שתום העין. לדעת האומר שהיה סומא בא' מעיניו מה לו להזכיר זה אצל נבואתו, ואומר אני שכוונתו לומר שאע"פי שהוא סומא בא' מעיניו אע"פי כן רואה מה שאין שאר ב"א רואים כי מחזה שדי יחזה, וכן נפל וגלוי עינים כלומר אע"פי שבשעת התנבאו הוא נפל על פניו כדרך שאר נביאים ואין אדם יכול לראות כשהוא נפל בכל זאת הוא גלוי עינים, ומצינו מליצה כזו אצל הנביאים הוציא עם עור ועינים יש וחרשים ואזנים למו.

[השמטה: כאהלים נטע ה'. בילקוט אני מוצא פירוש קרוב ונראה לשם אהלים "אמר רבי יוסי למה נקרא שמו אהלים שהוא בא דרך אהלים" (ילקוט ד' וויניציא א. 245) הפירוש לדעתי שהוא בא מארצות ערביא ששוכנים שם באהלים כמ"ש כאהלי קדר.]

לכה איעצך. לא נוכל להכחיש שבלעם יעץ להפקיר בנות מואב כדי להכשיל את ישראל כקבלת חכמינו כי כן הכתוב אומר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל וגו' וחוץ מקבלת קדמונינו, גם אחרים מהראשונים האמינו בזה — ומהראיות ג"כ מה שנאמר ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב, שתמה על עצמך למה הרגוהו הלא בירך את ישראל אם לא שנאמר שדם נקי שפך בעצתו הרעה על כן הרגוהו, ועל כן אין לזוז מפשט לשון עצה והיא העצה שיעץ להפקיר בנות מואב ואם לא נתפרש במקום זה, טעם יש בדבר, והוא כי כן דרך הכתוב לקצר ולסמוך על הידוע אצל השומע והיא הקבלה, ועוד שכבר אמר בדבר בלעם, ועוד שתכף אחר זה כתוב וישב ישראל בשטים ויחל העם והוא דבר הלמד מענינו.

וקרקר כל בני שת. פי' במשתדל שת מענין שאון, וראה לקרב זה הפירוש אולי ממה שהיה רחוק בעיניו שיתנבא על דוד שישלוט בכל העולם, וגם אפשר שהטעהו הפסוק בירמיה וקרקר כל בני שאון וכבר הוא בעצמו העיד כי מדרכו של ירמיה (והיה יכול לומר כל כותבי הקדש) להשתמש בדברי זולתו בשנוי מועט והוא דרך הלציי נהוג גם בזמנינו, וגם אינו רחוק שבלעם יתנבא על מלכות ישראל העתידה כי לעיני הנביא הדברים העתידים, יראו לעיניהם קרובים בזמן הגם שרחוקים הם הרחק מאד, וכן כאן אחר שנתנבא על דוד שימשול במואב, החל שוטט במחשבתו עד העתיד הרחוק והוא זמן בן בנו של דוד הוא המשיח שאליו יביאו מנחה כל הגוים, לא בתורת השתעבדות גופני אלא דרך כבוד שמכבדים כהני ה' כמו שיהיו לעתיד ישראל לכבוד ולתפארת ונבואה זו נבואה יקרה ותעיד על אלהות תורתינו.

[השמטה: והאביד שריד מעיר. עיין כל הכתוב בספר שם ובפ' וישלח ע"פ אלוף מגדיאל, ורואה אני שהחוקר והנוסע הגדול נייבור Niebhur כתב כי השם של רומי שהיו מסתירים מכל אדם ושעליו נתחבטו ונבוכו גדולי החוקרים היה Quirium וממנו Quirinus Quiritis ועל פי האמור בב' המקומות שזכרנו ע"ש, יתכן לומר שרבותינו בקוראם לשם רומי בשם עיר סתם, חוץ משם URBS השגור בפי הרומיים נסמכו ג"כ על השם הנסתר הזה Quirium, אלא שהסבו הוראתו הרומית שענינו בלשון ההוא קנייה Quire (כמו שהעידו רבותינו עצמם שכן בכרכי הים קורים למכירה בירה) אל לשון קיר וקריה העברי שענינם עיר, ואולי נתחזקו בכוונה זו ממה שהיו רואים מדינות בחוצה לארץ נקראים בשמות סורים או עברים נגזרים מקיר וקריה, וזה ע"פי האמת המוסכם ולא בלבד אצל רבותינו כמו Cartagine שמוצאו מקרתא וקיריני Cirene וקיר-חרסת ואולי גם אחרים — ואולי גם כן רמזו בשם עיר הוראת Quirium ברומי שאמרו עליו שענינו היכולת והגבורה והוא ממש תרגום Pomi ביוני, וכן עיר לשון היעירה והיקיצה למשמרת, כי העיר היא מוקפת חומה ושומרים עומדים על מגדליה, כמו על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים ומזה נקראת עיר, ל' שמירה וענינו קרוב ליכולת ולגבורה עיר Est enim per VIGILA CUSTA locus excubitorum et custodum qui muro vallove cinctus vel turrum in modum extructus erat ut gregum custodes a feri tuti essent ; dein LOCUS MURO vallove ET CAET. Cesenius Thesaurus. p. 1005.]

