כחם היום. יום ישמש לענינים רבים, ומהם יאמרו יום סתם על יום טוב ועל יום רע, ופעמים ירצו בו שמש, מזל, עת, וזמן, ופעמים ירצו בו בקרוב, ופעמים פעולת שכיר, והוראת שמש מצאנוה בפ' שלפנינו כחם היום, ויותר מפורש כי הנה היום בא בוער כתנור, וכן כי פנה היום, בערב יום, ולהיות שהאמינו היות השמש סובב לארץ פעם אחת בכל כ"ד שעות קראו כל זמן הקפתו יום על שם השמש, וכן נקראת השנה יום כי בהקף שנה אחת יחזור לנקודת הגלגל שהיה בו, כמו את זבח הימים וגו'. ובזה תבין אומרם ז"ל ויהי היום דא יומא דר"ה, וחוקר אחד Des Vignoles סמך על התאחדות ב' הענינים האלה בשם אחד להורות שכל השנים שספרו המצריים הקדמונים במספר עצום, היו ימים ולא שנים — V. Larcher Cron. Erod. degli Egizj. וכן בלשון חז"ל מצינו יום במקום שמש בפ"ג דחולין אוקמוה להדי יומא. ואין לשתוק שבארץ הינדיא קורים לשמש יַאַמא Jama וזו אחת מני אלף מלות הדומות ללשונינו בלשונות אינדואיאורופא lndo — europee וגם בכל מקום שידברו כתבי הקדש על התמדת ענין יזכירו מלת היום או שמים וארץ, או שמש וירח, או אחד מכל כללי הארץ, או המציאות הנברא כמו עולם, שפירושו כל הימים שיתמיד העולם, ועיין מ"ש בפי' שם עולם: ועל עד היום הזה.

והנה שלשה אנשים. אין ספק כי המאורעות הקדמוניות, ובפרט בהיותם מעשה נסים, השאירו רושם וזכר עולם בלב כל מי שהגיע אליו שמץ מנהו מהנוראות ההנה, ומכללם לא יבצר, שמה שקרה לשלשת אבותינו הראשונים, לא יתפרסם, אם מעט ואם הרבה בכל העמים אשר נפוצו שמה, ובין זרעם אחריהם גם בני ישמעאל גם בני עשו, ומהם לשמע אזן שמעו גם הגוים הרחוקים וביחוד עם יון אשר ידענו ממנו שנתלמד ונתחנך הן בחכמת האדם והן בחכמת האלהים מבני קדם פלשת וצר עם כוש, אשר להם עם האומה הישראלית קורבה גדולה, ומהעניינים שנודעו אצלם ממקרי האבות הרגישו קצת חוקרים בספור אוביריוס מהשלשה אלהי יון דברים רבים שדומין בכל פרטיהם למראה הגדול הזה באלוני ממרא בפתח האהל והוא כי יספר אוביריוס, ששלשת אלהי יון בהיותם נוסעים הלוך ונסוע בכל הארץ לראות מפעל כל היצור אם טוב ואם רע, ויקר מקרה שיום אחד לפנות ערב פגעו בסכה קטנה, ועל פתחה יושב היה האיריי הזקן וחיש קל בראותו אותם מרחוק במו פיו יתחנן שיסורו אל ביתו ויכניסם באהלו ויכבדם ככל אשר השיגה ידו לעשות. — ויהי אחרי אכלם, ואחרי שתה, שאלו לזקן מה לעשות לו לטובתו ולהנאתו, וישב הזקן ויאמר כי כל מאווי נפשו להיות לו ילד שעשועים רק מבלי שיצטרך למשכב אשה כי אשתו מתה, והוא נשבע לה טרם מותה שלא ישא זולתה אשה אחרת — ולא אחר האלהים למלאת את שאלתו, ויהי לו בן- ושתים אלה טוב וראוי להעיר בספור זה, האחת שם האיש כספור אובידיו איריי שלדעת קצת, שם זה רמז לאברהם המכונה אצלם מאור כשדים, מפני הנס שנעשה בו — והשנית, שעין רואה כיצד נשתנה הפלא של שרה וחזרתה לנערותה לפלא אחר עצום ממנו היינו להוליד מבלי עזר כנגדו, וכל זה אינו מהמתמיהין לכל מי שידע כיצד ישתנו על נקלה פרטי המעשים לפי רוב השנים והאנשים המריקים הספור ההוא מבלי אל כלי עד שלא עמד טעמו בו וריחו נמר.

[השמטה: יוקח נא מעט מים. בס' קדמון לסינים Lois de Manous כתוב לאמר "כשנכנס האורח אצל בעל הבית חייב לתת לפניו ג' דברים כסא לישב עליו מים לרחוץ רגליו, ולחם לאכול.]

כי על כן עברתם. מלת כי והוראותיה הרבים כבר העירו עליהם חז"ל, ובוקסטורפיוס, וגיזיניוס, והם כבר ידועים, וראיתי לזכור עוד הוראה אחרת, שכפי דעתי איננה נופלת מהאחרות באמתותה, ואיני יודע אם אחר קדמוני, והוא שתשמש מלת כי לפעמים במקום כאשר, ומזה לפי דעתי, כי יבעל בחור בתולה וגו', וכן כי מי נח זאת לי וגו' כן נשבעתי וגו' (ועיין רד"ק ישעיה נ"ד) וכן כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה כן אצק וגו', וכן ישעיה (נ"ה) כי גבהו שמים מהארץ כן גבהו.

היתה לי עדנה. חז"ל אמרו שנתפשטו הקמטים, וחזר היופי למקומו, ופירוש נשאר מקובל אצל הנוצרים וזכירו אפרם סורי. Efrem Siro

ואברהם עודנו עומד לפני ה'. חז"ל אמרו תקון סופרים הוא זה, וכוונתם שהתורה דברה כדרך שהסופרים מתקנים הלשון, דרך כבוד כלפי מעלה, ולא שח"ו היתה שליחות יד בספר התורה, ולנו מזה ראיה כי בהעתקת השבעים מצינו התרגום יוני כעברי שלנו, ואברהם עודנו עומד לפני ה' — ועיין רא"ם שכתב לאו למימרא וכו' אלא שהכותב האלהי התנהג כפי דרך ותקון הסופרים ע"כ. — ולדעתי מצאנו ראיה גמורה בנדרים פ"ט א"ר יצחק מקרא סופרים, ועטור סופרים, וקריין ולא כתיבן וכו' הלכה למשה מסיני, הרי שקרא לכל אלה על שם סופרים ובכל זאת הם הלמ"מ, הא אין לך לומר אלא שהכוונה, העטור שנוהגים הסופרים וכו' וכן תקון סופרים תקון הלשון שדרך כותבי ספרים לתקן, ואם תאמר אם כן למה לא מנה בכלל אלה תקון סופרים? — התשובה שכל אלו שמנה יש בעצמם איזה שנוי מן הכתוב, להכי הוצרך לומר הל"ממ, אבל בתקון סופרים לא שייך לומר כן שהרי, ספר תורה מונח, וכלו מסיני.