כי אשה כשית לקח. בדברי הימים דמשה סופר ממלחמותיו בארץ כוש ושעל ידי כן נשא האשה הכושית, ודע שיוסף לרומיים ספר הדבר הזה ומחכמי זמנינו Cesare Balbo אמרו שאין להרחיקו. — ועוד אמרו שנק' כושית מה כושית משונה בעורו, כך צפורה משונה במעשיה — ומצינו שם כושי אצל היונים משמש לכוונה קרובה לזו כי לדעת איזיקיום Esichius האליל באכוס Bacchus נקרא כושי כי היין שהוא פקיד עליו נוטה לגוון הכושי-ועיין מה שכתבתי ע"פ כל הבן הילוד משם יוסף ואזכיר עתה קצת מהמקומות שבאו דברי יוסף להעיד על דברי רבותינו, כתב יוסף לרומיים שבני יעקב כלם מתו במצרים וגם עצמותם נשאו עמהם ישראל ממצרים לארץ ישראל וכן כתבו רבותינו — וכן ספר על עמרם שהיה שופט ישראל ונביא ורואה מראות אלהים בחלום חזיון לילה, והפלא שלא מצאנו כזה בשום מקום מהתלמוד והמדרשים חוץ מהזוהר והרמב"ם, וזה לעד על קדמות ס' הזוהר (ועיין מה שכתבתי על איש איש כי יקלל אלהיו ושם דמיון נפלא בין הזו"הק, ופילון, ויוסף) עלמרע"ה ספר גם הוא יוסף כדברי רבותינו שלא רצה לינק משום אשה חוץ מאמו, וכן ספר עליו שהסיר הכתר מעל ראש פרעה וחייבוהו על זה מיתה כהני מצרים, ספר על מלחמות משה בארץ כוש ונשואיו עם בת מלך כוש. — גם יוסף כתב שרעואל ויתרו אחד הם — על השם שבו נגלה ה' למשה כתב שאין לו רשות לגלותו, ואין ספק שכוונתו על איזה שם מהשמות הנודעים לרז"ל כמו שם בן י"ב ובן מ"ב, כי על שם אהיה והויה כבר בא תרגום השבעים קודם יוסף — גם יוסף כתב ששני גלות ושעבוד מצרים מירידתו של יעקב עד יציאת מצרים רד"ו שנה. — כתב על המשכן שהוא נעשה כדמות העולם — כתב על האשה שמתגרשת על ערוה או דבר -רק על עין תחת עין כתב שהרשות ביד הנזק להוציא עינו של זה או להשתלם ממון, והרכיב ההלכה אתרי רכשי — על לא יהי כלי גבר הסב הפירוש כלפי המלחמה כדעת אנקלוס שתרגם ולא יהא תקון זין דגבר על אתתא, ועיין מה שהבאתי שם מעבודות הגוים, ספר על יהושע שזכה ונתנבא בפני משה רבו ובחייתו והוא מה שארז"ל אותו שבת, שבת של דיוזגי היתה וכאלה רבות ועצומות, מי יתן תבוא שאלתי ויהיו כתובים ומונחים על הסדר בערך אל דברי קבלתינו הקרובים להם.

כי אשה כשית. וממה שיעיד כי כושית היתה, הוא המנהג שמצינו בין גדולי מצרים בזמן משה לישא אשה כושית כי על אמינופי (מהמשפחה הי"ח) שהוא המולך בזמן משה ושטבע בים סוף, סופר כי נשא אשה כושית, ורבותינו שאמרו שהיא צפורה, אין שם כושית סותרת דעתם, כי הקדמונים הניחו שתי ארצות ששמם כוש ואחת מהם לדרום מצרים, עיין Eusebe Prepar. evang. vol. 2. Note 76. bis. ויובן היטב אומרם ז"ל כוש בסוף העולם והודו בסוף העולם, גם כוש והודו זה אצל זה במה שידענו מקראטי Crate החכם בחכמת חלוקת הארץ שהיה אומר שים אקיאנוס עובר תחת קו השוה ומחלק העולם לב' חלקים Ctone e Antietone (Euseb. ibidem) ואם תאמר, הלא מהודו ועד כוש מורה על שני מקומות רחוקים מאד זה מזה כהוראת מלת עד בכ"מ? התשובה שכבר מצאנו שעל שני דברים קרובים ודומים זה לזה יאמר הכתוב עד כמו מחוטב עציך עד שואב מימיך, ונראה כדברי רבותינו על פסוק מהדו ועד כוש, והכוונה כמו שאין הפרש בין חוטב עציך עד שואב מימיך, כן כל ישראל שוים הם בברית הזה, וקרוב לזה משור עד שה, מגמל ועד חמור.

והאיש משה ענו מאד. מכאן נראה כי הדבור של אהרן ומרים היה בפומבי עד שנשמע למשה, ובא ללמד שלא כעס עליהם כי מטבעו להיות ענו ושפל.

ויקרא אהרן ומרים וגו'. ואם תאמר אם כן למה נקרא מתחלה גם משה כמ"ש צאו שלשתכם וגו' יתכן לומר כמלך שהוא מזמין בעלי דינים לפניו בין זכאי בין חייב, ולפי שהיה תרעומת לאהרן ולמרים על משה על אודות הכשית על כן נקרא גם הוא.

