שבעה מזבחות שבעה פרים וגו'. מקרא זה מלמדנו שגם אצל הגוים היה מספר השביעי לכבוד ולתפארת, וממה שנכתב בתורה נוכל ללמוד כי האומר שיש בתורה דברים דומים למנהגי קדמוני האומות אינו טועה, שהרי מרע"ה לא נמנע מלהזכיר אצל הגוים דבר שיש דוגמתו בתורתינו — וראיתי להרב דון יצחק שכתב וז"ל, אמנם הפר והאיל שהקריב בכל מזבח אפשר לפרש שהיה רומז לממשלת הקב"ה על הגלגלים ע"ש, דומה שהבין שהפר והאיל הם חוץ מז' פרים וז' אלים, ואין כן לדעתי פשט הכתוב רק פר ואיל כמו שור וחמור — וממה שיש להעיר כי לא מצאנו קרבן מז' פרים וז' אלים רק באיוב, וגם הוא היה מאומות העולם, וזה לעד כי המין והמספר ישתנה כפי שנוי האמונות כי הם רומזים לענינים אלהיים ובהתחלף הנרמז ישתנה הרמז בהכרח, וגם זה לעד כי גם אצל משה לא נפלו המינים והמספרים במקרה.

מה אקב לא קבה וגו'. שרש זעם קשה להולמו בענין קללה, ומזה נדחק רשב"ם לפרש לא זעם ה' אותם, לא הכעיסם כדכתיב והעם אשר זעם ה' עד עולם שהקב"ה זעם אותם לשון הכעיס אחרים — וראוי להעיר כי שרש נקב בעברי לו שתי ההוראות ענין הדיבור והקריאה- וענין הקללה — לא כן זעם שלא מצאנוהו אלא להורות על הקללה — ובשני לשונות זעם כולל ההוראה הראשונה, רוצה לומר הקריאה, בלשון ערבי זעם ובלשון אשור הקדמון מצ'עמי כאשר מצא כתוב הח' Oppert. Etudes Assyriennes בכתיבות בורסיפא (הוא בורסיף לרבותינו ז"ל) ויתכן לומר שבפי בלעם שבא מארם היו שני השרשים נקב וזעם כוללים שני ההוראות גם יחד, ומשתמש בשניהם כדרך המשוררים הקדמונים דרך צחות להשתמש בשרש אחד לשתי הוראות כמו שמצינו בספרי הנביאים לרוב מאד, ויהיה אקום ואזעום לענין קללה וקבה וזעם ענין דיבור וביאור, וזה פירושו מה אקלל מי שלא נדבר לי מאת ה' לקלל ומה אזעום ר"ל מה אקלל מי שלא נתיחד ונתפרש מאת ה' לקלל, והמאמר הזה מקביל לכל אשר התרה הוא עצמו בשלוחי בלק הדבר אשר ישים אלהים בפי אותו אשמר לדבר, וכן היכול אוכל דבר מאומה וגו', וכן ודבר מה יראני והגדתי לך, וכן בסוף וישם ה' דבר בפי בלעם וז"ש מה אקב מי שלא קבה אל כמו אשר נקבו בשמות — ולא מצינו בכל המקרא להוראה זו זולת פעם אחת במשלי, ומחובר עם שרש נקב כשלפנינו (משלי כ"ד כ"ב) והוא אומרו אמר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים — ובלשון ערבי יצ'עי יקרא גם יקלל ואולי הוא שרש זעם שבא בעברי בתוספת המ"ם כנהוג באיזה שרשים-והפך זה מצינו שרש קרא ישמש לענין קריאה ולענין בחירה וברכה הפך נקב שענינו קריאה וקללה — ומזה קרואי העדה הנבחרים שבעדה, והראוי להעיר מה שכתב מאקרוביו בספר סאטורנאליא (II.275.) על פעל לאודארי בלשון רומי. LAUDARE signifie en vieux langage nommer, appeler. C' est ainsi que dans les causes civiles on dit ACTOR LAUDATUR. ILLAUDATUS a presque le sens d' illaudabilis, c' est a dire qu' on ne doit jamais nommer. C' est ainsi qu' autrefois il fut decrete par les etats de l' Asie assemblee, que le nom de celui qui avait ineendie le temple d' Ephese ne serait jamais prononce וכן יש להעיר על שני פעלים בלשון לאטין Leggere — Eleggere וכבר העיד חכם איטלקי שבפי הרומיים היו משמשים להוראה אחת. — Perticari. Dei scrittori del trecento. p. 71.

