ובני מדין עפה ועפר. חשבו קצת שמשם עפר לקרא חלק העולם הנודע בשם אפריקא ואצל יוסף לרומיים נקרא Afreno.

וחנוך. מדין דומה למדי שבבני יפת (נח ו') ודדן לדדנים, ואולי דדנים שם הבנים ע"ש אביהם דדן — וכן אשורים בניו של אשור — וחנוך שם מחודש מהקדמון — ושבא, וסבא קרובים במבטא, גם מצינו שבא אחר ודדן אחר בבני רעמה — וכל אלה הדמויים לראיה כי בזמן אברהם נודעו המאורעות הקדמוניות, וכבר נקבו בשמות אבות העולם הראשונים בשמות אשר קרא להם משה אדונינו, וזו מהראיות כי קבלתו אמת כי על שם הראשונים נקראו האחרונים.

הפילגשים. כתב ר' אליה כי פילגשים כמו פלג-נשים, ואחריו הודה ג"כ Shultens ; וגיזיניוס Gesenius thesaurus דחה דבריהם והביא ממרחק לחמו, ולדעתי דבריהם אמת, ומלבד שהוא פי' נכון ומתישב על הלב, הנה הקבלה מסייעתו באמרה פילגשים, בקדושין ובלא כתובה, הרי שמב' התנאים הנצרכים לאשה לא נמצא בפילגש רק אחד ע"כ בצדק יקראוה פלג-אשה וזה דרך נכון ובטוח לפרש הלשונות ע"פ אמונות הנדברים בהם, והוא פנת יקרת לכל חקירות Vico כידוע, ומה שטען גיזיניוס כי שם Pellex בל' יון יש לו שרש וענף מה שא"כ בלשון עברי כי הוא בודד והולך ערירי, אין משם ראיה ונהפוך יתאמת בזה הפירוש, כי בלשון עברי להיות ומורכב מב' שמות פלג ואשה לא יתכן שיהיו לו קרובים, ולא נין ולא נכד בעמו כי אין מדרך המורכב לשלוח פארותיו בלשון, כל עוד שירגישו בהרכבתו, מה שאין כן אצל היונים כי נשכח ונאבד מהם הוראתו הראשונה ומזה הוציאוהו לכוונות קרובות, וחצבו ממנו שמות אחרים דומים בהוראתם — וחוץ מהענין לא אוכל להתאפק מלהעמידך כרגע על הדבר אשר רמז עליו גיזיניוס (שם שם) והוא שם Pallas המורה בל' יווני על הבתולה, וכבר ידענו היותו א' משמות Athenea היא מינירוא לאיטרוסקים גם לרומיים, וגם הודעתיך כי כל אלהי הגוים הנקבות, שרשם פתוח במלכות הקדושה (עיין פ' לא תטע לך אשרה כל עץ) ובכן מה נפלא שם בתולה המיוחס לפאללאס כי כמוהו מצינו שם בתולה, בתולת ישראל המיוחס למלכות — ואם באנו לירד על עמקן של דברים, ולהרחיב ולהקיף בדבור על כל הנוגע בעצם החקירות האלה, עשות ספרים אין קץ, ובע"ה אצלתי לך ברכה בזכרונותי כתב יד הרבות והעצומות בפרטים האלה, וכמו שראינו פלגש בלשון עברי מורכב מפלג ואשה, בן בלשון ארמי קרה לשם לחינתא שהוא תרגום פילגש ואפשר שהוא מורכב מן לחן-אתא כלומר אשה להתעלס באהבים, ולא לאישות ולנשואין.

ויהי אחרי וגו' ויברך. מה מקום לברכה זו ומה צורך או תועלת להודיענו שהיתה אחרי מות אברהם, ולדעתי יעיר לנו אזן על כל הברכות שנתברכו האבות, שכלם לעתיד ולזרעם אחריהם, וכל אחד מהם מוריש אותם לבניו עד קץ הימים, כי בהם ההבטחה לעמוד בכל הימים, ובכל מקום אשר נפנה שמה, ע"כ אחרי מות אברהם נמסרו לו הברכות, ונמצא שמדרש רבותינו שהביא רש"י הוא הוא כמעט פשוטו של מקרא.

