונות נשארו לזכר עולם בפי כל האומות ישנים עם חדשים, ולהפך כל מה שקרה אחרי כן בהפיכת סדום ובנותיה, ושעבוד מצרים, והמכות, וקריעת ים סוף וירידת המן וכבישת הארץ אם הגיע שומעם בקרב הגוים אשר סביבותיהם, לא עצרו כח להתרחב ולהגיע עד הגוים הרחוקים, ורק קול הברה לקחה אזנם מנהו וישחיתו הודו ויופיו בתערובת שקר וכזב — ובאמת כי גלוי יקר הוא זה להוכיח במישר כי אמת יהגה אך נותן תורתנו ב"ה.

את העיר ואת המגדל. שם המגדל אשר בנו אנשי הפלגה יקראוהו היום הישמעלים ביר נמרוד אולי נקרא בשם זה להיות נמרוד מבוני המגדל, והגדול שבהם — ועדיין נכרים הלבנים שבנו בהם העיר והמגדל, ורבים מהם שחורים, וכל מי שבדק אותם לא נשאר אצלו ספק כי נשחרו משריפת האש שבערה בהם — Keppel. Travels in Babi lonia l. 200. ומצאנו בזה לאמת דברי הנביא ישעיה שכתב על בבל שיקרה לה כמהפכת סדום ועמורה וההפכה הזאת היתה באש וגפרית, ואחריו נבא כמהו ירמיה ע"ה, ועל המגדל הקדמון ככה האמינו חז"ל הקדמונים באומרם, שליש נשקע שליש נשרף שליש קיים — והחוש יעיד גם היום על דבריהם כי חלק (ואם אינו השליש בדקדוק ואולי כן היה בזמנם) קיים, וכן חלק נשקע ועדיין מוצאים ממנו כשחופרים בקרקע, ושליש נשרף כמו שיעיד על זה שחרורית הלבנים — ובמס' סנהדרין פ' י"א דק"ט אמר רב יוסף בבל ובורסיף סימן רע לתורה מאי בורסיף — א"ר אסי בור שאפי ע"כ. ורש"י ז"ל פירש כי בבל ובורסיף משכחין את התלמוד מפני שנולדים באויר המגדל, ואויר המגדל נגזר עליו שישכח, ולזה דור הפלגה שכחו לשונם הראשון כשרצו לבנות המגדל במקום ההוא, ובורסיף זכר אותו סטראבוני בשם בורסיפא וטלמי בלוחותיו קרא אותו בורסיסתא, והוא נודע היום בארץ בבל בשם בורסא — והנוסע Riche Voyages aux ruines de Babylone זכר מ"ש חז"ל יעו"ש ד"ט צ"ד.

בבל כי שם בלל. מבואר נגלה שלדעת כותב התורה בבל נקראת על שם בלבול הלשונות, וכפי זה יקשה שהבי"ת הא' לכאורה נוספת, ועוד חסרה ל' משרש בלל, והנה חז"ל למדונו והרשונו למצוא מוצא ומקור השמות זולת מה שנמצא בתורה אם לא יתישב על הלשון, שמצינו במדרש רבא בראשית פ' כ"ה ויקרא את שמו נח לאמר, ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש לא הוה צריך קרא למימר אלא נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו ע"כ, וחתרו שני החכמים למצוא טעם אחר להקרא שמו נח ע"ש, ע"כ ראיתי להזכיר מה שהעלו בחקירותיהם בקדמוניות בבל אחרוני הבלשנים ומהם אופירט Etudes Assyriennes 23. — והוא שבבל עניינו פתח המבול, בב (פתח) בל — ואם ההוראה הזאת אינה מסכמת לנתוח המלה על שם בלבול הלשונות, הנה היא מסכמת לספור התורה המעידה שבבל היתה מקום מושבם הראשון אחר המבול — וביותר יתישב למדרש חזל על שנער שננערו שם מתי מבול, וזולת זה אם נשגיח היטב, נראה ששני העניינים נרמזים בשרש בלל בין ענין המבול בין ענין הבלבול כמו יבלי מים, ירח בול ותהיה א"כ המלה נחלקת לשנים בב-בלל — וחובה עלינו לספר כי כפי עדות החוקר הנז' פעמים שנמצא שם זה כתוב על האבנים באופן מסכים יותר לנתוח המלה כפי הדעת הנגלה בתורה, שבמקום בב-ילו (וכפי החלוק הזה ירצה בו פתח המבול) נמצא פעמים חלוק אחר והוא ב-בי-לו - וכפי זה השם המורה על הפתח (בַב) חלף הלך לו: — ואולי גם הנביא רצה לרמוז לנו מקור והוראה אחרת בשם בבל באומרו, ופקדתי על בל בבבל, הרי שגלה אזנינו שבבל מוצאה מבֵל, ואם לא שגיתי בזכרוני, חשבו כזאת קצת מחכמי הלשונות.

