ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק. למה זכר יצחק, ומה ענין להזכיר השם, בשם אלהי אביו יצחק? ואם מצאנו אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק, יש בו טעם אולי להזכיר זכותם דרך תחנה, ולומר כשם שהיית עמהם בצרתם, כן תהיה עמי, רק לפנינו אין האומרו יעקב עצמו, אבל משה ע"ה בספור הענין, וא"כ מה טעם להודיענו שהזבחים היו לאלהי אביו יצחק, יותר מאלהי אביו אברהם? והלא שניהם אל אחד יחיד ומיוחד? — אומר אני שכאשר הגיע יעקב בארה שבע ששם היתה דירתו של יצחק אביו, אמר בלבו לזבוח זבחים לאלהי אביו יצחק, כלומר שיהיה הזבח לשם ה' ב"ה רק לכבוד יצחק אביו ואולי גם להצלחת ואושר נפשו במקום שהיא עומדת, ואם באנו להוכיח שכפי דעת נותן התורה יועילו הקרבנות גם למתים, וביותר מדברי רבותינו תקצר היריעה מהכיל, וזה שלפנינו לדעתי גלוי יקר, רק לא אמנע מהקורא מה שמצינו בזמן המכביים בעוד רוח התנ"ך רוחף על פני האומה, שצוו להקריב קרבן לה' לכפרת נפשות המתים במלחמה, ומזה נשאר אצל הנוצרים מדורות ראשונים להקריב את קרבניהם חלת מצה, לכפרת נפשות המתים.

אל תירא מרדה מצרים וגו'. היה יעקב מתיירא ומסתפק איך יתקיימו ברכותיו של הקב"ה, לזרעך אתן את הארץ הזאת, אם ילך לקבוע דירתו בארץ מצרים, ע"כ בא דברו ית' אל תירא וגו' כי לגוי גדול וגו' אנכי ארד וגו' ואנכי אעלך וגו'.

ואנכי אעלך גם עלה. גם זה רמז להשארות הנפש. והיא דעת רבינו יונה בן ג'נאח שכתב, כמו אל תעלני בחצי ימי, ויפה פירש.

ואנכי אעלך. משמש לב' פנים, על יעקב עצמו וגם על זרעו אחריו — על יעקב, שהבטיחו שהוא יעלהו מאלה החיים, כמו אל תעלני בחצי ימי, ועל זרעו, כמו שנאמר אעלה אתכם מעוני מצרים.

אשבל. חסר א' בין ב' לל' והוא דומה לשבואל, ועיין מ"ש למעלה על חסרון אות הא' בקצת שמות.

ובני דן חשים. שמע דברי — Gioberti Rif. Catt. p. 337. קדמוני הלאטינים היו אומרים Liberi בנים בלשון רבים להורות על בן או בת אחת בלבד.... והטעם כי הזרע היוצא מהאב, ירמוז על הרבוי היוצא אל הפעל מהאחרות" וראיתי בבבא בתרא דקמ"ג שהורו באצבע למנהג בני רומי שבזמנם, עם היותו שנסמכו על הכתוב הזה שכן אמרו שם קרי איניש לברא בניי, שנאמר ובני דן חשים.

וירא אליו ויפול וגו'. אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף, עיין פירש"י, וחוץ מדבריו נראה לומר על פי פשוטו של מקרא שיוסף נראה לאביו בפתע פתאום מבלי שתקדמהו ידיעה שהוא היה יוסף, ע"כ יוסף הכיר את אביו, ואביו לא הכירו, ועל כן לא רץ אביו לקראתו, ולא נפל על צואריו כי לא הכירו, רק יוסף שהכיר את אביו נפל על צואריו ונשק לו, ולהיות שיעקב זקן היה וכבד התנועה לא עשה כבנו גם אחר שהכירו, רק כמעט נתעלף ברוב השמחה, ולא עצר כח להוציא מפיו כי אם אמותה הפעם, גם מליצה זו לעד שהרגיש בעצמו עלוף כאדם ההולך למות — ואם תדקדק במליצת וירא אליו תראה כי נכון הדבר שנראה אליו בפתע פתאום, כי כן עומק פשוטו של וירא אליו.

