כדר-לעומר. יש להעיר כי שם כדר הוא חלק בשמות שונים וכאן. הוא בשם כדר-לעומר וגם נמצא בשם נבו-כדר-צר כי אין ספק כי נבו עקרו שם האלוה ונקרא המלך על שמו, עיין Oppert Etudes Assyriennes 14. שדעתו שכדר בל' אשור הוראתו בן, או בכור, ואולי מזה שם כדור הנזכר בתלמוד.

ואת הזוזים בהם. בהעתקת השבעים תרגמו בהם עמהם ואף כי תורתינו אינה צריכה חזוק סוף הפסוק יורה שהם שם מקום

את כל שדה העמלקי. ראה מה שכתבתי פ' נח על שם יקטן וקבלת הערביים באבותיהם הראשונים, ועל עמלק אחר קודם בנו של אליפז, ובפסוק זה מצאנו שם מתואר על שמו של עמלק שלא היה עדיין בעולם, ועיין פירש"י ודעת רמב"ן "כי היה בימים קדמונים אדם, נכבד מבני החורי יושב הארץ ומושל על המקום ההוא ושמו עמלק ואליפז בכור עשו קרא שם בנו על שם האיש ההוא" ואלו ידע רבינו הרמב"ן מקבלת הערביים היה סומך עליהם ולא יהיו אלא כגוי המסיח לפי תומו.

ויגד לאברם העברי. שם עברי יאמר בפרט על היהודים והעד (ירמיה ט"ל) לשלח איש את עבדו העברי והעבריה ואח"כ ביהודי אחיהו איש ומ"ש יונה עברי אנכי לא נוכל להכריע אם כוונתו שיכירו בו שהוא יהודי או מבני עבר, ולדעתי תחלת תשמישו הראשון כולל משפחת גוים בשלמות, בני עבר, ומזה הענין ושם אתנו נער עברי וגו' כי לא היו עדיין בני ישראל מצויינים בפני עצמם, וכן מארץ העברים וכן שלנו לאברם העברי, ואח"ך נשתמשו בו בפרטות על בני ישראל כאמור ועדיין נשארו קצת בהוראה מסופקת כמו עברי אנכי ביונה וקרוב אצלי שבא במקום יהודי כי אם לא כן לא היתה תשובה הגונה לשאלתם אי מזה עם אתה, ולא היו א"כ מבינים למי מהנולדים מעבר יתיחס יונה ועוד שכבר בימים ההם נתיחד שם עבר לישראל וכבר בב"ר נחלקו על שם עברי, מהם אמרו מעבר בן שלח, ומהם אמרו מעבר הנהר ויש מי שרצה להכריע כדברי הראשון שמצינו בעזרא שקורא ליושבי עבר הנהר חינש עבר נהרא ואמרו שא"כ הי"ל לקרותם עברים, ולדעתי אין מכאן הכרע שהרי אחר שחזר שם עברי להיות פרטי לישראל הוצרכו לשנות בשם אחרים הבאים מעבר הנהר, ולפרש הדבר ביותר.

וירק וגו' שמנה עשר ושלש מאות. יוסף לרומיים במלחמותיו ( v. 19 T. 4.) כתב שאלה ג' ושלש מאות היו ראשי לגיונות, ועיין (Sharon Turner 3. 147)

[השמטה: וירק את חניכיו. רבותינו אמרו ששמם אברהם כשמו עשו חניכה מלשון כל שום וחניכא דאית לי, שם שקורין לאדם והבלתי יודע יהיו הדברים לשחוק בעיניו, אך מה יקרו מחשבותיהם, הלא נתברר בירור גמור אצל הקדמונים, כי הנלוים אצל הגדול לשרתו ולברך בשמו כדרך הקליאינס CLIENS אצל הרומיים היו נקראים על שם פטרונם (וזה כוונת רבותינו דרך ב"ו אדם, נקרא על שם פטרונו) ויוסף הכהן נקרא פלאוויוס Flavius כי היה בן בית לקיסרים איספאסיאנוס וטיטוס הנק' פלאווי, והם היו יוצאים ונכנסים אצל הפטרון לכל שירות ומלחמה, ונתבאר כל זה היטב בספר Vico Principe di Scienza Nuova והוא הוא שאמרו רבותינו שנקראו אברהם כשמו ולהיות אצלם כמו אצל ויכו שם אברהם שם כללי Tipo, Caratteri יאות לכל מחנהו הוסיפו ואמרו פסיעותיו של א"א היו ג' מלין ר"י בר"ט אומר מיל — דמו כל המחנה כלו לאיש אחד ואמרו שכל פסיעה היתה גדולה כ"כ, ולכוונה זו ישקיפו כל הנפלאות המסופרות על איש פרטי אשר לא יעצור כח, גבורת אנשים לבצע אותם כמו המסופר מעוג מלך הבשן.]

