ומקצה אחיו וגו'. נחלקו רבותינו אם מהחשובים או מהפחותים, וטעם המחלוקת כי אלו ואלו הם ב' קצות, ראש וזנב ואין הכרע לדעת הזה או זה, ובירבעם מצינו קצות העם, ואמר שמהם בחר הכהנים, וזו ראיה כי קצות העם רומז לחלק מסויים מהעם, ואם במעלה או בפחיתות לא ידענו — וירונימוס הבין במקצות העם דירבעם דלת העם ולא כן דעתי, רק מהגדולים והחשובים, ומצאתי סיוע לדברי שקצין אולי גזרתו מקצה כי הראש הוא הקצה הנראה והנגלה, ומזה ג"כ ומחץ פאתי מואב לשון פאה או קצה, והם כמו קציני, ואולי מקביל לזה ג"כ כל מקום שנמצא קרן לרמוז על הגדולים והחזקים — ואחר שבאנו לכלל זה, אמרתי אגלה אזן הקורא במה שראיתי בתרגום משלי ע"פ אשר אין לה קצין שוטר ומושל, שתרגם דלית לה חצדא, וחצדא הוא תרגום קציר כידוע, ואף שמצינו להמתרגם כמה מלות משונות מן העברי, מ"מ יש מקום להתפלא כיצד נפל שנוי גדול כזה בין התרגום והעברי, ועוד שענין חצדא או קציר אין לו שחר אצל הנמלים, ואינו מעין הדברים הבאים אחרי כן, שוטר ומושל, והיה עולה על לב לומר שהמתרגם נסחא אחרת, נזדמנה לו בכתוב, והיה קורא קציר, כמו שמצאנו דומה לזה פעמים לא מזער — רק דברי רבותינו בפרק בתרא דערכין העמידוני, ולא נתנוני להחליט בזה, שהרי איתא שם ויאמר מה הציון הלז אשר אנכי, רואה וכו', וכי מה טיבו של יאשיהו בבית אל? אלא כשהחזירן ירמיהו, יאשיהו מלך עליהם, רב נחמן אמר מהכא, גם יהודה שת קציר לך בשובי וגו' ופירש"י שם קציר- קצין, דנ' מתחלפת בר'. כדכתיב נבוכדנצר נבוכדנצר, הרי מכאן נתבאר כי פעמים שהיו מפרשים חז"ל קציר כמו קצין, ומנה נדון לתרגום שלפנינו, ומן התימה על רש"י שבפ"א דמגילה פירש שם, שת קציר עשה חיל וגדולה, כמו תשלח קצירה עד ים, עשה קציר כמו נטע — וממ"ש פ' בתרא דערכין, יראה הרואה כמה צריך להתישב טרם נחליט בשנוי נסחאות שאלולי גלוי התלמוד, היה נראה כמעט ברור כשמש היות לפני המתרגם נסחת קציר תחת קצין.

במיטב הארץ בארץ רעמסס. שם רעמסס לא מצאנוהו בתנ"ך כ"א שם מדינה, רק מהמצרים והיונים ידענו שהרבה מלכים מלכו שם, ושמם Rahmses ואין ספק שעל שם איש אחד מהמלכים האלה נקראו המקומות רעמסס — וכיוצא בו מצינו בשם תחפנחס שבנביאים שמצאנוהו שם עיר בגבול מערבי של מצרים, ומצאנוהו גם שם מלכת מצרים כמ"ש אחות תחפנחס הגבירה.

כי מכרו מצרים וגו'. ראיתי ונתון אל לבי פעמים אין מספר, כי האמונות וההלכות הנמסרות מפה לאזן בתושבע"פ השאירו אחריהם בכתב מפורש רמז ורושם הנכר בנתוח והוראת המלות הבאות בכתבי הקדש ודנתי גזרה שוה משאר לשונות אשר עליהם כל רואיהם יאמרו כי זה הדרך ילכו לאסוף בחדרי משכיות השמות והפעלים שרשי האמונות והדעות והמנהגים אשר היו לכבוד או לשמצה אצל האומה המדברת אותו לשון, והרי זה פתח פתוח, לדעתי לא כבשוהו עדיין הולכי נתיבות החקירה לתור להם מנוחה במציאות תורה שבעל פה, ובזכרונותי אלה העליתי על ספר קצת מהם, וזאת אשר לפני אחת מהנה לא נעדרה כי הלא ידענו כי המסירה אחת מדרכי ההקנאה והחשובה שבכלם, וע"י זוכה הקונה במקחו ונגמר המכר, ועתה גשי הלום וראה בעיניך כי בשרש מכר נרמזה הפנה הזאת, כי מכר משמש לשני ענינים, האחד מכר כמשמעו, והשני מסירה, כמו אם לא כי צורם מכרם, וקרוב לו מגר כמו מגורי אל חרב, ראה ג'יזיניוס שרש מגר.

