אלה תולדות יעקב. אלה מאורעות יעקב, ואע"פי שהרבה דברים אירעו לו קודם לזה, לפי שצערו על יוסף עלה על כלם, ועל ידו באה גדולה לאביו ולאחיו, ועל ידו נתגלגל שירדו אבותינו למצרים וכו' על כן אמר על מה שאירע ליוסף בפרט אלה תולדות יעקב.

דבתם. דבה לשון זיבה בלשון ארמי, והד' והז' מתחלפים בלשון ערבי ובלשון עברי, וכמו שאמרו תזל כטל אמרתי, כן יכנו הדבור בלשון הטפה, כמו הטף אל דרום, תטוף מלתי, וכן אמרו על הדבור הנוגע לכל אשר יעשה האדם, דבה, ורואה אני שכל הלשונות אלו הלקוחים דרך משל מירידת הגשמים, נשתמשו בהם כשרצו לרמוז אל הדבור כשהוא מכוון לעשות רושם, ולהוציא פירות בלב השומע, כמו שהגשמים יעשו רושם ויפרו וירבו בקרקע, צא וראה ותמצא שברוב המקומות כן הוא בלי ספק ובפירוש אמר הכתוב כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והרוה את הארץ והולידה והצמיחה וגו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו'.

דברו לשלום. נראה לי לפרש דברו כמו עשותו, הקימו, אוכלו, שתה, ר"ל שפעלת הדבור חוזרת אל יוסף, וכוונת הכתוב לומר שלא היו יכולים לסבול דבריו גם אם היו לשלום, כדרך כל שונא שיקוץ בדברי השנאוי אצלו, אף אם ידבר רכות, ולא יכלו כמו לא אוכל און ועצרה, וכן אותו לא אוכל, כי לפרש דברו כמו דבר לו קשה בעיני, כי הוא מוזר אצלי ויש לו כדמות ראיה בפ' ח' שאמר ויוסיפו עד שנא אותו על חלומותיו ועל דבריו, שאם דבריו הם הם החלומות הכפל למה לי? רק הנכון על חלומותיו וגם על שאר דבריו.

והנה השמש וגו'. לא אוכל להתעלם על מעלת המשל הזה ודמיונו בכל פרטיו לאחד ממשלי המקובלים, מהקדמונים והנכבדים שאצלם, כי אצלם יעקב והוא הת"ת, נמשל לשמש, ורחל היא המ' נמשלת לירח, וי"ב שבטים הם י"ב מזלות או י"ב גבולי אלכסון, וכל היודע טעם התארים האלו והתיחס ת"ת למ' כהתיחס השמש אל הירח בכל בחינותיהם, לא יעלה בלבו ספק, שמא המקובלים לקחו משלם מהכתוב הזה, רק יתאמת אצלו אמות גמור, כי המשל הזה הוא מתיחס בעצם וראשונה לרעיונות המקובלים, ואם מצאנוהו פה מיוחס אל יעקב ורחל הגשמיים, כמו שהוא מיוחס אצלם ליעקב ורחל הרוחניים, בא האות והמופת, כי גם לדעת נותן התורה האבות מלבד היותם אנשים גשמיים על פני האדמה, הם רומזים כל אחד לבחינות עליונות, דוגמת אומרם מפורש חכמי התלמוד האבות הן הן המרכבה, ועיין כל מה שכתבתי בארוכה על פ' ואלה תולדות יצחק, ואיך רק על פי אמונות הקבלה ברמזי האבות נוכל לרדוף ולהשיג מתפקרי זמנינו האומרים כי ספורים דומים זה לזה הרכיב משה בתורתו בלא דעת ובלא תבונה, וקרה בזה כמו שיקרה בכמו האלה החקירות לאין מספר, כי בין המתפקרים מצד, והמקובלים מצד אחר, אין דרך לנטות ימין ושמאל, והרוצה להמלט מבין שני הכופרים, אין לו רק לברח בסתר אהלי המקובלים.

לא נכנו נפש וגו'. לברוח מן הכפל אומר אני שויאמר לא נכנו נפש ר"ל שכן גמר בלבו, ואמר אינו ראוי להכותו נפש ולהוציא מחשבתו לפעל ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם וגו'.