עד דן. כתב יוסף לרומיים שדן שם אחת ממוצאות הירדן וכזאת אמרו חז"ל ע"ש ירדן שירד מדן ותועי רוח חשבו למצוא עלה נגד קדמות התורה באומרם כי באותה שעה לא היה דן בעולם, ולא אמרו בלבם שכמה שמות שמצינו בדורות אחרונים כבר היו לעולמים ואזכיר קצתם לסתום פי מקטרג, למשל מצינו יהודית קודם יהודה והיהודים, ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי. חנוך בן ראובן חנוך ופלוא חצרון וכרמי ומצינו חנוך בנו של קין וחנוך בן ירד, קרח בעל מחלוקתו של מרע"ה וקרח בנו של עשו, רעואל אביו של יתרו ורעואל בן בשמת אשת עשו, עיבל מצינו אותו אצל החורים שם אדם ומצינו אותו שם הר בימי משה, וכן דן אפשר שהיה אדם מפורסם ונקרא המקום על שמו. וכיוצא בו מצינו זאת לפנים בבני רעמה שבא ודדן ונקל ליפול אחת מאותיות הכפל כנהוג פעמים.

חניכיו. חז"ל אמרו ששמם אברהם כשמו דרשו חניכיו מלשון חניכה ואין ספק שבשנים קדמוניות כך היה מנהגם להתכנות על שם הראש והקצין שבהם, ולא בלבד בעיר רומי כידוע מענין הקליאינטי Clienti שהיו נקראים על שם פטרונם Patroni אבל גם בארץ יון ובארצות בני קדם כמו שהוכח יוכיח החכם Vico לארך ולרוחב ויש מדרש חז"ל שישראל נקראים על שם פטרונם, והוא מיוסד על המנהג שבזמנם כהרבה מדרשותם שלא יובנו כ"א על פי המפורסם בדורות ההם, ומזה, ההכרח לדעת אותם על מתכונתם.

וירדפם עד חובה. בב"ר על פסוק זה ר' לוי בשם ר' יוסי בר זמרא פסיעותיו של אבינו אברהם היו שלש מילין ר' יודן בר סימון מיל, ומה שיש מן הזרות ברעיון חלף הלך אם השכלת במנהג ובלשון הקדמונים שהיו מיחסים לאיש אחד פרטי מה שיאות לעם או ממלכה או מחנה כלו ונקראו האנשים אשר יוחסו אליהם המעשים הכלליים — Tipi Caratteri והחכם ויקו Vico האריך הרחיב בענין זה ע"ש. והכרח גדול הוא שהביא חז"ל לפרש כן לרוב המרחק מחברון עד דמשק שנתן מקום למינים לרדות והיתה אולי כוונתם להביא מליצות התורה בכלל המליצות השגורות בפי הקדמונים אשר. אין להבינם כפשוטם. ועיין מה שכתבתי על וירק, ועל שם חניכיו.

אל עמק שוה וגו'. רבותינו אמרו שהושוו בעצה אחת להמליכו עליהם וצריך אתה לדעת שזאת היתה קבלה מפורסמת בזמן חז"ל אצל האומות הקרובות גם הם, עיין איאוסיביו Eusebio ח"ב — אברהם היה מלך דמשק Abraham fut roi de Damas et vecut entre les plus instruits de l' Egypte (lbid 6. ומהמעידים על זה ג"כ יוסף לרומיים סימן Vll ועוד מהנוצרים גיקולאו מדמשק Niccola Damasceno ויוסטינוס Giustino 36.§.2.

