מנים. בלשון יוני יאמרו Monas על האחדים, ויתכן שיהיה מונים מענין זה, כי לפרשו מלשון מנין אין לו שחר, כי מה טעם לומר מנים שיורה על האנשים המונים, במקום פעמים, ואיך שיהיה כבר מצאנו אחד מהדמיונות בין לשון הקדש ללשון יוני, ומצאנוה ג"כ בודדת בכל המקרא כי אין לה רע, רק בלשון יוני היא מלה נהוגה עד מאד.- ומוצא אני טעם נכבד להקרא הפעמים בלשון אחדים, כי המנהג היה בארץ מצרים שהמונה ימנה אחד אחד ויוסיף תמיד על המספר ד"מ אחת ושתים אחת ושלש אחת וארבע הרי שהאחדים היו מונים והולכים, ובכן כאור נגה הולך ואור מה שקבלו אבותינו בסגנון מספר ההזאות אחת ושתים אחת ושלש אחת וארבע כי נתכוונו לאופן הנהוג בזמן ומקום נתינת התורה, וחוץ מהכרע קבלתם אמת נכון הדבר שעל פי המנהג המפורסם שם צריך לפרש דברי התורה וכן הדעת נותנת.

ותגנוב רחל את התרפים. אם הדור אשר עין בעין נראה להם כבוד ה' הולך לפניהם יומם, טעו במדבר ועשו להם עגל מסכה, אין להפלא אם גם רחל אמנו ע"ה חשבה שיהיה רוח ממרום שוכן בתרפים (שהיו לדעת קצת כדמות הכרובים) וגנבה אותם לבעבור ילווה אליהם השר או המלאך ההוא לנחותם הדרך, כי ידענו מהגוים הקדמונים שהיו מאמינים שהרוח או השר השוכן בתוך הצורה ילך גם בעל כרחו אל כל המקום אשר יוליכו שם הצורה ההיא, גם כשיגנבוה או יגזלוה — ועל צורת התרפים ראה מה שכתבתי בפ' בראשית על את הכרובים, ויש מי שכתב שהיו בדמות כלי נחשת יורה שעות היום ותכונת השמים, ואחרים אמרו שהיו צורות שהיו האסטרולוגין עושים בשעות ידועות, ולדעת העובדים היו מדברים, ומצינו לזה סיוע ממ"ש התרפים דברו און, אלא שהנכון הוא כמ"ש הראב"ע שהיו בדמות אנשים, ומעשה מיכל כשנתנה התרפים במטה יעיד על זה, והתרפים בטומאה כמו הכרובים בקדושה אלה אצל הגוים ואלה אצל ישראל וכמו שנאמר התרפים דברו און כן נאמר ודברתי אתך וגו' מבין ב' הכרובים ונקרא מקום משכנם דביר, ועיין רד"ק שופטים ח"י. וצורת התרפים שהיא בראיות צורת אדם, תלמדנו על דוגמתם בישראל והם הכרובים שגם הם היו צורת אדם ועיין עוד לפנים.

את התרפים. התרפים היו דומים לאלילים הנקראים כברים Cabiri וצורתם היתה תשובה אצלם ומסוגלת לפקודת העקרות ע"כ גנבתם רחל לדעת Michaelis Bibel ubersetzung ll. p. 42. ולהם צורת אדם והיו אלהי הבית אצל הראשונים — Creuzer ediz. Paris. vol. ll. 308. ודמות פניהם כדמות האבות והזקנים, דוגמת הנהוג אצל היונים והרומיים לדעת לאיטפוט. Lightfoot ועיין מה שכתבתי ע"פ ואת הכרובים — ולדעת מיכאליס הם קרובים לצורת הסיליני Sileni) — עיין Guignaut. Relig. de l' antiq. lll. 142. (ומה שיש להעיר כי פאוזאניא Pausania כתב שאצל העברים היו מראים קברי הסיליני Sileni — ובפרקי ר"א ילקוט ל"ה ב' מה הן תרפים? שוחטים אדם בכור ומולקים את ראשו ומולחים אותו במלח ובשמים, וכותבים על ציץ הזהב שם רוח טומאה ומניחים אותו תחת לשונו, ונותנים אותו בקיר, ומדליקים ומשתחוים לו והוא מדבר עמם. — ויש מי שכתב שתרפים כמו שרפים בחלוף ש' בת' ממנהג הלשון, או לשם. גגאי. — ודעת ראב"ע ומונסטיר שהם טלסמאות. Talismani

אנכי אחטנה. במשתדל, עקם לנו את הכתוב, ואמר שהקריאה הנכונה גָנַבְתִי יוֹם וְגָנַבְתִי לַיְלָה, ופירושו תאר לו כמדרש רחוק, וכל הדוחקי' יתבטלו כשנפרש מידי תבקשנה דבק עם גנובתי וגו', ועל הטרפה אמר אנכי אחטנה, ועל הגנובה אמר מידי תבקשנה, ונוסף הכינוי קודם השם כמו ותראהו את הילד, כאלו אמר מידי תבקש הגנובה ביום והגנובה בלילה, וכנה לעצמו הגנובה כי כן יאות, כי כמו שיאמר על הגונב, גנבתו, ונמכר בגנבתו כן יאמר על הנגנב גנובתו.