וימכרו את יוסף. במשתדל, חתר להחזיק דעת האומרים כי לא אחיו מכרוהו, רק המדינים — ולדעתי תנחומין של הבל הוא מנחמנו, והאמת כדעת חז"ל שאחיו מכרוהו, והכתוב צווח אשר מכרתם אותי מצרים — ואם כפירושו אתם גרמתם לי שאמכר ע"י שהשלכתם אותי בבור, לא היה אומר ואתם חשבתם וגו' אלהים חשבה, שהרי כפי פירושו מחשבת האחים לא היתה שירד למצרים וא"כ אין מחשבת האחים מעין מחשבתו ית' עד שיפול ביניהם הדמיון, ואם כדבריו שלא ידע יוסף כשהעלוהו אותו המדינים מן הבור, אם אחיו מכרוהו וע"כ ייחס להם בטעות המכירה, לא היה אומר מכרתם אותי מצרימה, כי בעיניו ראה לכל הפחות שהמוכרים אותו למצרים לא היו האחים רק המדינים, ומה שיבטל פי' זה מעיקרו הוא מ"ש ראובן הלא אמרתי לכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם — ומה עשו האחים נגד רצונו אם לא מכרוהו, עד שיאמר להם ולא שמעתם — ואם על ההשלכה אל הבור, הלא הוא היה היועץ בדבר.

כתנת בני. פירש"י היא זו, ולדעתי כאדם התמה ומשתומם, כך יעקב בראותו כתונת יוסף מלוכלכת בדם השעיר, חרד חרדה גדולה ויאמר בקול בכי ותמהון, כתונת בני. ואחר שהייה כל דהו, צעק אין זה רק שחיה רעה אכלתהו וגו'.

כי ארד אל בני אבל שאולה רבים טעו בראותם שמליצות התורה המורות על נפש אדם ותכליתה ומצבה אחר המות רומזים לדברים גשמיים, ולא אמרו בלבם שכן דרך כל הלשונות לתאר הרוחניות בכלל בשמות המורות בעצם וראשונה על הגשמיים, ואם תאמר איך קרה שטעו בלשון עברי ולא טעו בשאר לשונות — אומר אני שקשה היה לטעות בשאר לשונות כי חיות הנה, וכל אחד מרגיש מדי דברו בהם בהוראה הנרצית בהן מבלי ספק, לא כן בלשון עתיק חדל להיות לו ארח על פיהם של בני אדם, שכאשר יביטו ויתבוננו האחרונים במליצות הראשונים לא יוכלו להרגיש רק בהוראה היוצאת מחומריות המאמר, ואין מנוס להכנס בפנימיות כוונת האמרם, וכזה קרה בשם שאול, כי לא יובן ממנו למראה עינים רק הקבר, לא כן בכוונת הראשונים אשר אצלם היתה ההוראה המשליית עדין מורגשת, כמו שאנו מרגישים בשם lnferno אף על פי שאין הוראתו רק תחתיות ארץ — ורק הבקיאים בלשונות העולים במחשבתם עד ראשוני הנדברים בהם יוכלו להשיג הדבר, ומכללם החכם הפילוסוף הגדול Gioberti שכתב — האדמה היא אוצר הזרעים לעתידים להוולד, וכמו שתאמר העוברים Embrioni והיא גם כן הקבר לאותם שכבר מתו, ושני הרעיונות האלה אחוזים ומשותפים בשם שאול במקרא — Filos. della Rivelaz. 341. ולאורו נלך בהבנת דברי רבותינו אשר גובה להם כדברי הפילוסוף שזכרנו, באומרם ע"פ שאול ועצר רחם, מה רחם מוציא בקולי קולות אף שאול מוציא בקולי קולות, הרי שדמו והעריכו שאול לרחם זה לזה, ואל זה יביט פסוק בתהלים באומרו אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ — ועיין מ"ש ע"פ ויאסף אל עמיו על הוראת שם אם, וגם זו כאחת מהם — וע"פ האמור לחנם בדחק רש"י ז"ל כשפי' ארד אל בני כמו על בני, ואין צורך, רק פירושו ארד גם אני למדור המתים הנקרא שאול אצל בני.

[השמטה: כי ארד אל בני אבל שאולה. עיין מה שכתבתי שם, ועוד אזכיר דברים יקרים יוצאים מפי Lamennais יפיצו אור גדול על הדמות שאול לרחם בפי רבותינו בסנהדרין «Des vives douleurs saisissent la mere, et selons toutes les vraisemblances retentissent dans son fruit. Les liens qui l' unissent a elle se rompent, et ces liens sont ceux de la vie. Que serait a ses yeux dans l' invincible sentiment qu' il aurait de cette crise formidable? La mort avec tous ses effrois. » Lamennais. De la Religion p. 236.]

