ויפגע במקום. אמרו רבותינו שהוא הר המוריה, ומהסבות שהביאם לפרש כן, הוא מה שמצינו בו מקום סתם, כלומר המקום הידוע והמשובח שבמקומות, ואיזה? זה ב"המק, כיוצא בו נקרא הב"ה מעון או מקום, כי הוא מקום הכל ומכיל הכל, ואולי גם מזה הענין אל המקום אשר יבחר ה' לרמוז על ירושלם, ובאמת שלא במקרה נקרא שם זה מקום, אחר היות לו מכבר שם ידוע הוא לוז כמ"ש אח"כ, ומזה נקרא בפי רבותינו יום ראשון לשנה יום וכן השנה כלה יום, ויום ראשון לחדש חדש כמו שכתבנו.

ויפגע במקום. רבותינו אמרו שהתפלות אבות תקנום, ודע כי מצאנו ראיה טובה ורחבה כי אמת דבריהם, שידענו מהערביים הקדמונים קודם מחמד שהיו מתפללים ג' פעמים ביום, בבקר בזריחת השמש, אחר הצהרים בנטות החמה להעריב, ובלילה אחר ביאת השמש. ומלבד כי ג' פעמים הם כג' תפלותינו, גם הזמן מסכים שהרי תפלת שחרית מהנץ החמה, תפלת מנחה כשהחמה נוטה למערב, ותפלת ערבית אחר שקיעתה וקרוב לודאי שמאבות ראשונים למדו הערביים, עיין. d' Herbelot 726 Hyde de rel. vet. pers. 128.

והנה סלם מצב ארצה וגו'. מהמראה הזה ב' דברים לא מצינו להם פתרון בדברי ה', והם מראה הסלם ופרטיו, ר"ל היותו נצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ועוד היות מלאכי אלהים עולים ויורדים, שאין להם שייכות וקשר עם ההבטחה שהבטיחו ה' ליעקב, ואיך שיהיה מהרמז הנרצה בו בין כל הרמזים והפירושים שנאמרו בו, כבר למדת שיבואו בתנ"ך דברים שאין להם קשר קרוב ונראה עם הבא אחר כך, ויתפרשו על פי כללים ראשיים, ר"ל כענין שלפנינו, שהסלם ירמוז לקשר וליחס שיש בין העליונים הרוחניים לתחתונים החומריים, ומלאכי אלהים הם הכחות כלם מלאכותיים וטבעיים מצד היותם שלוחי ההשגחה, והעלייה תרמוז אל התפלות והעבודות העושות רושם למעלה (והיא אמונת המקובלים תמה וברה) והירידה תרמוז אל הרעות והטובות היורדות מהשמים

ופרצת ימה וקדמה וגו'. אחר שכבר אמר הארץ אשר אתה וגו' לך אתננה ולזרעך, מה מקום לומר ופרצת ימה וקדמה, ולדעתי קרוב ונראה שבא כאן רמז לגלות ישראל בד' כנפות הארץ על דרך שכבר נתנבא משה ע"ה והפיץ ה' אתכם בגוים, וכן אם יהיה נדחך בקצה השמים, וכן והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ, וכמו שראה משה בנבואתו, כן ראה יעקב בחזיונו, ונסמך אל נבואת הגלות ונברכו בך כל משפחות האדמה, כלומר שיתברכו ויצליחו בעבורם כדברי המתרגם והוא הנכון, כלומר שמסבת הגלות ימשך פרסום אלהותו ית' בין גוים רבים וישיגו ארחות חיים, ואלולי כן ויהיה פירוש ופרצת כלומר שיכבשו מדינות גדולות לכל רוח חוץ מא"י, הנה מלבד שלא נהיה כדבר הזה, וגם אין נראה מהנביאים שיהיה כך לעתיד, מהו זה שנאמר אח"כ ונברכו בך כל משפחות האדמה ואיה הטובה והברכה שישיגו הגוים בכבוש ישראל את ארצם, ובהיות להם לעבדים, ואם תאמר שפירוש ונברכו בו הוא כמו שפירש"י ז"ל שיאמרו כל אחד תהיה כישראל, א"כ כיצד יתכן שהגוים שישתעבדו בהם ישראל יתברכו בהם? ואם תאמר, מה ברכה היא זו אחר שאין הגלות כי אם לעונש להתם חטאת ולכפר עון? וזוהי טענה שטען אהובינו הרב מורטארא אב"ד של ק"ק מאנטובא, עיין Educatore lsraelita Luglio 1862. ואני אומר שאין זו טענה, שכן בדרכי ההשגחה העליונה לסבב סבות ולגלגל גלגולים עד שמהרע עצמו, ימשך הטוב והמועיל לרבים וזה דבר ידוע ומפורסם אינו צריך לראיה.

אכן יש ה' וגו'. זה לעד כי לדעת קדמונינו היו מקומות ראוים זולת מקום להשראת שכינתו ית', שאלולי כן לא יאמר אכן וגו' ואנכי לא ידעתי.

וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה. יש מי שכתב שאלה כדרך המצבות שמקימים ברחבות קריה לעשות שם ושארית בארץ לאיזה מקרה נורא ונשגב — ואין דעתי נוחה בזה, אלא שהם דברים מוקדשים לשמים, וכמו שאדם מקדיש בהמתו ושדהו כן מקדיש בדומם האבנים, ומושח אותם לשם שמים, ורבים חשבו (וקרוב הוא) שמזה למדו היונים ועמים אחרים לעבוד צורות אבנים פרטים, ויקראום בשם חצוב משם בית אל רוצה לומר ביתילי Betili לאמונתם שיהיה הכבוד שוכן בתוכם כמ"ש ראב"ע פעמים, ולאמונה זו ישקיפו דברי סאנקוניאטון כשפירש ביתילי — אבנים חיות — ועוד אמרו שמכאן למדו הגוים להקדיש אבנים ולמשוח אותם כמו שיעידו ע"ז קלמינס האלכסנדרי, וארנוביו, ומינוציוס פליבס, ואפוליו, וזהו הטעות שטעו אבותינו בענין העגל ר"ל להוריד בתוכו הכבוד (מעין ההתגשמות שטעו בו המינים, אלא שזה בדומם, וזה במדבר) שכן היו מאמינים הגוים אשר סביבותיהם, ויפה העיר ע"ז הראב"ע, וחכמת חכמי זמנינו תסכים עמו, שכן כתב Creuzer Relig. de l' antiq. ed. Paris Vol. l. 91. — On ncroyait par la captiver la divinite, et la faire descendre en personne dans LES IMAGES dans le temple etc. וחכם מגדולי הבקיאים בקדמוניות Dupuis Origine des Cultes lI. 113. כתב וז"ל "האמונה מהתעצמות האלהות בנבראים, היא נמצאת בכל הדתות.... האיש האפרקי היוצר לו פסל ומסכה אין כוונתו לעבוד לחומר שקנה הצורה ההיא רק האלוה השוכן בתוכו, — אנשי אי ציילאן המקימים להם פסל או מצבות יעשו זאת, מחשבם כי שפע אלהי נאצל עליו מלמעלה ע"י תפלותיהם או השבעותיהם, וכן מאמר כהני הנוצרים HOC est שעל ידו מורידים האלהות כפי דעתם" ע"כ. — ודרך כלל דע לך שאין המינות והע"ז רק אמונת אמת משובשת וכמו שנעיר במקומות אחרים.

וכל אשר וגו' עשר אעשרנו לך. זכור לאברהם ומה שכתוב בו ויתן לו מעשר מכל, הרי מבואר כי מזמן האבות היה המנהג לתת לכהני ה' חלק מהתבואות, מהשלל, ומהקנין בכלל, והיה זה החלק, אחד מעשרה או מעשר, כאשר נקבע המנהג בזמן משה, וזה אחד מהמקומות הנכבדים המורים על קדמות התורה אם לא בכל כלליה ופרטיה, לפחות בהרבה פנות גדולות ממנה כמו שהערנו בענין ההבדל בין הבהמה הטמאה לטהורה בפ' נח, ואיך משה ע"ה לא עשה בחלק מה, כי אם לקבוע חובה מה שהיה נהוג באומה, הרי שהקבלה קודמת לתורה שבכתב, ואין התורה שבכתב כי אם חלק כתוב מהתורה שבע"פ, והשאר נשאר תלוי במסורת, ונכתב עוד חלק ממנו מזמן לזמן — ולא בלבד היה ענין המעשר דבר קדום אצלינו, אבל גם אצל האומות קדמוניות גם מאותן שלא ידעו ממנו מאומה, ומכללם הסינים כי ידעו מספרי קדשם Chou — King שהחלק הנתן מכל אחד ואחד לראשי העם ולכהניהם, היה אחד מעשרה. ורבותינו דרכו בדרך זה הלכנו בו, כשאמרו במס' כלה ויברכו את רבקה "מכאן לברכת חתנים מן התורה" הרי שלמדו ברכת חתנים ממנהג קרובי אברהם עם היותם גוים ולנו הרבה טענות וראיות להוכיח באופן שאין בו ספק מציאות והתמדת חקי ומנהגי התורה גם אצל הגוים, אין פה מקום להאריך בזה רק נזכיר עוד אמרם (ירוש' מ"ק פ"א ויפ"מ שם) אין מעכבין שמחה בשמחה ממלא שבוע זאת, וכתב רמב"ן, ואנכי לא ידעתי כי ז' ימי המשתה מ"ר תקנם ואולי נהגו כן מתחלה נכבדי האומות" והיו הדברים האלה אשר כתב הרמב"ן הנחמדים מזהב, קשורים על לוח לבך כי הם מפתח גדול להכנס בחכמת הקדמוניות והאמונות והמנהגים אצל גויי קדם ועיין מה שכתבתי ע"פ ומלכי צדק מלך שלם וגו' ועוד עיין מה שאכתוב בע"ה ע"פ ויעש לאביו אבל שבעת ימים ודברי רבותינו על ההבראה אצל הגוים, ולכל הדברות ראה מה גבהו דרכי רבותינו הראשונים מדרכי המאמינים המתחסדים האחרונים, כי לא בסתר דברו הראשונים כי בין קדמוני ישראל וקדמוני האומות יחס גדול וקשר גדול וכל זה ממה שיעיד על רוחב חכמתם, וחממות נפשם למעלה למעלה מכל שנאה ומדון נגד הגוים, עם היותם אסורים ומעונים תחת ידם.