ומלכי צדק מלך שלם. באה תורתינו להודיענו שירושלים היתה מאז עיר קדושה ומקום העבודה הנבחרת, וב' דברים ראוים להעיר. הא' שאין ספק שמשה ע"ה לא שתק ממנה לשופטים ולזקנים והם לבאים אחריהם וידיעה זו בכלל תשבע"פ היתה, ואם לא נכתבה, שלא להטיל קנאה בין השבטים קודם כבוש הארץ ושלא יעפילו לעלות אליה קודם שאר ארצות, ואולי גם מטעמים אחרים — ורק על ידי האמת והדברים האלה תבין לאשורו טעם למה גם המקומות שנבחרו לאהל ומשכן קודם ירושלים נקראו גם הם על שמה. ירושלים כמו שהעירו ע"ז המפרשים, ואין זה רק כי ידוע היה אצלם שעקר מושב השכינה והעבודה היא ירושלים-- וזהו שאמרו בס' הזהר ח"א דר"ו ע"ב, הר ציון ירכתי צפון בגין דבחולקיה דיוסף קאים משכנא דשילה, והרב מק"מ, נדחק לפרשו והנכון כמו שכתבנו. והשנית שלא נמנעו ישראל להעמיד המקדש המעוז במקום שהיו הגוים לפניהם עובדים האל העליון, לאות ולמופת כי ב' העבודות אחדים רק בתוספת שלמות בשנית על הראשונה, ומה נורא פירוש רמב"ן ע"פ זה שכתב "כי מאז ידעו הגוים כי המקום ההוא מבחר המקום באמצע הישוב או שידעו מעלתו בקבלה שהוא מכוון כנגד בי"המק של מעלה" — ראה כמה גבהו מחשבותיו של רבינו משה, עד שלא נזור אחור מליחס לגוים הקדמונים ידיעות נשגבות כאלה עד שיעור שהקים אותם ליסוד מוסד לבחירת ירושלים מכל שאר עיירות — גם בחירה זו לאות כי רוח אלהים בקרב ישראל לרחק או לקרב, ולא מלבם, כי מבלעדי רצון עליון לא יתכן שעם ישראל אחר הורישו את יושבי הארץ, והם היו להם אויבי נפשם, יבחרו לעבוד את ה' במקום המקודש גם ליושביה הראשונים לולי צווי האל ב"ה והפה שאסר ההרים הרמים והגבעות הוא שהתיר ירושלים והר המוריה — והיות שלם שלפנינו היא ירושלים בעצם, יתבאר במופתים רבים, הא' דמיון השם בין שלם לירושלים וביותר אחר שנאמין היות ירושלים מורכב מיראה,(עיין ה' יראה) ושלם.-הב' שם מלכה הוא מלכי צדק דומה וקרוב לאדוני צדק שבס' יהושע וכמו שמלכי פלשתים נקראו תמיד אבימלך, בימי אברהם ובימי דוד, ופרעה במצרים בכל משך הדורות, כן היו מלכי ירושלים נק' על שם הצדק.-ואולי לזאת נשקפה כוונת הכתוב הן לצדק ימלך מלך וגו', ושניהם מבארים ומתבארים במ"ש בס' ישעיה, צדק ילין בה.- ושם המלך העתיד דומה לאדוני צדק ממש — והוא מ"ש וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו — וכן שם ירושלים העתידה עיר הצדק קריה נאמנה, כמ"ש אחרי כן יקרא לך עיר הצדק, והגם שלדעתי מזמור אמר ה' לאדוני על אברהם נאמר, מ"מ לדעת מי שאינו אומר כן יתכן לפרש על דברתי מלכי צדק כנוי לדוד וקראו ע"ש מלך ירושלים הקדמון, וכמו שהישראלי נקרא אזרח, ולשונם נקראת שפת כנען כן נק' מלכם במליצה שריית מלכי צדק או ה' צדקנו, (ואגב ראה פלאות איך נתכוונו לאמת וצדק חכמי הקבלה בקוראם המלכות היא ירושלים בשם צדק), הג' אומרו בס' תלים על ירושלים ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון — ומזה לדעתי הגלת יהודה הגלת שלומים כלה וכן השולמית שבשיר השירים כאשר יאמר היום הירושלמית והוא תאר נכבד וראוי לכנסיה היא כנסת ישראל כמו שנק' פעמים בת ציון — בת ירושלים, כן נקראת בל' קצרה השולמית כלומר בת שלם — ואולי גם כן שלמה לשם זה מכוון חוץ ממה שנק' ע"ש שלום ואמת ומה מאד יכונו בזה דברי חז"ל האומרים כל שלמה האמור בשיר השירים קדש כי אחר היות השולמית היא בת שלם או כנסת ישראל קרוב ונראה לומר שהחתן הנקרא שלמה הוא הקבה"ו, ובמה שנוגע למלכי צדק ראיתי להחוקר המפורסם Renan שהוציא במספר כל יושבי ארץ כנען מקדם קדמתה, ונפלאתי שלא נכנס בכללם מלכי צדק הנראה ברור היותו מבני שם אם לא שם עצמו כדברי חז"ל, (Hist. des lang. semitiques vol. I. 107.) והלא החוקר עצמו כתב (דף ל') על אברהם: בזה הלשון "לא היה אברהם הראשון ממשפחתו לגור בארץ כנען כי מלבד הכנענים שם מצא ראש וקצין מבני שם וכמוהו מאמין ביחוד הוא מלכי צדק ובא אתו בברית שלום" ובאמת שחז"ל בדברות קדשם ממלאים חסרון החוקרים ומאירים ומתמימים, דבריו כי הם אמרו שקודם הכנענים היו יושבי הארץ מבני שם ומידם כבשו את הכנענים את הארץ, עיין רש"י פ' והכנעני והפרזי אז יושב בארץ. וכבר אמרנו שגם קודם בית עולמים היה נקרא מקום המשכן ירושלים, והאומר כן הוא רד"ק בספר מלכים, וכיוצא בזה מצינו שהיו קורים רומי כל מקום שהיה שם מושב האפיפיור עיין Basnage XlV. 694.