ויחי שם וגו' חמש מאות שנה. גויי הארצות גם הם נשאר אצלם זכרון החיים הארוכים האלה מקדמוני כ"א גם קומתם הארוכה האמינו בה כל הקדמונים, וראשוני היונים ספרו על עצמות אוריסטי הנמצאים בארץ ארקאדיא ארכם ט' טפחים Erod. Lib. L 68. — Guignaut Relig. de l' antiq. 3. 12.

ויולד את תרח. בסדר הדורות (קרונולוג'יאה) לערביים נחור, זקנו של אברהם נקרא תרח, ואולי ב' שמות היו לו — ובזה נוכל לסלק כל מין סתירה בהעריך זמן יציאתו של אברהם עם מספר ימי חייו ומיתתו של תרח כאשר כבר נתעוררו על זה.

אברם. לדעת חז"ל תרח ונחור וגם אברהם טעו אחר ע"ז קצת זמן גם לא נזכר מזה כלום בתורה ובפרט על אברהם, ומקבלת חז"ל נשאר רושם הנבר בס' יהודית פ"ה המספר שאכיור שר צבא לעמונים אמר על השלשה הנזכרים שעבדו ע"ז ולדעת זה נטה אצל הנוצרים אמברוג'יו, ומפרשי התורה אחרים אצלם ואגוסטינו (עיר אלהים 16) ריחק דעת זה — וראיתי שאצל הפרסיים כזכר שתרח מוכר צלמים היה כמ"ש חז"ל עיין Hyde de rel. vet. pers. 58.66 — ואין מי שיראה שספור התורה חסר אופן ההעתקה מע"ז שעבדו אבותיו של א"א בלי ספק לאמונתו של א"א ועבודתו לאל יחיד ומי זה יאמין שלא היה בין מצב ראשון למצב שני אלא דבור לך לך שהוא הראשון שנדבר אתו ית'? הא למדת שהתורה מורה באצבע לאיזה מעשה או למוד הממצע בין הע"ז הקדמונית, והיחוד החדש על ידו נבדל א"א מעדת אנשי דורו וממשפחתו ואיזהו? זה המעשה הנמסר לנו מקבלת קדמונינו או קרוב לו.