לפוטיפר סריס פרעה. מצאנו אחר כן פוטיפרע כהן און, וטרם נחקור לדעת אם שנים הם, אם אחד הם, זאת אעיר כי לפי הנרגש אצל כל יודע מאמונות ולשונות המצרים, וגם לפי דברי גדולי הבלשנים Filologi אשר בזמנינו, פוטיפר ופוטיפרע שניהם גם יחד נגזרים מב' מלות מצריות 'פיטי-פ'רי Pete-phre כלומר, קנין פ'רי — ופ'רי הוא האלוה הגדול בארץ מצרים והוא הוא כל פרעה שבכתוב, כי המלכים נקראים ע"ש אלהיהם, (עיין מ"ש על שם פרעה) ודומים לשם זה מצינו שמות רבים בלשון מצרים שעניינם קניין אלוה, כמו פטי — אמון, קניין אמון וכיוצא, עיין Gesenius. Tesaurus. — והתרגומים היונים הקדמונים גם הסורים והאיטיופים שזכר ג'יזיניוס (שם) כלם יעידו כי בין פוטיפר בין פוטיפרע הוראה אחת להם כמו שכתבנו, ואם נעלמה הע' בשם פוטיפרע כי לא היתה נרגשת במבטא, ודע שנמצא כתב יד (Papyrus) בביבליוטיקא של מלך צרפת נזכר בו פוטיפרע ונקרא בלשון מצרים פיטיפ'רי, ופירושו קדוש לאלוה פ'רי — וזה האלוה הוא השמש אשר לככודו נבנית העיר הגדולה אליופולי היא און המוזכרת בתורה — ובעל אגרות המזרח Michaud. Corresp. en Orient Vl. 62. גם הוא הסכים בזה, וכן כתב Pastoret. Hist. de la Legis. Cap. X. p. 120 — וכן Jablonski Proleg. p. 18. חלק שם פוטיפרע לג' מלות דהיינו Phre-hont-P ופירושו, הכהן הגדול לאלוה פ'רי — ורואה אני שהעברים למדו מהמצריים לחצוב להם שמות יורו על ענין זה עצמו, רק בשם קדש תחת שם אלהי מצרים, וחוץ משמות אחרים שעוד נעיר עליהם, מצינו כגון שם פוטיפר או פוטיפרע בשמות יוצאי מצרים, רק במקום פרע מצינו אל, וזה בשם פוטאל, כיוצא בו בלדד בין הגוים נגזר מן בל — (לשון אליל) דד, ובישראל אל-דד ויותר שלם אלי-דד — בגוים בל-עם ובישראל אֵלִי-עם, ואולי מזה, כשד שלמן בית ארבאל אצל הגוים, תחת אראל בישראל, ועיין מ"ש בפ' חיי שרה על פסוק ימים או עשור.

