הנה נא זקנתי. כתב ראב"ע (תלים פ') נא, עתה, כמו הנה נא זקנתי, אוי נא לנו, כן פירוש כל נא שבמקרא, והוא בלשון ערבי הפוך אן נופל על זמן עומד.

בעבור תברכך נפשי. כלומר נפשי שהיא קרובה להפרד מהגוף רוצה אני שתברככה בעודני חי כמוך בגוף ונפש, כי הנפש מחוברת עם הגוף לה יחס עם ב"א יותר מהיותה נפרדת ממנו, ואמר נפשי ג"כ לרמוז כי תכלית הברכות הוא דבר רוחני מתיחס אל הנפש בעצם, והוא פרסום אלהותו ית' בעולם ע"י ישראל, והיא ברכת אברהם — והראיה הגדולה שכשבאה רבקה לצוות את יעקב תחת תברככה נפשי אמרה ואברככה לפני ה', לפני מותי, הרי שביארה עניין ברכת הנפש שהיא לפני ה' כלומר דבר הנוגע לרוחניות, ויעקב בשכפל הדברים לפני יצחק אמר בעבור תברכני נפשך, והוא לא שמע מיצחק רק מרבקה שלא אמרה רק לפני ה' הרי שברכת הנפש והברכה לפני ה' אחד הוא, כי הנפש היא תמיד לפני ה'

אנכי עשו בכרך. חז"ל פירשו אנכי מי שאני הוא, ועשו בכרך, ומבלי שנשקיף עתה על יושר המאמרים האלה מצד עצמם, ואם יש בהם גניבת דעת, בכל זאת מה שנתאמת אצלנו הוא היות הקדמונים בורחים לאחת מהתחבולות האלה כשלא היו רוצים לגלות כל מצפוני לבבם, וחז"ל לא סרו ממנהג הקדמונים, ופירשו דברי הקדמונים ע"פ מנהגיהם לא זולת — וראה הדברים בבירור Vico. Scienza nuova Lib. lV. 256. 257. 258. ואלה תארם — בזמן האירוי (eroici tempi) היו משתדלים להציל עצמם כל האפשר באיזה מאמרים מסויימים ומוגבלים.... ומנימוסי האירוי הקדמוניות, אומירוס היוני יודיע לגויי יון לדוגמא, הגבור אוליססי אשר תמיד יספר, יבטיח, וישבע, רק באופן שחוץ מהוראת המלות, יגיע אל התכלית המבוקש, ומנהג זה רואים אנחנו מתחיל מזמן ממשלת האלהים בארץ יון (governi divini) כי בהתחכמות כגון אלה הנשמעים מפי אוליססי — האליל יונון תשבע ליוביס שהיא לא היתה סבה לעורר ניפטונוס להרתיח מצולה נגד הטרוייאני — וכפי האמת עשתה זאת רק על ידי השינה, ובזה רמתה יוביס עם היותו שר ושופט על הנשבעים לשקר. ועיין לו עוד.3 -.192 וראיתי להגאון רבינו סעדיה דברים ראויים למעתיקם וז"ל, פירוש אנכי במקום עשו בכורך כלומר לבכורה שבשביל הבכורה רצה יצחק לברך את עשו ועל כן היו הברכות ראויות אל יעקב במקומו שכבר לקח ממנו הבכורה והוא מכחו בא לבכורה ובכל הראוי לה והבא מכח חבירו הרי הוא כמוהו, ועומד לאותו דבר שהוא לו מכחו וכו' (אמונה ובטחון פ' ט"ו).

וירח את ריח וגו'. רבותינו אמרו שנכנסה עמו גן-עדן- ועוד פירשו כריח שדה זה שדה של תפוחים, ושניהם הזכירם רש"י, הרי שלדעתם, גן ערן, ושדה של תפוחים דבר אחד הוא, וזה מהראיות שחז"ל הראשונים מליצות המקובלים היו שגורים בפיהם, שכן גן עדן ושדה של תפוחים שניהם תארים וכנויים מיוחסים אל מדת המלכות.

הנה משמני וגו'. ברכת יצחק לעשו דומה לברכתו ליעקב, חוץ מדבר אחד והוא, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וגו' והיא ההבטחה הגדולה שהובטחו האבות, והיא ברכת אברהם שהוריש לבניו, וכן לבניו אחריו נאמר והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו על כן נתיחדה ליעקב ואין חלק בה רק לאחד מבני יצחק, וההשתעבדות הזה המיועד לא מכחם ועוצם ידם של ישראל, כי הם המעט מכל העמים, רק להיותם כהני ה' משרתי אלהינו. ועיין מה שאכתוב בע"ה על התאבקות יעקב עם המלאך.

[השמטה: וישטום עשו. עיין מה שכתבתי שם שהוא כמו סתם בתי"ו וכן טעה ותעה, וכן טפש כחלב לבם, תפוש זהב וכסף.]

מתנחם לך. ת"א כמין לך, ולא ידעתי היכן רמוז תרגומו, במתנחם, ואפשר שהבין בפסוק שהיה עשו מראה עצמו עם יעקב כמנוחם ומפוייס על דברת הברכות כדי שלא ישמר ממנו, וכן נראה ממ"ש וישטם עשו שענינו הנטירה בלב, ושטם קרוב במבטא לסתם.

למה אשכל גם שניכם יום אחד. עיין פירוש רש"י, ולפירושו לא יצדק אומרו גם שניכם רק אם יעקב יהרג את עשו, ואם יהיה להפך לא יצדק גם שניכם, והנראה לי נכון שאמרה רבקה, איזה מכם שיהרג הריני שכולה ביום אחד, כי ההרוג איננו, וההורג את אחיו הוא שנאוי בעיני כאיש זר ואויב וכאלו איננו, ועל כל פנים אשכל יום אחד משניכם.