באנו וגו'. פירש רשב"ם "ומצאת חן בעיניו וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתך הולך לקראתך וד' מאות איש עמו" וכל זה נגד האמת ונגד רבותינו, כי איך אחר ההבטחות האלה יאמר תכף וירא יעקב מאר ויצר לו וגו' אם יבא עשו אל המחנה הא' והכהו, ואיך יתפלל בכמה תחנות ובקשות הצילני נא וגו', ואיך אמר אכפרה פניו וגו' אולי ישא פני, ומה ענין כפרת הכעס אם אין כעס, ואיך יטיל בספק אולי ישא פני אחר כל אלה ההבטחות? ואפשר שמתחלה לא היה נראה ברור לאיזה תכלית היה בא, ומביאתו עם ד' מאות איש עמו היה נראה יותר כי להרע ליעקב הוא בא, רק אחר שלוח המנחה אפשר שחמתו שככה, וכשראה יעקב כורע ומשתחוה לו ז' פעמים נכמרו רחמיו ורץ לקראתו ויחבקהו וגו'.

ובניהם שלשים. פירש"י משם רבותינו בנאיהם זכר כנגד נקבה וכבר עמדנו על התיחדות הבנין וההבנות בשרש אחד, והיינו יכולים להוסיף גם הבינה (ובזהר מאי בינה בן-יה, צללו בעמקי הלשון והעלו בידם מרגלית) ולהפך נתיחדו הסתירה והעדר הבנים בשרש ערר ובזה תבין ואבנה גם אנכי ממנה ודרשתם ז"ל על אבנה, וגם יאירו עינינו בכוונת הכתוב ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו, ונבין ג"כ אומרם א"ת בניך אלא בוניך כי שרשם אחד, והסבו הכוונה מענין אל ענין אחר מבלי שיסורו מראשית הוראת השרש ההוא — ומכללם פירוש בניהם שלפנינו, כמו בנאיהם, למדנו שהבנים נקראים על שם הבנין, ומזה אין להבין בשם בנים, לעולם הילדים רק פעמים שישמש על הזכר שבמין — וכן לדעתי בנקבה פעמים שנמצא בתורה בת ואין הכוונה על הנולדת דוקא רק על כל הנקבות שבמין — ובזה השבתי לשואלי דבר למה לא נזכרה האשה באיסור המלאכה בשבת רק הבת, ואמרתי שבכלל הבת כל הנקבות שבמשפחה ומצאתי גלוי יתר לדברי במס' יבמות פ' הערל דתניא שם ת"ר הניח בנים אלו ואלו אוכלין ור"י אומר הבת מאכלת ומפ' בגמ' מאי הבת? האם. ולדעתי הפירוש הנכון שמדעתם כי בת יאמר על כל הנקבות, הגבילו הוראת השם במקום זה ואמרו מאי הבת בענין זה האם, וכיוצא בו לא תבשל גדי בחלב אמו, בא האיסור במליצה שריית לאסור כל בשר בחלב, ובגדי נרמזו כל הנולדים, ובאמו כל המולידות, ויש במשמעו שכל בשר שהוא נולד ומתגדל בחלב האם, יהיה אסור בכל חלב, והוציא הכתוב האיסור בלשון בשול, לרמוז על טעם האיסור שאינו ראוי שיתבשל הבשר לאכילה באותו חלב עצמו שהוא מתבשל לגדול. וגם זאת ממדות ותהלוכות השיר, ודומה לו לפני עור לא תתן מכשול. כיוצא בו פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם ואח"כ הוא אומר ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב, ואמר כל העם לפי שבכלל בניכם כל הזכרים, ובכלל בנותיכם כל הנקבות.

אכפרה פניו. כפר לשון כסוי, וזוהי דעת הראב"ע, וכפי זה כבר מצינו אחד מהשרשים הדומים ללשונות בני יפת שכן בלשונותינו אומרים Cuoprire ועיין מה שלקטתי כאלה רבות בפ' וישב ע"פ אם תתן ערבון.