ואמרתם אנשי מקנה וגו'. הנה הכתוב הגיד כי אחי יוסף בצווי אחיהם, אמרו אל פרעה כי אנשי מקנה היו, והיה טעמם כמו שייעד להם יוסף, בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רועי צאן וכפי הנראה יש בזה קושי גדול, כי ארץ גשן בכלל ארץ מצרים היא, והיא הנבחרת, כמ"ש במיטב הארץ בארץ גשן — וא"כ איך יעלה על הדעת כי לסבת היותם תועבת המצרים יניחו אותם לשכון בארץ חמדה הלא ישלחו אותם מעל פניהם — ורא"בע כתב כי היו תועבת מצרים בגלל היותם אוכלים בשר, כי המצרים כמו אנשי הודו וכו', ויוצרך לפרש רועה מלשון אוכל, ואיך יבאר לנו מאמר הכתוב כי אנשי מקנה וגו' הלא נראה מזה ברור כי כוונתם למרעה הצאן ולא למרעה אדם — וחוץ מזה, מי הוציא פרעה מכלל המצרים, עד שיעיזו פניהם להודות לפניו כי באים הם מצרימה לעבור על חקי המדינה, והמפרשים שפירשו כי הטעם שהיו נוהגים קלון ביראתם לא נתנו לבם לקושיא השנית, כי גם פרעה מצרי היה, ועוד לא דקדקו כל הצורך בידיעת אמונות מצרים, כי לא בכל מקום ובכל זמן היו עובדים לבהמות הנכללות בשם צאן, כי עיר היתה עובדת השור, ובעיר אחרת הכשב, ובאחרת העז, ואם כן איך יחליט הכתוב כי תועבת מצרים כל רעה צאן — ועוד כי הפסוק מעיד כי המצריים עצמם מכרו בשנת הרעב צאנם ובקרם וכל בהמתם, ומי הוא זה ימכור אלהיו לככר לחם? רק כוונת הכתוב מתבארת מאליה, אם נאמין לספור כותבי הגוים ישנים עם חדשים ועינינו הרואות חקוק על בניני מצרים הקדמונים, כי בזמן קדום מלכו בו משפחת מלכים, נודעים בשם רועים כנענים Pastori Fenicj ותהי ראשית ממלכתם ימים מספר קודם ירידת אברהם למצרים, כאשר הוכיח ע"פ חשבון שאמפולליון הצעיר — ע"כ למצוא חן בעיני העם השורר, והמשפחה המולכת, צוה אותם יוסף שיעידו בעצמם בדקדוק עצום מה שלא יפורש כ"א ע"פ שטתינו, והוא אמרם והיה כי יקרא וגו' ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבותינו. — ושמא תאמר כי כל זה למען ישבו בארץ גשן הטובה שאינה מכלל ארץ מצרים כי תועבת מצרים כל רעה צאן, ראה מה הוא אומר אח"כ, ויאמר פרעה אל יוסף, אביך ואחיך באו אליך. ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גשן — הא אין לך לומר אלא שכן הוא פירוש הכתוב, ואמרתם אנשי מקנה וגו' וגו' בעבור תמצאו חן בעיני העם השורר והמשפחה המולכת שגם הם אנשי מקנה Hyc_Sos כמונו, ובזה יתנו לכם המובחר שבמקומות, והיא ארץ גשן — כי תועבת מצרים כל רועה צאן, אבל המלכים אינם בכלל מצרים, כי נכרים הם בארץ כמונו היום, וכן היה שאמר פרעה במיטב הארץ הושב וגו' ועל כן ישבו בארץ גשן כי היא מיטב הארץ, ועוד הוא אומר ויושב יוסף את אביו ואת אחיו, ויתן להם אחוזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס כאשר צוה פרעה, הרי שכל מגמתו של פרעה להושיבם במיטב הארץ, ולא להרחיקם ולהבדילם, ועוד ראיה ממ"ש, ושמתם שרי מקנה על אשר לי, הרי שגם פרעה וביתו היו אנשי מקנה, כאבותינו — וכתב עוד שאמפולליון כי המלך החדש אשר לא ידע את יוסף, היה המלך הראשון שישב על כסא מלכות מצרים אחר שהוריד המלכים הכנענים מגדולתם והבריחם והורישם מכל ארץ מצרים, ולזה לא ידע את יוסף כי הוא היה סר אל משמעת המלכים הראשונים אויביו, והמלך הזה בעצמו הוא שהכביד עולו על בני ישראל, עד שיצאו ביד רמה במלוך מלך במצרים אמנופי החמישי, גם Hennequin Vol. l. 201. הודה ששנאת המצרים לעברים, בעבור היותם רועי צאן Hycsos כתופסי מצרים לפניהם.

כי תועבת מצרים כל רעה צאן. החוקרים והנוסעים Rosellini e Wilkinson דעתם שבני יעקב ירדו למצרים אחר שגירשו משם הרועים כנענים Pastori Fenicj או איכסוס (שמלכו שם מקודם) היינו במלוך שם המשפחה השמנה עשרה, ולבעבור יהיו נבדלים מגויי הארצות, תארו עצמם בשם רועים כדי שיבדילום המצרים להיותם בעיניהם מתועבים, ותמהני איך יאומן שיכנו עצמם בשם שנאוי ומתועב לפני מלך מצרים אויב להם ומבקש רעתם, והוא קם תחתם במלכות — ועוד איך יקוו מזה טובה גדולה וארץ טובה ורחבה, והיא ארץ גשן, וכל זה כי תועבת מצרים כל רעה צאן לפי פירוש השנים הנזכרים, ועוד תמה על עצמך, אם פרעה המולך היה שונא הרועים והמולך אחריהם איך יכפול הוא בעצמו דברי יוסף באומרו ישבו בארץ גשן, כי תועבת מצרים כל רעה צאן, כאלו גם הוא איננו בכלל המצרים, וגם בעיניו אינם תועבה, וכמעט אומר אני שהדבר להפך, והוא שדברי פרעה הם דברי מלך ממלכי הרועים (איכסוס) מהאחרונים שבהם, ורצה להזהיר בני יעקב רועים כמוהו שישמרו מהמצרים ולא יתערבו עמהם במצרים התחתון, וישבו בארץ גשן, כי שם רועים כמוהם, ואם כפי מספר הדורות אשר בימינו Cronologia לא יתכן — הנה הקרונולו, גיאה של מצרים, עדיין הלכה רופפת היא בידינו, וכמעט אני אומר שהויכוח הלז בין יוסף ואחיו ופרעה נוטל פנס לפנינו להאיר לנו הדרך אשר נלך בה, והקרונולו, גיא באה ללמד ונמצאת למדה.