ואחר שהוכחנו במישור הוראת שם זה, נדעה נרדפה לדעת אם פוטיפר או פוטיפרע אחד הם, והנה דעת רבותינו שאחד הם, והפשטנים הקדמונים לא כן ידברו, ולדעתם הם שנים, וכבר ירגיש הקורא ממה שכתבנו שהוראת שניהם אחת היא, כי קרוב ונראה כי לאיש אחד רומזים, ואולם אין זו ראיה גמורה, וביותר אם נביט לתארים שנתארו בהם פוטיפר ופוטיפרע, הראשון נקרא שר הטבחים, והב' כהן און, ולפי ההשקפה ראשונה אין שני תארים מתנגדים יותר מאלה, ובכן היה מקום לומר כי שנים הם, ובאמת יכול הייתי לפטור טבחים על שם הוראתו הקדמונית כמו דבח, וזבח, ותהיה הכוונה, שר המקריבים או הזובחים על דרך שהיו קוראים הרומיים, כהן לממונה על כל הקרבנות Rex Sacrificula אלא שאין זו לדעתי עומק כוונת הכתוב, ולנו ראיות וגלויים נכוחים למבין וישרים, כי בין שר הטבחים בין כהן און, שניהם לתאר אחד יחשבו, ועושים שלום במרומם, כי הן לו יהי שנבין שר הטבחים על פי פשטו הגמור, דהיינו רב קטולייא כתרגום אנקלוס, או אספקלטור כתרגום המיוחס ליונתן, או "שעל ידו נדונים הנרצחים כדברי רשב"ם" עדיין יכולים אנו להשוות פוטיפר ופוטיפרע ע"פ שני עדים כשרים, האחד מה שידענו מכל גויי קדם כי המתחייבים מיתה למלכות או בעמדם לפני העדה למשפט, הם יקראו חרם לאלהים, כי ע"פי האלהים היו חותכים המשפט, ואלהים נצב בעדת השופטים (ועל פי זה יבואר היטב אצלנו כתוב אחד המרגיז ארץ ממקומה, ושבו פקרו המינים, כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת, עיין שם בארוכה) — על כן אין מקום להפלא רק כמו חלב ודשן תשבע נפשנו, כשנמצא פעם יכונה פוטיפר בשם שר הטבחים, ופעם בשם כהן און כי לאחד מכהני הראש, ואותה יותר מזולתו לעמוד על המשמר להשגיח על כל מי שהוא רשע למות, כי מיתתו מכלל עבודות האלהים תחשב (ובזה ראיתי להשקיט שאון מים כבירים יהמו יחמרו בין יודעי חכמת מצרים, לדעת אם היה המנהג בין המצריים לזבוח האדם באדם על מזבחותם, ומביא כל אחד ראיות לדבריו, ולדעתי הראיות המקיימות אינם רומזות רק לדבר הזה אשר דברנו, ר"ל להיות הנהרגים חרם לאלהים ומיתתם כפרה לעצמם ולאחרים, ומי לנו גדול בידיעת הקדמונים, וסר אל משמעתם מהאיש De — Maistre שקם בדור שלפנינו והוא כתב ככתבם וכלשונם של הקדמונים, כי האספקלטור או רב קטולייא Carnefice, לו נאה ויאה כל כבוד שבעולם, וזה שמו אשר יקראו לו לכבוד ולתפארת כהן הראש — ופילוסופי יון שלמדו מחכמת בני קדם, ומלכם בראשם אפלטון גם הוא כדרכו מזג במים רבים היין המשומר במסתרי חכמת המזרחים כשכתב כי העונש לתכלית כפרה והגיע לומר שהעונש זכות (diritto) הוא לחייב ויש באמונה זו רושם הנכר מדעות בני קדם) וחוץ מהראיה הזו הכללית האוספת אל חיקה גוים גדולים ועצומים, לנו חלק פי שנים בקדמוניות מצרים בפרטות, ולהם תכרע כל ברך, תשבע כל לשון כי מי יזיד לכחש בספריהם, במצבותם, ובכתביהם, ולומר לא ראיתים? או לשום דמיונותיו למעלה מהנלמד מהם? ואם באנו לחקור מי היו העומדים על המשפט בארץ מצרים בין דם לדם בין דין לדין, תחזינה עינינו כי הם הם הכהנים לא זולתם, ובכן מבואר מאליו כי לא בלבד אפשר קרוב ששר הטבחים יהיה כהן אלא שמוכרח הוא באין מנוס, וכן רואים אנו פוטיפר מצויין בכל סימני השופט או הכהן, כי אחדים הם בארץ מצרים, הוא הנותן את יוסף בבית הסהר (סי' ט"ל כ') ובביתו ובחומותיו היה בית הסהר (מ' ג') והוא המחבר או המפריד בין האסורים (שם ד') — ואם תאמר א"כ ששני האנשים אחד, למה הזכירם הכתוב בב' תארים שונים? אומר אני כי בעניין הקנייה קראו שר הטבחים לרמוז על המשרה הפרטית הנתונה על שכמו (כי הכהנים היו נחלקים למחלקות, וכל כת וכת ממונה על דבר אחד כאשר הודיענו (Champollion. l' Egypte כדי שנבין הדברים הבאים אח"כ מנתינתו בבית הסהר וכו' וכו', רק בנשואי בתו תארו בשם כהן און כי אותה אנו מבקשים למען דעת כי גדלו ונשאו מלך מצרים עד שיעור שישא בת ממשפחת כהני מצרים העולים על כלם בעושר וכבוד ותפארת.