ויאבק איש וגו' עד עלות השחר. רמז לנו הכתוב שלא היה האיש ההוא רשאי להתאבק עם יעקב עד עלות השחר, וכן בסמוך הוא אומר בפי' שלחני כי עלה השחר, הא למדת שהשחר שם קץ וגבול לשליטתו, ומזה ידענו כי דבר ה' אמת בפי רבותינו שלא נתנו למזיקים שליטה רק בלילה, ואלמלא שכן הוא, למה תרמוז התורה על הזמן והכפול הדברים פעמים? — ושהיה האיש הנראה ליעקב מלאך, יתבאר במופתים, א' באומרו כי שרית עם אלהים ועם אנשים, ב' אמר יעקב כי ראיתי אלהים פנים אל פנים, והוסיף ותנצל נפשי רמז בזה שראוי היה להנזק לולי שר אל מלאך ויוכל, ג' משולש בנביאים וישר אל מלאך ויוכל — וא"ת למה קרא אותו הכתוב איש? אומר אני כי הורה לנו בזה שלדעת תורתינו כת אחת מהמלאכים נקראים אישים, וכן אמרו רבותינו וימצאהו איש, זה גבריאל, ובזה סרו תלונות משיגי הרמב"ם שכתב שהכת הראשונה מהמלאכים נקראים אישים (ועיין בזה מאמר היחוד לרמב"ם בפתיחה להגאון ראפאפורט) ותמהו עליו, מנין לו, ומצינו שיעקב שאל למלאך, הגידה נא שמך, הרי שהאבות וגם משה ע"ה שכתב התורה, היו חוקרים על שמות המלאכים הנראים להם, ואם שם מלאך זה נעלם מהם, האם נאמר שכל שאר המלאכים כלם לא היו נקראים אצלם בשם, ואיך היו נבדלים ונכרים זה מזה אם לא בשמותיהם ובכל זאת רואים אנו שלא נכתבו בתורה זולתי מעט מזער, ובדורות אחרונים, הא אין לך לומר אלא שידועים היו אצלם ונסתרים היו, ולא נתנו להגלות אלא במשך הדורות ככל שאר חלקי התורה (ועיין מ"ש למעלה על פסוק ישלח מלאכו אתך.

ויאבק איש. עיין רש"י והוא כמו חבק בתמורת ח' בא', וראה מה שכתבתי ע"פ כי אב המון, וזה כאחד מהם.

השחר. שחר וצחר קרובים הם, ומורים על ההפך, ודעת ראב"ע "עד סור שחרות הלילה" ואין כן דעה קדמונינו. כשאמרו כשעלה עמוד השחר, הרי שהבינו התחלת האור, וכן נראה לי ששחר כמו צחר, והוא מהשמות המורים על ההפכים.

