הכנעני מלך ערד. רבותינו אמרו שעמלק היה שנא' עמלק יושב בארץ הנגב, ושנה לשונו לדבר בלשון כנען ועל כן נקרא כנען — וראיתי לפילון הוא ידידיה בס' חיי משה שזכר מלך ערד ואמר עליו שהיה נקרא כנען עשה משם כנען שם העצם ממלך ערד, ואולי לברוח מן הסתירה הנראית בפסוק עמלק יושב בארץ הנגב — ואולי יתכן לומר שנקרא כנעני עם היותו מזרע עמלק מפאת ישיבתו בארץ כנען כמו שנקרא אוריה חתי עם היותו ישראל, והרי זה עד ממהר למה שהוכחנו בכמה מקומות כי אין לשון עברי לשון כנען כדעת ראב"ע ונקרא שפת כנען בס' ישעיה להיותו הלשון הנדבר בארץ כנען כמו שישראל נקראו אזרח ע"ש ישיבתם בארץ כנען, ועיין מה שכתבתי ע"ש אזרח נגד פירוש הח' ריג'יו.

עשה לך שרף. מנבואת ישעיה ידענו שברואי מעלה יש מהם שנקראו שרפים, ואולי היו נראים לעין הנביא כדמות שרפים ממש, ואפשר שנצטוה משה להעמיר צורתם על נס כמו שנצטוה בדבר הכרובים — שנודע גם מהם אצל יחזקאל היותם בריות שמימיות ומדרגת מלאכים, הרי לך שרפי ישעיה וכרובי יחזקאל טמונים ברמז בדברי משה ע"ה כגרגיר הזרע הטמון באילן — ומה שיורה שהיו מיחסים לשרף של משה הוראה מלאכיית הוא העבודה שעבדו אותו אחר כן וטעו אחריו כי מבלעדי זה יקשה איך נטה לבם לעשותו אלוה לולי שמתחלה נעשה כצורת מלאך — הרי למדנו שהמלאכים והנחשים נקראו שניהם שרפים להדמות קצת מלאכים לצורת נחש, וחוץ מהלשון שיורה על זה מצאנו סמך יקר בדברי הזהר (ח"ג מ"ז) מאן שרפים? (הנחשים השרפים) דכתיב ראשי תנינים וכתיב שרפים עומדים ממעל לו וכו' וכו', והרי זה מפתח להבין מה היה להרבה מהאומות הקדמוניות לצייר אלהיהם בדמות נחש, ומהם המצריים, ועליהם בפרט ידענו שהיו מציירים עגולים ועליהם סביב סביב נחשים משולבים זה עם זה לרמוז על הנמצא הראשון מקור החיים, והנחש היה אצלם סימן החיים והבריאות (כשמו בל' ארמי חויא) Pluehe Hist. du Ciel, וגם מאקרוביו כתב היותו סימן הבריאות Salutes draco lib. l. c. 20. — וכבר ראיתי מי שהעיר שהקדמונים בכלל, דבריהם סותרים זה את זה בענין הנחש, פעמים יאמרו עליו שהוא אית ודוגמא לכל דבר רע, קנאה ושנאה ותחרות — ופעמים יאמרו עליו כי טוב הוא עד שיעיר שיקראוהו המלאך הטוב (Agathodemon) ויאמרו עליו שיודע העתידות והיא אית ודוגמא לחיי נצח (Eternite) עיין Revue contemd. de Turin Ton.. XXlX. p. 448. — והיא בעצמה הסתירה הנראית בדברי המקובלים כי פעמים יקראו נחש לטומאה ולדין — ופעמים יכנו ספירות הקדושה בשם נחש כמו לויתן נחש בריח וכן תנין כיוצא בו, שמשמש קדש וחול — ובציורי מצרים הנמצאים עד היום האלילים אויס וסראפיס נושאים על ראשם דמות נחשים לאות החיים והבריאות וכוס הרפואה הנתן בידם הוא מוקף מצורות נחשים — Creuzer. Guignaut. V. 5. ed. Paris. 558. — וגם מהיונים והרומיים הזכירו חז"ל צורת דרקון במס' ע"ז וסוד נחש בריח ונחש עקלתון ידוע בדברי המקובלים וסוף דבר גם את זה לעומת זה עשה האלהים, ואין לך אפילו סגלת צורת הנחש להבריח הנחשים ולרפאת מזורם שלא נודע אצל הגוים (אולי ממעשה שלפנינו למדו כקוף בפני אדם) — הוא שכתב פטולומאי Tolomeo, שטס של נחשת החקוקים בו דמות שני נחשים סגלתו להבריח הנחשים בלחשים ידועים — וכעין זה הוא מה שספר ההגמון Gregoire de Tours שכשהיו חופרים בעיר פאריז מצאו טס של נחשת ובו דמות עכברים, וכשהוציאו משם נתמלא המקום עכברים כי סגלתו היתה להבריחם ממקום שהיה שם, ומי יודע אם אולי טחורי זהב ועכברי זהב של פלשתים זה היה תכליתם – עיין Rasnage llist. de juif X. 471.