סריס פרעה. שם סריס נשתמשו בו דרך כלל להורות על הגדולים ושרי המדינות מהמנהג הראשון, להיותם מסורסים בפעל, ומונטיסקיו (Montesquieu) ספר ט"ו פ' י"ט זכר מנהג בארץ טונקין לסרס כל שרי החיילות והמדינות. ע"כ פעמים שנחלקו חז"ל אם סריסים סריסים ממש, או לאיזו הוראה אחרת, וכן בפ' חלק והיו סריסים בהיכל מלך בבל, רב אמר סריסים ממש ור"ח אמר שנסתרסה ע"ז בימיהם — והמתרגם תרגם סריס פרעה "רבא דפרעה" ובאמת לא ראיתי במנהגי מצרים הקדמונים שיהיה אצלם הסרוס בחצר המלך כמנהג מקומות אחרים, ואולי היה זה טעם אנקלוס לתרגם, רבא דפרעה. ולשם גדולה וחשיבות בהסתפח גם כן מניעת המשגל קראו בזהר לת"ח סריסים — מאן סריסים אלין ת"ח דמסרסי גרמייהו (ולא מצאנו כזאת בספרי התלמודיים, רק מצאנוה בדברי הנוצרי (מתי.12. v.19) וזה ראיה על קדמות ס' הזהר, שהרי מחברו לא היה לו ללמוד מספרים אחרים, וממה שנתכוון למליצה קדמונית שלא במתכוון ידענו כי נאמנו דבריו) — ועל עקר פתרון המלה ראיתי לג'יזיניוס שכתב שהוא כמו שרש, ושרשך בארץ חיים סלה בהתחלף ש' בס', ומלבד שקרוב הוא שתקראנה כאלה בלשונינו, מצאתי לו ראיה מלשון ארמי שיאמר במקום סריס גוזאי ואין ספק אצלי שהוא מענין ומלשון גזי נזרך והשליכי וכיוצא, ובא לשון ארמי ולמד על לשון עברי, כי טעם ועקר לשני השמות.

[השמטה: לפוטיפר סריס פרעה. עיין מ"ש שם, ואנה ה' לידי ראיה טובה מכל האמור להוכיח כי אין חומת ברזל מפסקת בין ב' התארים האלה ר"ל כהן און ושר הטבחים, (האחד מורה על היות האיש ממשפחת הכהנים, והב' ירמוז למשפחת אנשי החיל) — כי עם היות שאנשי הצבא והכהנים היו ב' מחלקות ידועות אצל המצרים, והמשרה הנתונה על שכמם מורשה מאבות לבנים, בכל זאת הודאה רבה ויקירא היא מוצאת מפי חוקרים מומחים כי השרים ממשפחת המלוכה היו נושאים צמדים ב' התארים הללו — הכהונה והצבא — עיין. Orcurti Catal. illust. dei monum. Egizii del Mus. di Torino vol. l. p. 65 ואם כן קרוב ונראה שגם פוטיפר או פוטיפרע גם הוא כאחד מהם. — ובר מן דין כבר הורה גבר חכם הוא Ampere ע"י הכתיבות שהוציא לאור כי בני משפחה אחת נמצאו מתוארים בתארי הכהונה והצבא גם יחד (שם דף. 66) וגם זו מן התוכחות כי שתי הפקודות היו נצמדות על שכם אחד, והוא כי מספור התורה נראה שאחר יוסף לא נשאר אדון ושליט בקרקעות מצרים זולת המלך והכהנים, ועל זה הוקשה לחוקרים מספור דיודורוס שכפי דבריו גם משפחות אנשי המלחמה היתה להם אחוזה באדמת מצרים, וכיצד יתישבו הסתירות הללו אם לא כפי דברי החוקר הנזכר שבכלל שם כהנים רמזה התורה גם לאנשי החיל — E probabile che li comprendesse sotto il nome di Sacerdoti. ועל אבן אחת שבהיכל מלך איטאליא. Orcurti Catal. illust. vol. l. 82 נמצא איש אחד Ramesse-ut נזכר ד' פעמים ובכל פעם בתאר משונה, בפעם הראשונה קורהו Seriba סופר, וקרוב שהוא מהכהנים, ובפעם הב' קורהו ג"כ שר הַקַשָתִים capo degli arcieri אם לא שנאמר שעד אותה שעה כלומר עד יוסף לא היתה פקודת הצבא מורשה מיוחדת לאיזה משפחות, וקרוב הדבר מאד שהכהנים היו ממונים על כך כדרך כל גויי קדם שנתיחדו אצלם בימים ראשונים שתי הפקודות הללו הכהונה והצבא V. Oreurti vol. l. p. 66. in. nota l. ועיין עוד להלן פירושי על פסוק בן חכמים אני בן מלכי קדם שלא כדברי אהובינו החכם שד"ל נר"ו.]