ויהי אחר הדברים האלה. שמעתי טעם נכבד על מצות עקידת יצחק, והוא שרצה האל ית' לבטל העבודות המתועבות מזביחת בניהם ובנותיהם, ודרך כללמשפיכת דם האדם על מזבחותיהם, ולתכלית זה צוה לאברהם שיעלה בנו עולה לשם שמים למען ישלח דברו בשעת שחיטת בנו לבטל המעשה ההוא, ובזה יורה חטאים בדרך שהמעשה ההוא רע ומר מצד עצמו, גם בהתקיים בו כל התנאים המקיימים ומאשרים אותו, ר"ל מצות הבורא לזובח ולאב עצמו מבלי שיפול ספק על אמתת רצונו, והעלותו עולה לא לשם ע"ז, רק לשם בורא עולם אשר בידו נפש כל חי, והוא הנותן נשמה לעם עליה ובידו ליטלה המינו, וכל אלה תנאים שלא נמצא כמוהם בכל הגוים, ובכל מלכותם, מאין כמוהם, ובכל זאת בא הצווי נחוץ לאמר, אל תשלח ידך וגו' וגו' — וא"ת מה צורך למעשה ולא נסתפק בצווי, התשובה, הא למה זה דומה, למי שרוצים להורידו מגדולתו על כל דבר פשע או לסבה אחרת שמלבישים אותו בגדי חמודות אשר לבש בהיות המשרה על שכמו, ואחר כן בעודו מלובש ועומד פושטים אותו מעליו, וכן מבואר מצינו בכתוב קח את אהרן ואת אלעזר בנו וגו' ולבש אהרן הבגדים, ואח"כ פשט אותם מעליו והלבישם לאלעזר, ולא הספיק שילבשם אלעזר בפני אביו — ככה לבטל זביחת האדם באדם נעשו כל ההזמנות וההכנות הנצרכות עד שלא נשאר כ"א גוף המעשה ר"ל השחיטה בפעל, ובאותה שעה נתבטל.

ואל תעש לו מאומה. בב"ר פ' נ"ו אמרו רבותינו אוציא ממנו טפת דם א"ל אל תעש לו מאומה מומה, ולדעתי קלעו בדרשתם הלזו אל מטרת האמת וירדו בחדרי משכיות הלשון, עמוק עמוק, כי מום שענינו חסרון והפסד הוא נגמר מן מאומה שענינו ההעדר כי כל מום שרשו בהעדר ובחסרון מציאות, הפך התמימות והשלמות שבו תם ונשלם מציאות הדבר ההוא בכל תנאיו, וזה כלל גדול יהיה בידך, כי לשונינו תסכים בכל מליצותיה לאמונה אשר שמו המקובלים לראש פנה כי היש הוא הטוב והשלמות, והברכה ולהפך ההעדר הוא הרע והחסרון והקללה, ושא עיניך וראה מה שכתבתי פ' בראשית על וירא אלהים כי טוב, ולנו שני עדים כשרים כי כנים דברים, כי שני פעמים מצינו מום ושניהם יושבות על מלאת כתחלת יצירתם בתוספת האל"ף באמצע לרמוז על המקור שממנו נובע הוא מאומה האחד הוא באיוב ל"א ז' ובכפי דבק מאום כלומר אם יש עול ומום בכפי, — והב' בדניאל ילדים אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה, וכבר הערנו על כיוצא בזה שמצינו שתי מלות אחרות יבואו פעמים בתוספת יקר להעיד על שרשן, הראשון הוא כאביר יושבים, דישעיה, להורות שכביר ענינו כמו אביר, וכ"ף הדמיון נתעצמה בגוף המלה והיתה לבשר אחד. וכן אך-זרו ממני דאיוב להעיד כי אכזר שני מלות מחוברות יחד אך-זר, עיין פ' ואת הכרובים — ועוד יתן עדיו על הולדת מום ממאומה, שמלבד שמצינו מאום מלא — מצינו ג"כ מאומה חסר בלא א' בקצת ספרים, וכן היה בלתי ספק לפני רש"י במלכים ב' ה' ך' במאומה דגחזי, ומה שהביא הרב מנורצי סמוכות לרש"י ממדרש תנחומא וויקרא רבא לדעתי אין הכרע ממדרשים אלה כמו שאין הכרע מב"ר במאומה דיצחק, וכוונת כלם לדרוש המלה על פי מקורה Etimologia כמנהגם, וגם הרב כלי יקר במחילה מכבודו הניח קרי וכתיב מה שאין בו צורך, כי מנהג רבותינו לדרוש המלות על פי מקורם, וזה הכלל יהיה נר לרגליך ואור לנתיבתך, ועיין בדברי הרב מנורצי קרוב לסופם שהולך ומתקרב לאמת כפי המובן אצלינו, אלא שעשה עין של מעלה כאלו אינה רואה הטעם הנכון שרמזנו עליו להוציא מום ממאומה וליחדם בשרשם כמו שהם אחדים בטעמם, גם לא לכל המלות המורות כזאת אשר לפנינו אמונת קדמונינו בהתיחס הטוב אל היש והרע אל. תעדרו. — רק הראיה שהביא מהירוש' לגירסת רש"י ראיה גדולה היא. באמת, ודברי היפ"מ אינם כדאים לדחותה מעקרה.