[השמטה: עשה לך שרף. עיין מה שכתבתי במקומו — ומארסיל פיצין פילוסוף אפלטוני בפירינצי בדור הט"ו לחשבונם כתב כי במצרים נחש הנחשת היה כדמות טלסמאן להבריח הנחשים, וזו ג"כ דעת Marsham עיין Basnage Hist. des Juifs Vl. 506. — ועל התדמות חקי ומנהגי התורה לחקות מצרים ושאר גויי קדם, עיין מה שכתבתי ע"ז בכמה מקומות ואיך אין להם פתרון מתקבל אם לא ע"פי הנחות והקדמות הקבלה האלהית המודה ומאשרת ומקיימת ההתדמות הלז גם מבלי לחץ הידיעות שלא נתפרסמו רק בימינו, וזה תפארתה ואות ומופת על קדושתה כי נמצא במשכיותיה הרפואה, גם טרם תבוא ותגלה המכה.]

נחש נחשת. הקב"ה קראו שרף, ועל החיות נאמר ביחזקאל ונוצצים כעין נחשת קלל — על כן עשאו משה מנחשת כי השרפים דישעיה והחיות דיחזקאל דבר אחד הם, וכן דעת רבותינו שאמרו נתמעטו כנפי החיות, גם אמרו ששני כנפי השרפים לכסות את רגליהם, שהרי רגליהם כרגל עגל וזה נאמר בחיות דיחזקאל.

בספר מלחמות ה'. ספר כמשמעו, ולא יתכן שיהיה פי' כמו ספור דברים — א' מפני אומרו מלחמות ה', והרי זו מליצה שיריית ונשגבה לא תתכן אם לא יהיה זה שם הספר — ב' המלות הקשות את והב בסופה וגו' לא יתכנו בספור פשוט אם לא היה כתוב על ספר בלשון המובחר הנהוג אצל הסופרים-ג' שבמלחמות ה' נראה כמיותר והיה די שיאמר על כן יאמר, ולא יותר, ומהענין אנו מבינים שבדברי המלחמות שנלחם ה' על ישראל אנו עסוקים, כמו שמצינו על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני ה', ולא בירר אימתי יאמרו כן, וכן על כן יאמרו המושלים באו חשבון ולא בירר אימתי, לפי שהוא מובן מאליו.

היא הבאר. בארה של מרים שהיתה מהלכת עם ישראל במדבר, ידענוה מדברי רבותינו רק בכתוב לא מצאנו אם לא רמזים קלים, והנה מדור ב' לחשבונם והוא זמן רבינו הקדוש כבר היה הדבר כ"כ מפורסם עד שנתקבל אצל הנוצרים, הגם שבמשנה אין מזה זכר כלל ולא די בזה אלא שנראה כמעט מוכרח שמימות מיסד דתם, היה הדבר ידוע אצלו כי אחרי הפרד היהודים מהנוצרים אחר מותו או סמוך לה, לא יתכן שהנוצרים קבלו דברי חכמינו, אם כן נצטרך לומר שמימי התנאים הראשונים יהיה כבר הדבר ידוע באומה ואם לא נזכר אצלינו, וכל זה לאות כי קבלת רבותינו אמת והיא קדמונית לפרסומה, והמזכיר בארה של מרים הוא טירטוליאנו Tertullien במאמר הטבילה lX שכתב כי מי טבילתם נרמזו במים שהוציא עמהם משה מן הסלע ושהיו הולכים עם ישראל במדבר.