כי שרית עם אלהים ועם אנשים. מליצות רבות ידועות בדברי רבותינו המורות על דרך משל היות בין האדם והאלהים כעין התנגדות ומלחמה, ושהנצחון לישראל הוא התכלית המרוצה לו ית' — מזה אומרם במדרש תלים למנצח, זמרו למי שנוצחים אותו ושמח — וכן בתלמוד יתיב הקב"ה וחייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני, ומזה אומרם מעשה ידי אדם עדיף ממעשה שמים, ויש בכלל המאמר היקר הזה, כי כל תכלית מעשה אדם לרומם ולנשא הבריאה למעלה ממעשה ה' ית' במלאכת הטבע, והוא הוא הנצחון באמת, ובראש כלם דרשת רבותינו התלמודיים ע"פ צדיק מושל יראת אלהים ומי מושל בי צדיק, ומאמר זה חותם הקבלה נושא על שכמו והוא אחד מפניניה המפוזרים בתלמוד להעיד על מציאותה, ורבים מחכמי הגוים ראשונים ואחרונים נשתמשו בהרעיון והמשל שניהם גם יחד — מהם Dante (שנמשך אחר האונגליון שגם הוא נמשך אחר דברי דבותינו) שכתב pate violentia Caelorum Regnum. — ומפילוסופי זמנינו Gioberti כתב על אביקת יעקב עם המלאך (נתרגמהו בלשון צרפת להיותו מובן יותר באזני הקורא) de lutte La Dieu avec Jacob implique d' abord l' idee d' une LUTTE entre Dieu et l' homme ; ensuite une louange de la part de Dieu pour la resistance: et enfin un certain dommage s' ensuivant d' une telle resistance, c' est a dire la claudication de Jacob. Filos. della Rivelaz. 129.. 150. — ובצדק אמרו שאין לך טעות שלא יהיה בו קצת אמת — וכן אמרו המקובלים שאין רע בעולם שלא יהיה בו שמץ טוב, הרי אנו רואים בזמנינו כופר וחכם גדול שבצרפת והוא Proudhon שירה אבן פנת כל הפילוסופיא שלו בעמקי הרעיון הלז שכל תכלית האדם הוא המלחמה עם האלוה, ומגמתו הנצחון, והוציא מפיו מלין קשים כגידים שאסור להעלותם על ספר ולטהרם בשיחתם שלרבותינו הראשונים אלו לא ילחצנו ההכרח לבטל דעתו, באומרו « Dieu c' est le mal « תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיקו של עולם עתק — ואחוז בסבך השרש הזה הוא הטעות שטעו מראשוני הנוצרים כגון מארקיוני וחביריו (Marcione) שאמרו שאלהי התורה וישראל הוא תחלת הרע ויש לרז"ל דברים יקרים בזה במדרש על פסוק ראו כי רעה נגד פניכם, אין פה מקום רק להעיר עליהם ברמיזה כל דהו — ומזמן שאול הנוצרי ומפי כתביו התחילה לבצבץ הכפירה הזאת, להצדיק בפני הבריות בטול תורת משה, כי אם לא פער פיו כמארקיון וחביריו, כתב שכח העין הוא התורה לקורינטים (XV. v. 57.) והוא מודה ומשבח לאלהיו כי נתן לו התשועה והנצחון על התורה (שם שם). — ומה שיעיד כי מלחמת יעקב ועשו מבטן אמם רמז יש בה הוא הוא היותם אחים, וכן תמצא באמונות הקדמונים שפועל הטוב ופועל הרע היו אצלם אחים, וכן טיפון Typhon הוא אחי אוזירי Osiris בארץ מצרים, — ואורמוזר Ormuzd אחי ארימאן Ahriman בארץ פרס ואירכול Hercule אחי איאוריסטי Ehuriste, ופלוטון או אדיס Ades אחי יובי Jupiter בארץ יון. — וכבר העירוני כי לדעת רבים מהחוקרים הקדמונים ויש בזה קצת מן האמת שקורות אבותינו היו ליסוד מוסד להבלי ספורי המיטולוג'יאה. ואלו לא היה אלא מעשה התאבקות יעקב עם המלאך היה די, כי במעט ההשקפה לא נוכל להתעלם במה שיש בו מהדמיון הנפלא עם קורות וולבנוס, ווינירי, ומארטי וביותר אם נבין מעשה התורה ע"פ אמונות הקבלה ומדרשי רז"ל כי אצלם יעקב הוא הת"ת ורחל המלכות, והמלאך שרו של עשו, סמאל, ובזה צדקו יחדיו מה שסופר על וולכנוס איש וינירי, ווינירי אליל היופי היא כדמות הקוף בפני המלכות — (או מלכות דטומאה) וולכנום הוא כנגד יעקב (ת"ת), וכמו שיאמרו המקובלים אדם בליעל, וסמאל שרו של עשו, המלאך המנוצח הוא מארטי, ופקודתו המלחמה ושפיכות דמים כמו שאמרו רז"ל על עשו ועל שרו ואדמוני כמוהו וככבו מאדים — וכמו שרבו ונתקוטטו וולכנוס ומרט. כן נתאבקויעקב, והמלא סמל שרו של עשו — וכמו שמקטטים נמשך המום בכף ירכו של יעקב ונעשה צולע, כן מדחיפתו של וולכנוס נעשה צולע — וכמו שמריבת וולכנוס ומארטי היתה על עסקי ווינירי כן ע"פי מדרש רבותינו היה עשו נותן עיניו ברחל עד שהוצרך יוסף להגן עליה — וכמו שנתפרסם אצל היונים ספור המקרה הזה, בהבנתו הגשמית והרוחנית, כן מצאנוהו שלם בצורתו בכל חלקיו ודקדוקיו אצל המצרים בקורות lsis (רחל מ' ) Osiris (יעקב ת"ת) Tiphon (עשו סמאל וכלם אדומים) Horus (יוסף יסוד) שקוד עליהם ותראה נפלאות, ודע שמליצת הפסחות להוראה פילוסופית מצאנוה ג"כ אצל פלאטון כאשר העיר בצדק Gioberti Protologia 491. באומרו שאלו לא היו בטבע ההפכים זה לעמת זה היה הטבע פסח.