אפס קצהו תראה וכלו לא תראה. האמת יכריחנו להודות שכפי מליצות התורה יראה שיש כח בעין האנושי, ואם לא ידענו איך יפעול וזוהי ההקפדה שהיו מקפידים לראות האויב טרם יקולל, ובלתי זה לא נוכל להבין מצות מחצית השקל מה טעם שכתבה תורה בפירוש ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, ועינינו הרואות בענין זה מה שיקרה גם בפנות אחרות והוא שהלשון ישמור האמונות הקדמוניות בהשתתף המלות או הפעלים לשתי הוראות כאחת, ובדרך זו נלך בטח לגלות מסך אמונות ישראל שלא נכתבו, ופרטי ההלכות שנמסרו מפה לאזן ונשארו רמוזים בלשון כמו שנעיר במקומות אחרים, ובענין שלפנינו מצינו שלשון עברי יאמר שרר ושוררי במקום אויבי ושרר ושור אחדים המה, ובפירוש מצינו ויהי שאול עוין את דוד במקום אויב, ובזה גלה לנו הלשון שלדעת קדמונינו היתה מין ראייה רעה ומזקת לאיש הנראה עד שאמרו עוין תחת שונא — והנה אמונת עין הרע היתה מפורסמת ומקובלת אצל כל הגוים הקדמונים היא אשר נקראת אצל היונים Bascania באסכאניא, ואצל הרומיים Fascinium פ' אשיניום, וספרו על עם טריבאל ואילליריא כי במצאו אצלם אנשים יהרגו בני אדם בהבטתם בכעס. ומכותבי יון בימפודורוס Nymphodorus יגיד כי נמצאו בעלי עין רעה יוכלו להרוג בלשונם עדרי צאן ובקר לייבש כל צמח ולהמית הילדים, ובארץ שיטים Schythes היו נשים יודעות לעשות כהנה נקראות ביתייס Bythies, וכפי עדות Philarcus כבר היו במלכות פונטו אנשים ידועים משבט אחד אשר להם כח לפעול כזאת, ומהפילוסופיים אריסטו, פליניוס, ופלוטארכוס יספרו מזה דברים מתמיהים, ומהם למד החוקר הישמעאלי אל גאזאלי. וסילינוס Silenus מונה מבעלי עין הרע מינים הרבה יראו פעולתם בדבורם ובקולם linguae et voce, והאיש המפורסם בנפלאותיו Apollonius de Thyane כפי אשר ספר עליו כותב חייו Philos-tratus הפליא לעשות במעשים כאלה — וגם בחקות הגוים נראים דברים יעידו על אמונה זו שכן הגידו על לוחות העשרה שופטים שברומי Decemviri שהיה כתוב מהם משפט מות לאיש המזיק תבואות או שדה חבירו בעיניו ובזה נבין על נכון אומרם ז"ל שאסור לעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה.. Ne pelliciunt alienas scgetes exeantando ne incantando ne agrum defraudando ומגדולי יודעי דת ודין Juriseonsultes אצל הקדמונים יאמינו כי יש אנשים יזיקו הילדים בהבטתם רעה עד כי יכחש בשרם משמן ויהיו דלים ורזים — ושני מיני עין הרע היו ידועים אצל הקדמונים האחד נמשך מרצון הרואה, והשני גם בלא רצון הפועל ומכח ראייה החומרית לבד, ולבאר כיצד ימשך הנזק מהראייה היו הקדמונים אומרים כי יש כח בנפש או בדמיון נמשכת ונקשרת בהרכבה ומזג ידוע ממנו יצאו השפעות מועילית או מזיקות radios salutares vel perniciosos ואחד מהאחרונים מוסיף כי הנראה בדבריהם, גם שלא באו בדקדוק, הוא כי לדעתם אלה ההשפעות היו ממין המאגניטיזמוס הנודע בדורות אלה Magnetisme וכאחד מכחות חיי הנפש laculte biologique יפעול על הרכבת הגידים Systeme nerveux — ומזה נמצאו הלחשים להנצל מעין הרע והם ידועים בתלמוד, ואצל הרומיים טרם ישאלו בשלום אדם בבקר היו אומרים Proefiseine לחש מוסכם אצלם נגד עין הרע ומזה הברכות שנהגו העם לברך בבואם לספר בשבח חביריהם גדולים או קטנים, ואצל היונים גם בימינו כל מי ששומע אחרים מספרים בשבחו ירוק ג' פעמים ויאמר כמין לחש יגער ה' בך השטן או יזכיר