ויקח קרח. הנכון כתרגום ירושלמי ונסיב עצה והוא מלשון לקח כמו מה יקחך לבך, והרבה כמוהו בס' משלי כי בתחבולות עשה לו מלחמה לפתות אחרים.

ויקח קרח. במדרש שוחר טוב: ובמושב לצים לא ישב זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן, מה עשה כינס עליהם את כל הקהל, התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות אמר אלמנה אחת בשכונתי ועמה ב' נערות יתומות והיה לה שדה אחד באת לחרוש א"ל לא תחרוש בשור ובחמור באת לזרוע א"ל שדך לא תזרע וגו' באת לקצור ולעשות ערמה אמר הניחו לקט שכחה ופאה, באת לעשות גרן אמר לה הנח תרומה ומעשר א' ומעשר ב' הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה? עמדה ומכרה את השדה ולקחה ב' כבשות כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן, כיון שילדו בא אהרן וא"ל תן לי את הבכור, שכך א"ל הקב"ה כל הבכור אשר יוולד הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הוולדות, הגיע זמן הגזייה וגזזה אותם א"ל תני לי ראשית הגז אמר אין בי כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטו ואוכלתו כיון ששחטה א"ל תני לי הזרוע והלחיים והקיבה, אמרה אחר ששחטתי אותו לא נצולתי מידו, אמרה הרי הן עלי חרם, אמר לה כלו שלי הוא שכך אמר הקב"ה כל חרם בישראל לך יהיה נטלו והלך לו והניחה בוכה עם שתי בנותיה. אריך כדין? (הנכון לעשות כן ?) וכו' ע"כ וכל קורא בקי יאמר ראויים הדברים לאפיקורוס Voltaire, וכך אמרתי גם אני בקראי ראשונה את המדרש הזה שעשו בו רבותינו את קרח, מלומד בליצנות, כל כך שאין כנגדו חשוב וולטיר למאומה ומאד נפלאתי, ומה הוספתי להפלא הפלא ופלא בראותי דברים ככתבן משם עצמו בספרי Voltaire באחד מספוריו Contes, והוא בודה המעשה ההוא כצורתו אשר שמעת למעלה לא נפל ארצה חלק מחלקיו. ומגמת פניו להורות איך הכבידו הכהנים עולם הקשה על כללות ישראל ואת קרח בעל השמועה הראשון ורבו של Voltaire לא זכר ולא פקד ולא העלה על דל שפתיו והייתי אומר אל לבי, איך קרה המקרה הזה שהמדרש וולטיר ישתוו ספוריהם כל כך — ואחר זמן ראיתי שבדור הי"ו לחשבונם נדפס בויניציא ספר נקרא Delle cose ommesse da Mose והמחבר הולך ומספר שם כל מה ששמענו מפי הב"ר ומפי וולטיר, וכמעט אין ספק אצלי שמשם חצב לו הצרפתי כל המאורע, עיין. Fabricius ed. llambourg. Art. CLlV. p. 813 — וכבר היה מי שחשב שזה הספר נכתב בימי הורקנוס ואריסטובלוס רק Fabricius כיחש בזה והוכיח שהוא אחרון, וראה עוד. Reghellini Mosaisme et Christianisme. vol. l. p. 271

און בן פלת. כתב הרב אברבנאל שהוא כלוא ויש לו שתי שמות — וקשה להאמין שיהיה בן בנו של ראובן עדיין בחיים ויזכר אחר בני אחיו אליאב. ולכל הפנים לא מצאנו לא און ולא פלת בפרשת פנחס ומוכרחים אנו לומר שנשמטו מהספור ההוא, וזו ראיה כי דברי תורה עשירים במקום אחד ועניים במקום אחר לא כדברי המכחישים שספורים שונים הם שהכניסו בתורה. ואנו רואים פה שבספר אחד עצמו נתחלפו היחוסים ברב או במעט.