לערים. במשתדל משם תלמידו כמו לצבאותם, למשפחותם, אף כאן חלוקים לערים שלא הפרידו אנשי עיר אחת, אבל העבירם כלם אל מקום אחד, והיה פירושו נראה אלו היה כתוב אחר כך מקצה גבול מצרים אל קצהו, כמו שרצה לפרש באומרו העביר את העם מקצה אל קצה, עכשיו שכתוב ועד קצהו עדיין לא שמענו להיכן העבירם, כי לערים, לדעתו איננה כמו אל ערים, רק ר"ל כל עיר ועיר בפ"ע העביר אותה ולא ספר לנו להיכן העבירם, ולדעתי הל' לערים היא במקום אל, וכן כל לְ נפלה ממנה הא' שלפניה, וכן עם הכנוי יאמר אלי, ולי, אליכם לכם, לנו ואלינו.

שים נא ידך תחת ירכי. עיין מ"ש פ' חיי שרה, וכתב רא"בע בשלפנינו "מפורש בדברי אליעזר" ושם פירש שהיה משפט בימים ההם לשום אדם ידו תחת ירך מי שהוא ברשותו, ואיני יודע כיצד יפרש כזה ביוסף כי לא היה ברשות אביו יעקב, אבל היה שר וגדול בכל ארץ מצרים, ויעקב עצמו השתחוה לו לחלוק כבוד למלכות, ומה שהקשה ראב"ע שאם היה רמז למילה היה נשבע בברית מילה ולא בשם, לא הבינותי דבריו, כי מי זה ערב אל לבו לומר שבברית מילה היו נשבעים, רק שהיו תופסים בה ומתכוונים אל מצות ה' הנרמזת בה, והנכון אצלי כמו שכתבתי פ' חיי שרה.

ושכבתי עם אבותי. לא ראיתי מי שהעיר ככל הראוי במליצת שכיבה להורות על המיתה, ולדעתי יש בה רמז להשארות וגם על התחיה, שתיהן בדבור אחד, מה שלא מצאנו בפירוש בתורה שבכתב זולתי ברמזים והערות, וזה מנכבדיהם בלי ספק, כי באמורך שוכב הרי כאלו אתה אומר שלא נפסק החיות מכל וכל מהאדם השוכב, כן לא נפסק החיות מהאדם שמת, ועוד, סופו של אדם השוכב להקיץ, ולא נקרא שוכב אלא בבחינת היקיצה העוברת והעתידה, כן אמרו על המת שכיבה, כי מדעתם עתיד הוא להקיץ — ואם לחשך אדם לומר שהוא דרך משל, אף אתה אמור לו שלא יהיה משל שגור בפי בני אדם, אם לא יאמינו באיזה יחס וקשר בין המשל והנמשל כמו שיפה העיר הרוזנמולליר על יחיו מתיך שגם לדעתו אם משל הוא, נוסד על אמונת התחיה, והעד שמצינו ענין שכיבה אצל רבותינו לרמוז על התחיה העתידה אחר המות ולכוונה זו — וא"כ כיצד יהיו מליצות שוות משמשות לב' תכליתיות שונות והפוכות בפי מדברי הלשון עצמו, ורודפי האמונה עצמה?

וישתחו ישראל על ראש המטה. לדעתי השתחוה להודות להקב"ה על אשר הבטיחו יוסף בשבועה שיקבר אצל אבותיו, ודומה לו ויקד האיש וישתחו לה' דאליעזר אחר שראה שאלתו מתקיימת, הודה להקב"ה, וכן ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה לה' — ונתכוון להשתחוות על ראש המטה שלא יהא נראה כמשתחוה ליוסף שהיה מצד רגליו אלא כמשתחוה לפני השכינה, וכן בחזקיה הוא אומר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, והוא שאמרו רבותינו מכאן שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה, והנוצרים האחרונים אמרו שהיה מַטֶה כדמות שתי וערב, וכבר השיב בעל חזוק אמונה על חלומותיהם ועל דבריהם, רק לא הרגיש בשתים, הא' שטעות זה בא להם משאול הנוצרי באגרותיו שהיה קורא וישתחו ישראל על ראש הַמַטֶּה, ב' שעם נסחא זו לא הזיד שאול לפרש שהיה כדמות שתי וערב, וזה חדוש מאחרוניהם.