שם השום כי לשום יחסו סגלה נגד ע"הר — ובאי קורס CORSE, מתפחדים אם יספרו אחרים בשבחם וקוראים אותו Annocchiatura ויאמינו שאם יהיה אדם בעל עין רעה כל ברכותיו יתהפכו לקללה — (ואולי מזה נבין מאמרם ז"ל ושמא תאמר אברכם? ת"ל כי ברוך הוא) על כן נשמרים מלספר בשבח חביריהם (ואולי מזה אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכלו שלא בפניו וכן לעולם אל יספר אדם בשבח חבירו שמתוך שבחו וכו') ואם יקרה להם לברך חביריהם ישתמשו בלשון קללה בעבור יתהפך להם לברכה שכן מסגלת בעלי עין הרע לפעול נגד היוצא מפיהם, ואולי זה טעם ברכותיו של ר"י בן גרים תזרע ולא תחצד, יבלבל פתורך ויחרב אושפיזך וכו' — וכן האמינו מגדולי הקדמונים כי יש אדם שליט בעצמו לתת עין הרע ביופיו או בעשרו או בחכמתו Plutarchi Symp. V. prol. Vll.- ואלכסנדר אפרודיסי Aprodiscinsis שמזכיר רמב"ם בס' המורה (והוא א' ממפרשי אריסטו) מונה בעלי עין הרע, בכלל ההורגים בני אדם על ידי ארס שנותנים באדם על ידי ראייתם בהסתכלות שוקד ונעזרים על ידי לחש או שיר ארוך Carmine prolato בנוי ע"פי דרכי השיר-ואולי מזה נדע למה בלעם נשא משלו, ודבר דרך שיר ומליצה, כי כן היה ראוי לעשות אלו היה מקלל — ומצאנו כתוב כי נמצאו אנשים לוחשים דברמה באזן השור, ונופל ומת Vairus. De faseinu p. 24.- ואולי לזה כוונו רבותינו כשספרו על אליהו שלחש באזן פר כהני הבעל ונמסר להריגה — ואין להרחיק כל זה כי בימינו אלה נודע מאיש נפלא יודע לרדות הסוסים על ידי לחש קל שהיה מלחש באזנם ותכף נכנעים תחתיו והוא Sullivan, והוא לא גלה סתרו לשום אדם, וכח הראות במיני נחשים ובעלי חיים, על זולתם עד שימשכום אצלם לעשות בהם כרצונם, הוא מהדברים שלא נסתפקו בהם גם אחרוני החוקרים Andrew Smith. Tract. sur les reptiles. Revue Brittanique Avril 1863. p. 333. ועיין שם מה שמסופר על אנשים שירפאו מאיזה מיני חליים או ישלטו באדם לעשות בו כרצונם על ידי כח ראותם Revue Britt. lbid 335. 6.- ועיין מה שנמצא בזהר (פ' יתרו) על כמה מיני עין וכחותם וסגולתם ונמצא כדוגמתו אצל אלברט Albert le grand והוא מבדיל בין עין לעין כפי צורתם, וגוונם, שקערורות ירקרקות או אדמדמות lbid p.338.

כעת יאמר וגו' מה פעל אל. פירש החכם שד"ל שמה פעל אל, הוא שם חדש שיקראו ליעקב ולישראל כדרך שאר ישוב, עמנו — אל, והנאני, אלא שאין דעתי נוחה במה שפירש מה פעל אל כלומר מה גדלו מעשי ה' באומה זו, והנכון אצלי שכוונתו שכל האומות ילכו לישראל לשאול להם פעולות ה' כי הם יהיו כהני ה' משרתי אלהינו ולזה הפירוש הסכימו חז"ל — ובירוש' ובמד' רבה דרשו כמו מי פעל אל עתידה ב"ק להיות מתפוצצת באהלי צדיקים כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו, וכן להפך דרשו מה במקום מי בפ' מי את בתי כמו מה את בתי, וכן בן מי זה העלם שרצו בו לא שישאל מי הוא היולדו רק אופן תולדתו ומהיכן בא, ובכל אלה הדרשות לא התרחקו משרשי הלשון ומדרכי הנביאים כמו שמצינו מי שמך כי יבוא דברך וכבדנוך — אלא שבפסוק זה יש בו טעם אחר עליון מזה, והוא שברוחניים השם והעצם אינם שני דברים נבדלים זה מזה וישאלו על המהות מי שמך כשירצו לדעת את השם תחת שיאמרו מה שמך, וכן להפך, וכאלה אחרים ומלכם בראשם האל יתעלה שתאמר עליו התורה השם גרידא לרמוז על המהות כמו ליראה את השם הנכבד והנורא. והדרוש ארוך אין כאן מקומו.