נביות וקדר. אלו השנים עשרה נשיאים שהבטיחו הקדוש ב"ה לאברהם להוציא מישמעאל — וישמעאל ג"כ לראיה לאמתת פירושנו על יצב גבולות עמים למספר בני ישראל — ושמע דברים יקרים באיאנסיביו vol. ll. p. 20. וז"ל מהגר המצרית נולדו לאברהם י"ב בנים שהלכו להם ארץ ערב, וחלקו הארץ לי"ב חלקים, והם היו להם המלכים הראשונים, ומזה קרה שעד היום אנו רואים י"ב מלפים בארץ ערב, ונקראים להם שמות כשמות בני ישמעאל הראשונים ע"כ וקצת מאומות אלה נזכרו בספרי הקדש, נביות, קדר, דומה (משא דומה) תימא, קדמה — ועל נביות בפרט, ראה — Eus. Prep. Evang. vol. ll. pag. 44. e 567. ed. Paris..

אלה הם בני ישמעאל ואלה שמותם בחצריהם ובטירותם. המנהג בארץ ערב, לקרוא למקומות ע"ש המלכים או הגדולים, וכבר ראינו בתורה, קין קורא שם העיר ע"ש בנו חנוך, וזכרנו למעלה כי אוזל וחצרמות בנו שתי עיירות וקראום על שמם, והמנהג הזה עודנו מושל באותם המקומות, כי הנוסע Riche Travels in Babilonia כתב, כי עבר דרך כפר שמו מוניומיל נקרא ע"ש שיך ערבי הדר בתוכו — וכתב עוד כי זה משפט כל המקומות בארץ ההיא, והכתוב מסייעו, ומתבאר מתוך דבריו אלה הם בני ישמעאל ואלה שמותם בחצריהם ובטירותם — ובזה תבין אומרם חז"ל עתידה ירושלם להקרא על שמו של הקב"ה, מפני היות שם משכן כבודו, והוא ימלוך בה. והנביאים אמרו שתקרא כסא ה' — וזה לדעתי פתרון הפ' (פ' מטות) ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו כלומר, קראו הערים בשמות בני אדם.

על פני כל אחיו נפל. כתבנו למעלה שהמזרח נקרא קדם, ופי' על פני כל אחיו, לדעתי במזרח כל אחיו, כלומר כי הוא המזרחי לכלם, ונתיישב לפאת קדם לכל אחיו, כי קדם הוא הפנים כמו שמערב נקרא אחור.

ואלה תולדת. אפשר שהוא כמו ואלה מאורעות יצחק, כמו כי לא תדע מה ילד יום, והוסיף, אברהם הוליד את יצחק, כי תחלת המאורעות כלם, היא הלידה, וספר כאן מי הולידו, ואע"פי שכבר כ"ז אמור למעלה מהענין, דע שכן דרך התורה במקומות הרבה אע"פי שאין בהם מן הצורך, ואין דעתי מהטעם שכתבו, כי תפסה התורה בזה במנהג הקדמונים כלם, והביאו לדוגמא אומירוס היווני, כי תורה אלהית נשגבה מכל מום קבוע או עובר, רק משני טעמים נכבדים ואלה הם — הא' שכן דרך כל כותב, וביותר אם רוח ה' מפעמו להביט מרחוק אל כל הימים הבאים עד סוף כל הדורות, ומיראתו שמא ברבות הימים ובהשתנות העתים, ובתוקף הגליות והצרות יאבד חלק מהתורה, הוא משתדל לכפול הדברים ולשנות ולשלש מרוב חשקו שלא יאבד כל זכר למו, כי כל דבריו לדורות נכתבו ולא לשעה נכתבו, ועוד טעם ב' והוא כי מצינו חז"ל חלוקים בדבר, מהם אומרים תורה חתומה נתנה, ומהם אומרים פרשיות פרשיות נתנה, ולדעת האומר פרשיות נתנה הוא כמעט מן הצורך לכפול הדברים, והכותב נמשך בטבע לשנות ולשלש כפעם בפעם אשר יוסיף איזה דבר על המסופר כבר, וכל זה ע"פ הפשט, אמנם לא יחדל במאמר האלהי כוונה נסתרת ע"פ הרמז או הסוד ככל אשר הורונו חז"ל. — ומהמון הזה, הכפל הבא אחריו והוא זר ממנו במ"ש בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי וגו', וכל זה כבר השמיענו ודברי רש"י ע"ד דרש הם, וכן אומרו בסוף הפרשה, אחי רבקה אם יעקב ועשו, וכתב רש"י לא ידעתי מה בא ללמדנו, (ישמע החכם לוצאטו שכתב בויכוח שלא היה (לרש"י) דבר נעלם ממנו !)