ה' במראה אליו אתודע. רחוק הוא שיהיה ה' דבק למעלה כדעת ראב"ע והחכם שד"ל הנמשך אחריו, והנכון שהוא כמו ואל משה אמר עלה אל ה' וכיוצא בו, והטעם בכל אלה לרמוז לסתרי האלהות כמו שהעירו בזה חכמי הקבלה, והחכם שד"ל מדעתו את זאת פחד ליתן מקום לחכמי הקבלה לתלות עצמם בדברי התורה — וכן בפ' שלח אשר עין בעין נראה אתה ה'. וממין זה וישמע את הקול מדבר אליו עיין שם דברים ארוכים, וכן בס' יחזקאל את מִדַּבֵּר אלי ופירש"י ז"ל כאדם שידבר בינו לבין עצמו, וכל זה יורה לחלוק מדותיו יתברך בבחינת הנבראים.

בחלום אדבר בו. אין צורך לפרש חלום ממש, שהרי מצינו כמה נביאים זולת משה מתנבאים שלא על ידי חלום, רק הכוונה כמו מראה וכנה המראה על ידי צורות מוחשות בשם חלום כי השכל בהשגתו המוחשים הוא כמו חולם, שאינו משיג בהם כי אם כללי הדברים, וכן אמר פלוטינו השגת החושים הוא חלום הנפש Enneades vol. II. p. 142. — וחכם עמנו ידידיה אלכסנדרי כתב Allegories de la LOI. השגת החושים נולדת כשהשכל ישן ופוסקת כשהוא מתעורר. Enneades vol. ll. p. 142

[השמטה: בכל ביתי נאמן הוא. לכל הפירושים שיוכלו ליאמר על מליצה זו, אין ספק כי אין הדבר כפשוטו והמשל הוא כאדם שהוא נאמן אצל חבירו ויוצא ונכנס שלא ברשות וזה על דרך מליצת רבותינו הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר, ומשני צדדים מליצה יקרה היא זו לעיני כל משכיל, מצדה האחת הלא היא אוחזת בעקב מליצות אחרות אחריה רעותיה שגורות אצל רבותינו ז"ל להורות על המעלה הרוחנית השכלית הנשגת לחשובי החכמים והצדיקים, כמו יצא בשלום ונכנס בשלום, הא דעיילי בבר הא דלא עייל בלא בר וכו', ובזהר אמרו על המומחה בסתרי תורה דעאל ונפק — ובגמרא אמר רשב"י על עצמו ועל כיוצא בו ראיתי בני עליה והם מועטים וכיוצא באלה רבות, ואם באנו לעמוד כל הצורך על כל אחד מאלו ולארוג זו בזו וזו בזו יארך הדרוש, ומצדה השנית יפיץ אור על מליצת התורה ועל אחיותיה אצל רז"ל מה שנמצא כתוב על מצבות מצרים הקדמונים, כאשר ישימו בפי המת או קרוביו תחנה לאוסיריס Osiris או לאליל אחר — וככה יאמרו — תחנה או עבודת לאמון — רה — מושיע העולמים אדון האלהים, לך תכרע כל ברך, חי בצדקה אמון-רא מלך האלהים נא תתן לצאת ולבא בבית המלכות על אֹני נוֹם גם רוחב הלב לעבד הנאמן וכו' V. Orcurti Catal. illust. vol. l. p. 68. n°. 5. הבט ג"כ וראה מליצת רוחב לב המקבלת למליצת התורה קוצר רוח ובדברי הנביאים מצינו כיוצא בו ופחד ורחב לבבך, ועיין כל האמור בענין בספרי טעם לש"ד על דברת נשמה יתירה ותרוה צמאונך — ועל הכל לא יסית הקורא דעתו מהתחנה לצאת ולבוא בבית המלכות לרמוז על אושר הנפש והתענוג הרוחני, ויש מליצה אחרת נספחת אליה פעמים רבות וגם היא יקרת הערך והוא כשיוסיפו אחר היציאה והביאה שנפש המתתשאוף רוח חצות הלילה וכל אדם יחזה לאלפי רבבה בס' הזהר כי רוח חצות הלילה הוא הסימן להכנס הקב"ה לטייל בג"ע עם הצדיקים כמ"ש בפלגות ליליא נשיב רוחא מסטר צפון וקב"ה עייל לאשתעשעא עם צדקייא בגנתא דעדן, וגם זה מן המתמיהין שחצות הלילה Mezzanotte בלשונינו האיטלקי הוא כנוי לצפון כמו שחצות היום, הוא כנוי לדרום. Mezzogiorno]

פה אל פה. כמו פנים אל פנים, והכוונה שנביאים אחרים אינם מתנבאים בהקיץ רק בבטול החושים, באופן שבאמת אין שם רק פה אחד ופנים אחדים ואין אישיות Conscience האדם קיימת בעת הנבואה, לא כן משה.

אל נא תהי. אם מרים אחותך תמות או תחלה הלא גם אתה שאתה אחיה ובשרה הרי אתה כאלו מת או חולה, הא למה זה דומה לקטן שיצא מרחם אמו ונאכל חצי בשרו מחמת איזה חולי ונשאר כך כל ימי חייו וכדי בזיון וצער, כך אם מרים שהיא חצי בשרך תחלה הלא גם אתה תסבול צערה.