ה' יראה. לא נוכל לכחש שהר המוריה הוא בירושלם ועליו נבנה בית המקדש כמ"ש בס' ד"ה, גם נראה בעליל כי שלם היא ירושלם כמו שנקראת בשם זה בס' תלים, והנה אנו רואים שאברהם קרא למקום ההוא ה' יראה, ומעתה נתבאר כמעט הכרח פירוש חז"ל שאמרו ששם ירושלם מורכב מיראה ושלם, יראה שקראו אברהם, ושלם שקראו שם בן נח, והוא אמרם בב"ר ל"ו — אברהם קראו יראה ושם ב"נ קרא אותו שלם אהב"ה הריני קורא אותו כמו שקראו שניהם, ירושלם, יראה שלם ע"כ, וזה אצלי פירוש קרוב ונכבד במאד מאד מצייר לפנינו בשם ירושלם, תכלית התיסדה למקדש ובית תפלה לכל העמים, ולמקום משכן ישראל לכהן ולשרת שם בשם ה', כי שרש לשם זה בישראל ובאדם, וכל אחד נתן בו חלקו, שם הוא החשוב שבגוים, ואברהם הוא הוא הראש ואבן פנה לאומת ישראל. ועיין מה שכתבתי פ לך לך ע"פ ומלכי צדק מלך שלם וגו' ואם כנים הדברים כאשר אמרנו כי שלם היא ירושלים, והר המוריה בירושלים כדמוכח בד"ה ובדחז"ל (עם היות מ"ד שהוא סיני) א"כ הביטה נפלאות, איך עקדת יצחק היתה בעיר כהונת מלכי צדק היא שלם. ונכון וקרוב הדבר אחר שהודיענו הכתוב כי הוא היה כהן לאל עליון שהעבודה הנשגבה ההיא תיעשה ברשותו, וכמו שהודה אברהם לכהונת מלכי צדק בתת לו מעשר מכל, כן ראוי שיודה, בהגישו בנו לעולה בעיר הקדש ובממלכת כהונתו של מלכי צדק

כשד. בהמשך הזמן מכשד נעשה בלד, ונקראו בניו בלדיים בלשון חז"ל ובלשון יוני ורומי, וזאת אשר דבר אופרט Etudes Assyriennes כבר הגדנו מראש איך יומר ס' בל' בשרשים כשיבואו קודם ת' או ד', ובכן פעמים מאסטפאר נעשה אלטפאל, וכן שם כלדיים הוא לאות על אמתת הכלל הזה בלשון הבבליים, כי כשר הומר בכלד, והיונים לא ידעו מהשנים רק השם האחרון — ועיין על היות הכסדיים אחדים עם הכרדיים Tesoro di Antichita vol. 2. 106. ושם כסדים יש לו שני הוראות הן בל' מקרא הן בל' הקדמונים, כאשר כתב Eus. prep. ev. vol. 2. Paris 674. משם פורפיריו וז"ל כלדי (או כשדי) פעמים שירצה בו כת כהנים וכומרים המשתדלים בחכמת האצטגנינות, ופעמים הגוי כלו, כאשר נקראים היום אנשי אשור הנקראים כשדים: ומעתה נסתלקת התמיהה איך יאמרו רבותינו כלדיים על הכשדים בלשון משובש לקוח מל' יוני או רומיי כאשר דמינו עד עתה, אחר היות שם כשדים שגור בפיהם וידוע בכתבי הקדש, האם נזיד לומר שלא הרגישו שהכלדיים Caldei של היונים הן הן הכשדים שבכתוב? ואחר האמור תנוח דעתינו כי גם רבותינו גם היונים באמרם כלדיים, לא סרו ממשפטי לשון הכסדים הממירים ס' בל' — וכיוצא משני הוראות שיש לשם כסדים בכתוב ובדחז"ל כאשר רמזנו, מצינו כיוצא בלשון חברים (אתו חברי לבבל) שהם שם אומה, גם שם אמגושים.