ואלה תולדת יצחק וגו'. ראיתי בב"ר פ' ס"ג אברם נק' אברהם וכו'. יצחק נק' אברהם וכו', יעקב נק' ישראל וכו' יצחק נק' ישראל וכו', אברהם נק' ישראל מילתא עמיקתא היא ומושב בני ישראל, ע"כ, בא המדרש הזה להעיר על דבר אמת שגם רמב"ן ז"ל האריך בו, ר"ל שכל מאורעות ג' האבות כלם דומים זה לזה בפנות גדולות ועצומות, עד שטעו בזה אחרוני החוקרים שבזמננו ואמרו שספורים שונים היו קודם מרע"ה, זה מיחס מקרה אחד לאברהם, וזה ליצחק, וזה ליעקב, ומשה אסף וקבץ כלם גם יחד כאחד הריקים, חלילה, מבלי השקפה לתכלית אמת, ומה שיורה בצדק כי לכוונה זו, הביטו במאמר שלפנינו, אמרם דרך כלל, כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, ואמרו שזיו איקונים של יצחק דומה לאברהם, ושל יוסף דומה ליעקב, ואמרו ראויה היתה רבקה להעמיד י"ב שבטים — ולא בין האבות הראשונים בלבד, אבל הרחיבו הדמיון הלז לבניהם אחריהם באחרית הימים, ואמרו כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכל זה כוונו רבותינו באמרם שהאבות נקראו אברהם, ונקראו ישראל, כלומר שהשתתפות השם הוא סימן לשתוף המאורעות הקורות אותם, רק לדעת מה טעם נדמו זה לזה, ואיך ישוו בשיעוריהן ברובי הדברים שאירעו להם למטוב ועד רע — הוא הדבר התלוי באמונות הקבלה, להיות שלשת האבות כלם קשורים ומתיחסים זה לזה, ולא תשלם מציאות כל אחד ואחד אם לא בהתיחס ובהתחבר שלשתם גם יחד, ולהעיר לכוונה זו הנסתרת הכמוסה במאמר הלז המעיד על השתתפות השם, חתם ואמר מלתא עמיקתא היא דין — ומבלעדי זה יעמדו לנגדנו לעמוד ברזל ולחומת נחשת הדמיונות המתמיהות באמת שבין שלשת האבות, ונפול אל הפח טמנו לנו המחדשים גזרותיהם נגד כתבי הקדש, כאשר הערנו למעלה, וזו אחת מהראיות שבכיוצא מאלה הפנות — הַנָס מפני אמונות הקבלה, יפול אל הפחת באין מנוס — ולדעתי שגו ברואה מפרשי המדרש הזה כשהבינו במליצה זו הגדולה והנוראה אשר לא נשמע כמוה, רק לעתים רחוקים, תאר והפלגה לעומק הראיה שהביא, והוא הפסוק ומושב בני ישראל אשר ישבו, כלומר שהפסוק הזה עמוק עמוק מי ימצאנו להוכיח שאברהם נקרא ישראל, וכל דובר בצדק ירגיש בחולשת הפירוש הזה ובחוסר דקדוקו, אם מפני שלא נפלאת ולא רחוקה הבנת הכתוב בהתיחסו לתחילת מציאות האומה מימות אברהם, וחשבון השנים וסדר זמנים יכריחנו, ואם מפני שלא דברו כזאת גם לכל הראיות שהביאו קודם לכן מהכתובים, עם היותם בלתי מבוררים כזה ויותר מזה, שלהוכיח כי יצחק נקרא אברהם אמר ואלה תולדת יצחק בן אברהם, אברהם, ופסיק לקרא בסכינא חריפא, וכן יצחק נקרא ישראל דכתיב ואלה שמות בני ישראל, וגם זה לאו בפירושא אתמר אלא מכללא, ר"ל ממה שבכלל הבאים גם יעקב בעצמו וקרא לכלם בני ישראל, אתה שומע שגם יצחק נקרא ישראל — ולמה לא הוסיף באלה מלתא עמיקתא היא דין? — כי לא נופלים הם מהבא אחר זה, רק על אברהם שנק' ישראל אמר מלתא עמיקתא היא דין — אין זה רק שרצה להעיר אזן על הכוונה הנסתרת בהשתתפות השמות האלה הנראים זרים ובלתי מוכרחים מהכתוב, ואם נכונים הם לא נדע טעמם, על כן חתם ואמר מלתא עמיקתא היא דין -והוא אחד מהמקומות המורים באצבע ללמוד הנסתרות אצל חז"ל, ועיין מה שכתבתי על ונשאתני ממצרים ומאמרם ז"ל דברים בגו.