קחו לכם מחתות. בחר בקטורת יותר מכל שאר העבודות כי היא החשובה מכלם וגם זו ראיה למה שכתבתי סוף פ' במדבר, שהרי נתן את הקטרת לאבן בחן לדעת את אשר יבחר בו ה', וגם מזה נראה כי היא הקדושה שבכל העבודות כדברי המקובלים — וכן היא הנבחרת לעצור המגפה כמו שצוה משה לאהרן קח את המחתה, ואלו היה הקרבן חשוב הימנה היו עושים זבח או עולה — הא למדת שאין קדושה ומסוגלת יותר מהקטרת הקטרת וזה לאות כי אמונת הקבלה ואמונת התורה אחת היא.

רב לכם בני לוי. אתם אמרתם לנו רב לכם כי כל העדה וגו' ואני אומר שלכם יאות לומר רב לכם בני לוי אחר הנסיון הזה שאני נותן לפניכם ובזאת יבחנו דבריכם האמת אתכם.

[השמטה: קטרת. עיין בספר על מעלת הקטרת — והדעת שזכרנו שבא להעביר ריח הבשר הוא דעת הרמב"ם בס' המורה, ויפה טען עליו הרב האברבנאל שאם כן היה ראוי שיהיה בעזרה ולא בהיכל ששם אינם שורפים שום בשר, אלא שהיה עוד פתחון פה לומר שלהיות העזרה בלתי מקורה לא היתה צריכה קטרת — רק מצאנו עוד ראיה לדברי האברבנאל והמקובלים מהקטרת הנעשה לפני ולפנים פעם אחת בשנה, ואין עולה על שכל בריא, שלא יהיה רק לתכלית העברת הזוהמא וריח רע.]

לכן אתה וכל עדתך. הטעם לפי שאמרו ומדוע תתנשאו על קהל ה', אמר להם באמת אתה וכל עדתך אתם הנועדים על אדני כלומר מתאספים ומתיעצים למרוד בהקב"ה כמו יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו.

ויחר למשה מאד. כתב האברבנאל משם רש"י נצטער לאחת, והרבה לפרש בדבור זה שלא נצטער כ"א על דבר אחד עיין עליו, ובעיני יפלא כיצד נעלם מעינו קדשו כי לשון לאחת אינו סובלכלל פירושו אלא הוא לשון ארמי ויש כיוצא בו בתלמוד עד לאחת כלומר עד מאד, וכן תרגום מאד עד לחדא — ונסחת רש"י שלפנינו נצטער עד למאד.

ואכלה אותם כרגע. רגע בלשונינו יורה על הזמן ועל המנוחה כמו ובגוים ההם לא תרגיע, וזה הפך לשון רומי שאמרה Momentum רגע, בדרך קצרה Movimentum מתנועה, וכן העידו הבקיאים גם על לשון איטלקי, עיין Perticari. Serittori del trecento p. 72.

אל אלהי הרוחות לכל בשר. באו בפסוק זה הרוח והבשר נבדלים וכמעט מתנגדים זה לזה וזה לאות. א', כי לדעת התורה האדם מורכב מרוח ובשר, והרוח הוא כללות ועצם הכחות השכליות והרצוניות ועל כן הזכיר ה' בשם אלהי הרוחות כי הוא בראם והוא יודע מחשבות כל א' וא' עד היכן הגיע חטאו. ב', שאין הכוונה בשם רוח הרצון או השכל גרידא מבלי השקפה למקורו אם חמרי אם רוחני באמת שאם כן לא יתכן לומר על זה אלהי הרוחות וליחד שם האל על מקרה אחד במקרי החומר ואם הוא הנכבד שבהם, אם לא נאמר שהוא עצם עומד בעצמו שאז יתכן לומר עליו אלהי הרוחות ונהפוך הוא כי עליו יאות ליחד את השם יותר מהבשר, כי הוא יותר קרוב אליו. הג', אומרו לכל בשר למ"ד לכל כמו לתת לאיש כדרכיו כלומר אתה שהוא אלהי הרוחות ויודע רוח כל אחד ואחד על כן האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף ?

ואם בריאה וגו'. דעת האברבנאל שהאנשים ההם במחלקותיהם היו מכחישים בנבואת משה — ואין זה נכון כמו שרמזנו עוד בקודם שכן אמרו בפירוש כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה', הרי שהודו שה' שוכן בתוך ישראל.