התהלך לפני והיה תמים. האיש השלם נקרא תמים, (ומשולם בס' ישעיה) כי הגיע לתכלית יצירתו ותס חקו, ומזה יורה כי כפי אמונת תורתינו יש תכלית שאליו צריך האדם להשתדל להגיעו והוא הצלם והרמות שבו נברא, והתמימות הוא להדמות אליו בכל בחינותיו וזו אחת מהאמונות הנכבדות שנשארו אחר הפלגה לנחלה אצל גויי הארץ כנראה מלשונותם כגון בלשון רומי שיאמרו פירפיקטוס Perfectus על האיש השלם שעניינו משולם ותמים, וכן בלשון הודו (סאנסקריט) יאמרו סאדהו Sadhou מהענין זה עצמו ר"ל שהשלים חקו, Colebroolke Essai sur les Hindous 313.

והיה שמך אברהם. ראיתי מי שכתב שכמו שבני אדם גוי או ממלכה כשיקבלו איזו טובה מאיש אחד המפורסם ביניהם, יקראו לו שם חדש לתפארת ולתהלה, כן התנהג ה"ית עם חסידיו ושומרי בריתו ועדותיו, ועוד אמרי שלתכלית אחר נשתנו שמות כמה גדולים, והוא למען יחזיקו במעוז אמונתם כי בכל פעם שיזכרו בשמותם, עלי הדמ'ות מה שהגיע אליהם, יזכרו כל פעל ה' למענהו, וכל הטובות אשר גמלם, ומזה יבואו לעמוד בצדקותם וקדושתם די לא תעדי.

אב המון. ראיתי בשבת (ק"ח א') שדרשו שם אברהם נוט' ומשם ראיה כי הה' והח' היו אצלם אחדים, וכן נראה ממקומות אחרים וז"ל שם מנין לשון נוטריקון מן התורה, אב המון — "אב "בחור "חביב "מלך "ותיק"נאמן — הרי שדרשו ה' כאלו היא ח' — ומזה נולד שלדעתם אברהם כאלו כתוב אברהם, וראה זו מצאתי בס' משא בערב דס"ו לחכם רומאנין וז"ל ואבי דראחים (שם ישמעאלים) ר"ל עבד המרחם — ואולי הוא גם שם אברהם בתמורת ה' כח' אם כי יהיה ארמי ע"כ — ומה שיורה ששם אברהם יש במשמעו ג"כ ענין זולת הנרצה באב המון, כדברי רבותינו הוא תוספת הר' שאין לה טעם בנוטריקון זה, וגם זו מן התוכחות שמלבד הטעמים והפירושים והמקורות הנרמזות בפירוש בתורה, עוד לשמות טעמים אחרים וכזאת ראינו בשם נח ושם בבל, עיין שם, כי הכל הולך אל מקום אחד — וראיתי ג"כ בקדמון אחד לנוצרים. Moion in Eus. Prep. evang. 2. p. 20 ed. Paris שהיה קורא אב-רחם, ונוכל לתרגם שם זה אהוב-אביו, וזה מענין דרשת חז"ל שכתבנו למעלה, וקרוב שנשאר זכר ממנה אצל קדמוני הנוצרים. וכנראה מזה שהמנהג לקרות ההא כח', שזכרו רבותינו כאחד מטעיות אנשי זמנם כבר היה לו שרש באומה מימים קדמונים והעד השומרונים, שהיה להם זה לאבן נגף ולצור מכשול כל הימים, ואין לך אפילו בכתוב שלא ימצא המנהג לתת אות מאח"הע תחת חברתה, וזה בעושו ובאו כל הגוים ועיי"ש במפרשים- שהוא כמו חושו ובואו.

[השמטה: אב המון. עיין בפרשה על דרשתם ז"ל ח' במקום ה' ומה שהבאתי לדבריהם ראיה מעושו ובואו כל הגוים, וראיות יותר מפורשות מזו היה לי להזכיר, אלא שנטרפה השעה, והוא כל מקום שנמצא בכתוב ה' במקום ח' כמו הצן במקום חצן (ירמיה סי' מ"ט וע"ש המפרשים) וכן לדעתי עיר ההרס במקום עיר החרס (והיא אליופולי, עיר השמש) וח' תחת ה' לדעתי בפסוק ופחד ורחב לבבך, שאולי רחב כמו רהב שכן אומרים בלשון סורי אתרהב במקום נתפחד (עיין אונגליון סורי, לוקוס סימן כ"ד).]

ובן שמונת ימים. מהגוים שלא ידעו את משפט אלהינו במצות המילה, שמרו בכל זאת המנהג להמתין לילד שמונת ימים לקרות לו שם, והמנהג הזה זכרו ארסטו היוני.

ונכרתה הנפש. מצאנו ראיה כי הכרת אינו אבדן הנפש וכליונה, רק הבדלה מאת הבורא, והוא מ"ש בס' מלכים ב' ט' והכרתי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם, שהפירוש בו, שיתרחקו ויבדלו ויגלו הימנה, אף כאן שיהיו מרוחקים ונבדלים ממקור החיים, הפך והיתה נפש אדוני צרורה וגו' את ה' אלהיך.

ואם שרה הבת תשעים וגו'. דע שהפלא או הנס אינו רק השגבת הטבע, וההשתמש בזרות הטבע לתכלית השגחיי על מעשה ידיו יתברך וזו כוונת חז"ל בכמה מאמרים, כאמרם בא ואראך דוגמתם בעו"הז וכו', וכיוצא בזה, וכן מצינו שאשה אחת מהמתקדשות והצובאות בדת הנוצרים, חזרה לה וסתה בהיותה בת צ"ג שנים אחר שנפסק לה בהיותה בת נ"ב Gazzetta medicale. Milano 1845. — Tomo lV. fasc.21.