ויעתר. עיין פירוש רש"י, ונראה לי שעקר שם עתר הוא העשן, וחזר להורות על התפלה, וכן על קבלת התפלה יאמרו שהאל נעתר, כי התפלה דוגמת הקרבן, וזה לעד שהקרבן קדם לתפלה, או לפחות שתאומים נולדו, וזוהי דעת גדולי הבלשנים, עיין גיזיניוס Gesenius עתר thesaurus sub. rad. ראה עתה מה עמקו ידיעות רבותינו שבזהר בשרשי הלשון, שכן פירשו ויעתר דהכא, לשון עולה, וקרבן.

ויתרוצצו. עיין פירוש רש"י, רבותינו דרשוהו לשון ריצה וכו' ומהם למדו כותבי האונגליון בספרם על יוחנן הטובל שקפץ בבטן אמו כשראה מרים אם הנוצרי בהיותה מעוברת, ועיין מה שאכתוב בע"ה על ויאבק איש עמו וגו'.

אם כן למה זה אנכי. כלומר אם כל כך צער ההריון והלידה, למה זה אנכי הרה? הלא טוב שלא נתעברתי, ובראותה שהיה לה הפך משאר הנשים, הלכה לדרוש את ה'.

לדרוש את ה'. זה אחד מהמקראות המעידים בגדלם, כי יש חלק רב מאמונות ומנהגי קדמונינו שפרוש עליו ענן למסך, ואינו נגלה רק לפרקים, וברצוא ושוב כמראה הבזק, שהרי עדיין לא שמענו שיהיו באותו פרק ובאותו מקום נביאים, ושילכו אצלם בני אדם לבקש את דבר ה' — וכל זה שמענו בדרך הלוכו של הכתוב ובמאמר קצר וסתום, כי התורה שבכתב לא תרחיב בדבר האמונות והעניינים האלהיים אלא בדבר שיש בו צורך גדול לקבוץ ישראל.

שני גיים בבטנך. כלומר אף את אל תתמה על החפץ אם צער הריונך גדול על כל הנשים, כי לא שני ילדים את נושאת בחיקיך, רק שני גוים ושני לאומים, וזה דרך שיר כלשון הנבואות וכלשון האוראקולי הקדמונים זה לעומת זה, ועוד שלא יהיו שוים בטבע ובמזלם, ולא יהיה שלום ביניהם רק שנאה וקטטה, ומעודם בבטן אמם ראשית מדון, וע"כ הם מתרוצצים, ועיין מה שאכתוב על התאבקות יעקב עם המלאך.

ויצא הראשון אדמוני. עיין מה שרשמתי ע"פ בראשית וע"ש ראשית, וראש ותשמישיהן קדש וחול, ורואה אנכי פ"ק דמגלה מאמר מקביל לכל האמור שם, אעיר עליו אך בקצרה ויצא הראשון אדמוני בזכות ראשן, אני נגלה לכם ראשן פורע לכם מן הראשן, ובונה לכם ראשן, ומביא לכם ראשן — ועל מביא לכם ראשן, הוסיף זה מלך המשיח שנאמר ראשן לציון, ומליצות אלה וכיוצא באלה טעו בהם המינים והוציאום לחולי חולין, עיין מה שכתבתי פ' בראשית על מליצה כזו אצל הנוצרים ומההוצאה זו לחולין בזמן רבותינו אמרו רבותינו על ודויד בא עד הראש שבקש לעבוד עבודה זרה ואין אצלי ספק כי נתכוונו למליצות הנהוגות בפי המינים לשם ע"ז.