מלכי-צדק. אמרו חז"ל הוא שם בן נח — ואיפיפאניו הנוצרי טען נגד חז"ל ויצא לעזרתם החכם De Jurieu p. 69.

[השמטה: ומלכי צדק מלך שלם. עיין מה שכתבתי שם על שם שולמית היא הכנסיה ההולכת לחוג ירושלימה, וכיוצא בזה מצאנו אצל הגוים שהיו קורים להילך לחוג ולחונן עפרות קדש בעיר רומא Romeo רומיאו, ר"ל ההולך לרומא כן נקראת הכנסיה הישראלית בבחינת היותה מתאספת בירושלים שולמית.

ומלכי צדק מלך שלם. עיין כל האמור בספר על שם צדק מיוחס לירושלים — ודע שמצרים נקראת בכתיבות, משכן הטהרה והצדקה Orcurti Catal. illust. vol. 2. p. 17. e 20. ועיין מה שכתבנו שם הקשר המחבר בין ירושלים — צדק — למלכות הנקראת גם ירושלים וצדק או צדקה, וגם רמזנו במקומות אין מספר כי כל האלילים הנקבות עקר שרשם במלכות דקדושה — והיא נקראת טבור הארץ אמצעיתו של עולם, ומי לא יפלא מדי עברו על כתיבות מצרים כי שם נאמר אתור (Athor שם האליל) טבור הארץ, ואמצעיתו של שאול ואמצעית משכן הטהרה והצדקה (כלומר מצרים.)

מלך שלם. ע"ש ועיין דס"ט ע"א, וקרוב ונראה שיראה- שלם, שממנו ירושלים כך פירושו, הקב"ה ראה לעצמו שלם כלומר בחר בה, כמו ה' יראה לי השה לעולה בני, ולהפך השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, והכיונה בירושלים זהו המקום שראה לו ה' — וכן כי ראיתי בבניו לי מלך. ומצינו שם נגזר מראה כמי ראו — בן — וכן ויקרא שם המקום ההיא ה' — יראה, אפשר ממה שאמר אברהם אלהים יראה לו השה וגו'.

מלך. על שם מלך כתבנו למעלה שאולי נגזר ממלך ייעץ בלשון ארמי, ועתה אני רואה שכן כתב רשב"ם פי' על תהלים מזמור א' שהמלך נק' ככה מטעם וימלך עלי לבי, כי עצתו תקום.]

קונה שמים וארץ. נתחבטו הפילוסופים לדעת איזה הדרך יוכל איש להשיג בקנין קרקע או מטלטלין באופן שיכנסו ברשותו ואין לזרים אתו — ובמה יוודע איפה להבדיל בין שלי ושלך, ומחשוביהם השיבו שהעבודה היא ראשית דרכי הקניה והיא הנותנת כח לעשות חיל לומר כי הוא זה שלי חלף עבודתי אשר עבדתי בו כאלו יצרתיו אף עשיתיו ובימינו אלה נכחות ידבר על יסוד זה, Thiers. de l'orig. de la propriete ואין לך דבר שלא נשמע כמוהו במחנה העברים, ובחכמינו הראשונים אם כמה שהגבילו דרכי הקניה בקרקע, ואמרו נעל גדר פרץ כל שהוא קנה, וכל אלה מהעבודות הנעשות לתועלת הדבר הנקנה ומהמלאכות הנאותות להקנות לבעליהן זכות בו, ואם בלשון אשר הוא בישראל ובאדם אוצר טוב ומקור נפתח לאמנות ודעות המדברים בו ויעיד עליו רש"י בפ' שלפננו שפירש הרימותי וגו' קונה שמים וארץ קונה כמו עושה על ידי עשייתו קנאן לו, והודה לו רמב"ן וכתב ואולי כן הדבר שיבוא לשון קנין בענין העשייה וכן כי אתה קנית כליותי וכן הלא הוא אביך קנך הוא עשך וגו' ע"כ. וראיות גדולות הם אלה, — אלא שלא שתו לבם שני המאורות הגדולים האלה לראיה כמעט גדולה מזו והוא שהדבר מתהפך וכמו שקנין יורה על העשיה בכתובים הנזכרים כן עשייה תורה על הקנין בפ' ואת הנפש אשר עשו בחרן וזה לאות כי קנין ועשייה אחד הם בלשוננו ומכאן ראיה לאמתות קבלתינו הנותנת למלאכה הנעשית בגוף הדבר, כח ואיל לגמור ענין הקניה והעד הלשון המיחד שני הדברים גם יחד בדבור אחד, וזה מכת הענינים הרבים שזכרנו מהם קצת בפירושנו זה, שבא הלשון והעיד על פרטי הקבלה הנספחים אל המצוה הכללית.