והחריש יעקב עד בואם. לדעתי זוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, בחקירות הנוגעות לכתבי הקדש, במה שמתייחס למה שקבלו רבותינו, לחקור בשרשי הלשון, אולי ימצא מקום להתלות בו ההלכה או המדרש או המעשה המקובל, כי דבר זה למדנו מפי חכם גדול איטלקי Vico שהלשונות קדמוניות יסתירו בתחתיות ארשת שפתם המנהגים, האמונות, המעשים, שהיו נודעים אצל הקדמונים, ואחר זמן הסתירו פניהם ולא נדעה שתרם, וגם אני זה לי ימים רבים נסיתי ללכת באלה, והצליח ה' דרכי אשר אנכי הולך עליה ועוד תשמע ממני דברים בפרשת שופטים ע"פ על פי שנים עדים או שלשה עדים, וגם פה ראיתי כמעשהו בשרש חרש ובשם חרש הנגזר ממנו, והוא שכבר נודע מה שכללו בזה רבותינו, חרש שאמרו חכמים בכ"מ שאינו שומע ואינו מדבר, וכשנשקיף אפילו בראייה כל דהו על תשמישי ל"הק בזה השרש, נראה, כי חרש ירמוז גם יחד על חסרון השמיעה וגם על העדר הדבור או השתיקה, ובכן צדקו יחדיו שני התנאים שנקבצו באו לדעת חז"ל בחרש של תורה ואת מקורם הערה הלשון עצמו הנדבר בפי קדמונינו.

אל שער עירם. בארץ פרס היו קורים לארמון המלך ולארמון ראשי המדינות שער, עיין Senofonte Ciroped. Lib. VllI p. 201. 203. — Plut. in Pelop. T. l. p. 294 et in Lisand. p. 436. שער — ודע, ששם שער, הוא מהשמות שהטעו אנשי איאורופא בכתבי ועד היום קורים בקוסטאנטיניפולי לחצר המלכות הקדמונים, שהרי אומירוס קרא לעיר טיבי בארץ מצרים עיר, בת מאה שערים, וכשנסעו חיל צרפת למצרים ואתם מחכמיהם וחוקריהם, ודרשו וחקרו בחרבות מצרים, מצאו שלא היו לטיבי מאה שערים — ודיודורו כבר הרגיש בדבר וכתב, ששם שער בלשונות המזרח ענינו ג"כ ארמון עיין Belzoni Viaggi. l. 83 ומהטעיות הנמשכות מהרקת הענין מלשון אל לשון עיין מה שאכתוב בע"ה ע"פ יוצאי ירך יעקב בפ' שמות.

עכרתם אותי. כתב רש"י ז"ל משם רבותינו מסורת היתה ביד כנענים שיפלו ביד בני יעקב, ודע כי מצינו שני מסורות כיוצא בזו, מעין נבואה קטנה, בראיות גדולות, האחת, שמזמן ווירגיליו המשורר הרומי הגדול, כבר החלו הרומיים להגיד טרם בואם, כל קורות הנצרות ופרסומו הגדול בעולם, והשנית שבארץ אמיריקא קודם שיכבשוה הספרדים כבר היתה מסורת ביניהם שעם רחוק מצד ספרד יבוא דרך ים לכבוש את ארצם.