עשו. פיר' כמו עשוי. שהיה נגמר בשערו כבן שנים הרבה, ואין דעתי נוחה בזה, שלא היה שערו כשער הגדולים רק משונה מהם, ובדרך זר ויוצא מהמנהג הטבעי, שכן העיד הכתוב, כלו כאדרת שער, ואלו היה בעל שער כשאר כל אדם לא היתה רבקה מלבשת עורות גדיי העזים על ידיו ועל חלקת צואריו של יעקב כדי שיהיה דומה לעשו, ואם כן אין טעם לגזור עשו מעשוי — והנכון נראה לי שעשו מעניין ושם עשו דדי בתוליהן, כלומר הרצוץ והעשוי כמ"ש למעלה ויתרוצצו הבנים בקרבה, והוא שם מתיחס ומצטרף אל שם יעקב, כי יעקב כמו האוחז בעקב, ועשו כמו יעקוב שהוא נאחז בעקבו — ואע"פי שכתוב ויקראו שמו עשו קודם שיאמר ואחרי כן יצא אחיו, והיה נראה שקראוהו עשו קודם שראוהו תפוס בעקבו, אין האמת כן, כי לא יתכן שבאותו רגע קודם שיגמור לצאת מרחם אמו יקראוהו בשם רק אחר גמר יציאתו, כשראוהו אחוז בעקבו, ואז קראו לנאחז עשו ולאוחז יעקב, ובפירוש אמר הכתוב בבטן עקב את אחיו אם כן יאות להקרא העוקב יעקב והמעקב לשון עקוב.

כי ציד בפיו. פירש"י כתרגומו בפיו של יצחק — ואינו נראה לי שיתפוס הכתוב לשון גנאי אצל יצחק כאחד הריקים והגרגרנים, רק בפיו חוזר אל עשו, וכלומר שמדעתו שהיה יצחק אביו אוהב ציד חיה או עוף אשר יאכל, היה שואל לו תמיד, אבא, אביא לך מצידי, וע"כ אמר שהיה מרמה לאביו, רק שלהפליג העניין ולהקריבו אל דעת אנשי דורם המלומדים בתרומות ומעשרות, הביאו לדוגמא אבא, היאך מעשרין את התבן ואת המלח — ואם המשל דרש, עקר הפירוש הוא הפשט האמתי — וע"פ פירוש זה יתבאר ג"כ למה נזכר טעם אהבתו של יצחק לעשו, ולא נזכר טעם אהבתה של רבקה ליעקב, כי ע"פ האמת טעם אחד הוא, כי להיות שהיה עשו יודע שאביו הוא עקר הבית ובידו להוריש הנכסים והברכות למי שירצה היה משדלו בדברים, ולא היה חושש כלל לאמו, ומזה נולד אהבתה של רבקה ליעקב, וכן מצינו בכתוב לשון צידה על הרמיה כמו לצודד נפשות, בספר יחזקאל.

הנה אנכי הולך למות. מה עניין מיתה אצל בכורה? וא"ת שמחמת הרעב חשש שמא ימות, וכי לא היה לו מאכל אחר חוץ מנזיד יעקב? אלא מכאן ראיה שעניין הבכורה והמתבקש ממנה הכל לעתיד לבוא לבני בניהם, על כן אמר סוף אדם למות, ומה איכפת לי במה שיבוא אחרי, — גם אין ספק שהבכורה מצד הכהונה הנספח אליה היא מתיחסת בעצם לרוחניות ולהשארות הנפש, וזאת אשר דבר, הנה אנכי הולך למות ומה יסכון לאדם אחר המות — וקרוב לזה אמרו רבותינו, שכפר בתחי"המ.