כי שרית עם אלהים. עיין ראב"ע ומה שכתב בשם רבי המפרשים שטעם המראה הזו, להראות ליעקב כי ישר אל מלאך ויוכל, אף כי לעשו, והכל לאמץ את לבבו, ונכון הוא אם נניח כדברי רבותינו שהיה שרו של עשו, ואומר אני שבאו בספור זה רמזים שיורו ליעקב כל המאורעות שאירעו לו ליעקב עם עשו, הרי הוא אומר ויאבק איש עמו, וביעקב ועשו הוא אומר ויתרוצצו הבנים בקרבה בעוד היותם בבטן אמם, ושני הדברים רומזים לקטטה שהיתה ביניהם, בין יעקב ועשו למטה, ובין יעקב ושרו של עשו למעלה, ועוד הוא אומר וירא כי לא יכול לו כלומר שלא הצליח נגד יעקב בעצמו, ויגע בכף ירכו, ר"ל שיתקומם נגד זרעו ויוכל להם, וכן נאמר לרבקה ולאום מלאום יאמץ ורב יעבד צעיר, וכבר ידוע שהבנים והזרע אחריהם נקרא בל"הק יוצאי ירכיו, וזה הנרמז ותקע כף ירך יעקב — ויאמר שלחני, לעתיד כשיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו — ויאמר לא אשלחך כ"א ברכתני. והדברים מוכיחים שמאמר זה נוגע לענין הברכות שהיו מזומנים לעשו ולקחם יעקב על ידי המטעמים, והברכה הנאמרת כאן שבירך שרו של עשו של יעקב, היא מקבלת לברכתו של זקן ליעקב, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, ועיין מ"ש שם, ואיך הדברים מסכימים לייעודי נביאינו לאומת ישראל בכלל, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך וגו' — ויאמר לא יעקב וגו' שיודו כל האומות כי ראוים הם לשם ישראל המורה על השררה והממשלה הרוחנית, וזה ע"ד במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי, וכן הוא אומר וקרא להם אילי הצדק מטע ה' להתפאר.

[השמטה: כי שרית עם אלהים. הן עוד היד כותבת הקרה ה' לפני דברים ככתבם וכלשונם ששיערתי מדעתי ככל הכתוב בספר, כי ראיתי במכתב עתי Revue des deux Mondes Aout 1862. השערות חדשות הולך ומגיד על קורות פרומרטיאו, וכל הנדבר בו אצל קדמוני היונים, וסמוך לחתימה כה דבר האיש וכה ענה על אודות המלחמה והנצחון שבין מעשה אדם ומעשה שמים Plus tard Jacob n' entra dans la terre promise qu' apres avoir lutte toute une nuit contre un etre mysterieux et sans nome que DUT disparaitre a l' aurore. Pour pouvoir s' en aller cet esprit des tenebres. (זכור את אשר דברו חז"ל כי הוא זה סמאל שרו של עשו שהוצרך להודות על הברכות) se vit force de benir son opiniatre adversaire, le quel quoique vainqueur revint boiteux de sen duel nocturne avec le FORT que nul oeil ne pouvait voir. — Rev. de deux mondes vol. XL. p. 870.]

[השמטה: כי שרית עם אלהים ועם אנשים. עיין מ"ש שם על הדמות Osiris המצרי ליעקב הגשמי והרוחני בחכמת הקבלה. — ועיין פ' בלק והאביד שריד מעיר, שהבאתי שם בהרחבה דברי רמב"ן שמקרי האבות היו סימנים לבניהם אחריהם — ויש לדעת הזאת שרש בדחז"ל הקדמונים, ואם תסתכל היטב תראה כי רובי האגדות שהעמיסו על יעקב ועשו אינם רק כעין דוגמאות למה שקרה ליהודים עם הרומיים — ועתה שמע דברי חוקר בקי ומומחה בקדמוניות מצרים, ראשית דרכי המצרים, ורוח המושל ביניהם הוא שמקרי אוסיריס היו סימן ודוגמא לכל מה שיקרה לכל אדם אחר מיתתו, כי כל מצרי נקרא אוסיריס ודבק עמו ומתאחד עמו. Oreurti Catal. illus. vol. l. p. 76 וגם בזאת לא נופלים אנחנו, כי כל איש יהודי נקרא גם הוא ישראל. ולזה מקביל אומרם ז"ל שעתידים צדיקים להקרא על שמו של הקבה"ו.]