ואבי יסכה. כדחז"ל יסכה זו שרי וכן אמרו קטורה זו הגר ודרך כלל רבו מהרבה האנשים שעליה אמרו בתלמוד ובמדרשים שיש להם שמות הרבה ומכללם המלכים. ובאמת ידענו מחקירת קדמוניות שכן היה מנהג אצל קצת מגדולי או"הע וביחוד ידענו ממלכי מצרים שכל אחד מהם היה נקרא בב' או ג' שמות (Syncello דף 33) וקלימינס האלכסנדרי בספרו המסכים (סטרומאט ספר א') ברור מלל על כל מצרי ומצרי כהתחנכו לסתרי דתו (מיסטירי) היה נקרא בשם אחר ובזה יאורו עיניך להבין מה טיבו של שנוי השמות לאבות העולם אברם אברהם יעקב ישראל, ואחריהם קצת גדולים כמו הושע יהושע, ורבים ממליצות התורה והנביאים לא יובנו כ"א במונח זה, ועל פי המנהג המפורסם שזכרנו: וכן ולעבדיו יקרא שם אחר — תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי — וגם מחכמי האומות האמינו היות יסכה היא שרי Explications sur la Genese vol. 2.370. ואמרו שעל כן קראה אחותי להיותה בת אחיו כמו שקרא ללוט אחי להיותו בן אחיו, ולדעתי נוכל למצוא בשני השמות רמז כי לאחד יחשבו והוא כי יסכה ושרי שוים בטעמם כי שרי לשון שררה כמו שרתי, ויסכה מלשון נסיכות והעד שם מלכה אחותה, לשון מלכות, וכבר העיר הרמב"ן (פ' דברים) כי השמות ישתנו בהכרתם וישמרו טעמם, כמו זרח וצחר ושניהם לאיש אחד. והתורה עצמה בראש הומיות תקרא כי זה דרכה לכנות איש אחד בשמות מתחלפים עד שכל שומעם יחשוב שהם אחרים: ומבלי שנזכיר יתרו וכיוצא בו הנה ספר דברי הימים מלא על כל גדותיו משמות שונים שנתיחסו לאנשים כבר ידועים לנו מספור שאר ספרי הקדש — וחז"ל הרגישו בדבר זה ואמרו על ר"ש בן פזי (מגילה דף י"ג) כי הוה פתח בדברי הימים אמר הכי כל דבריך אחד הם ואנו יודעים לדורשם ע"ש רש"י -ויפה אמר חוקר אחד בזמנינו (גייגער?) שד"ה הוא מדרש קדום: ואני מוסיף שהמדרש, כתוב חדש.

אור כשדים. פירוש חז"ל ידוע שמשמעו הנס שנעשה לאברהם באש הכשדים, ואיך שיהיה מפירוש הכתוב לפי פשוטו, מצינו ראיה לקבלת חז"ל בס' עזרא מהגנוזים ספר ב' פ"ט שמסופר בו שהאל הציל אברהם מאש הכשדים -. וירונימוס ואגוסטינו לא הזידו לחלוק על זה (Argonna Stor. della Teologia 41) ועל עקר שם זה, חוקר אחרון שבזמנינו.Jul. Oppert. Etudes Assyriennes. p. 157. מצא שבלשון אשור אור כשדים עניינו ארם נהרים, או כמו שהיו אומרים היונים מיסופוטאמיא דהיינו בין הנהרות ונתוח המלה כך הוא אור ר"ל חוף ארץ, כַשְׂ עניינו שנים, דִים עניינו מים — וחוץ מהנזכרים יתנו עדיהם גם הישמעאלים להצדיק דברי חז"ל מטעות אברהם אחר השמש וכו' כי גם ביניהם נתפרסם כל זה מימים קדמונים, ונביאם מחמד הזכירו בפירוש בס' הקוראן פ"ו — ע"ו ע"ז ע"ח ע"ט.

[השמטה: ויצאו אתם מאור כשדים. עיין במקומו דעת אופירט Oppert שכשדים ענינו בלשון אשור ארץ בין הנהרות, וכפי פירוש זה יסתלק קושי המליצה שמצינו בנביא ועל יושבי כשדים שגם אם נפרשהו כמו ועל יושבי ארץ כשדים, עדיין הדוחק נראה, ולמה יאריך לשון תחת שהיל"ל על הכשדים? ומי הם יושבי ארץ כשדים אם לא הכשדים, וכן מצינו על יושבי לב קמי. (כשדים באת ב"ש)]