והאביד שריד מעיר. ראיתי במכילתא ז' א' דברים יקרים והוא שמאז, החלו חכמינו והראו לנו הדרך הישר להוכיח לעיני המנגדים קדמות תורתינו ואיך ספרי הקדש קורים זה אל זה ומאשרים ומקיימים זה את זה — וזה הלשון "כיוצא בדבר אתה אומר ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה' דבר — והיכן דבר והבאתי עליכם חרב נוקמת (כלומר במה שאמר הנביא כי פי ה' דבר היתה כוונתו לדברי ה' ע"י משה) וכן בלע המות לנצח ומחה וגו' כי פי ה' דבר, והיכן דבר אני אמית ואחיה — אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ כי פי ה' דבר והיכן דבר ירכיבהו על במותי ארץ — ולא יהיה שריד לבית עשו כי פי ה' דבר והיכן דבר וירד מיעקב והאביד שריד מעיר — זאב וטלה ירעו כאחד כי פי ה' דבר והיכן דבר והשבתי חיה רעה מן הארץ — אז אמר ה' לשכון בערפל והיכן דבר כי בענן אראה על הכפרת — והיו לי אמר ה' ליום אשר אני עושה סגלה, והיכן דבר והייתם לי סגלה — וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ה' והיכן אמר הנסתרות לה' אלהינו.

שריד מעיר. הרומיים שעליהם פירשו חכמינו ז"ל הנבואה הזאת היו קורים לרומי בשם עיר סתם Urbs ועד היום כך היא נקראת. (Tacito hist. lib. 3. 75.) — ועיין מה שכתבתי על פ' אלוף מגדיאל אלוף עירם, שפי' רש"י מגדיאל זו רומי — ואמרתי שם אולי נתחלף עירם במגדיאל ועל עירם אמרו זו רומי, ומה שהבאתי שם מפ' ר"א אלוף עירם זו רומי — ועתה חדשות אני מגיד שכה הראני הרב הכולל אוהב התורה והחכמה גם יחד כמהר"ר חביב טולידאנו נר"ו דף אחד בלוי שרוע וקלוט מפי' רש"י כ"י ועיינתי שם בפ' אלוף מגדיאל ומצאתי בו שנוי גדול ויקר ממה שנדפס, שכתוב שם מגדיאל, הוא מלך רומי — אלוף עירם הוא (כאן סוף השטה ותחלת השטה שאחריה חסר שיעור תיבה אחת) אחרית מלכות הרשעה לימי המלך המשיח, ומדרש אגדה כי עירם ימות ויהרג בידי מלך המשיח והוא שאמר עליו בלעם וירד מיעקב והאביר שריד מעיר וכל זה חסר ברש"י שלפנינו — צא ומנה מה שנתחדש לנו ע"י נסחא זו. א', שמגדיאל אינה רומי כרש"י שלפנינו רק מלך רומי — במה שדרשו ויחסו עירם לרומי עם היות שגם עירם נחשב אצלם שם אדם ולא שם עיר עם כנוי הרבים עיר שלהם, שהרי אמרו שהוא "אחרית... מלכות הרשעה וכו' ויהרג ביד מלך המשיח" רק נטו הפירוש והמדרש משטה זו להתקרב לנו ולפרש עירם עיר שלהם כשהוסיפו להביא ראיה מבלעם "והוא שאמר עליו בלעם וירד מיעקב והאביד שריד מעיר" הרי שעשו עירם שבפ' וישלח ומעיר שאצל בלעם אחדים, דומה שרוצים לומר ששניהם ענין אחד ובהכרח א"כ לפרש אלוף עירם אלוף עיר שלהם והוא שאמר שריד מעיר כלומר אלוף מעיר והיא רומי, ומדרש אגדה זו לא ידעתי מקומו רק בב"ר יש דברים קרובים וזה מ"ש שם אלוף עירם א"ר חנינא צפוראה למה נקרא עירם שהוא עתיד לערום תסווריות למלך משיחנו, ובדברי הרא"ם ז"ל על רש"י ראיתי שערוריה שז"ל מגדיאל היא רומי ופי' אלוף מגדיאל אלוף עיר מגדיאל ואיננו שם אדם כאלוף תמנע אלוף עלוה אלוף יתת ושאר כל האלופים שצדו (נקוט מיהא שנסחת רא"ם ברש"י היתה אלוף מגדיאל היא רומי כנדפס שלפנינו וחזק וקיים הנסחא בפירושו כנראה לעין ולא די זה אלא שהוסיף) ובפרקי ר"א אמרו מגדיאל זו רומי (וזה הפך נסחת הפרק ר"א שלפנינו שגריס אלוף עירם זו רומי וספק קרוב לודאי כי טעות הדפוס נפל ברא"ם וצ"ל ובפ' ר"א אלוף עירם זו רומי, שאם אין אתה אומר כן מה בא להוסיף או לחדש והן הן דברי רש"י, ואם לרמוז על מקור דברי רש"י לא יתכן שיאמר בז"הל ובפרקי ר"א אמרו נראה שאמרו דבר אחר והיא היא) ועיין בהרמב"ן שנראה שגם הוא גרס בפ' ר"א כגירסת רא"ם מגדיאל זו רומי אלא שיש שנוי ותוספת על גירסת רא"ם וזוהי נסחת רמב"ן בשכר שפנה את כליו מפני יעקב אבינו נתן לו מאה מדינות משעיר עד מגדיאל ומגדיאל זו רומי שנא' אלוף מגדיאל אלוף עירם ע"כ ומשני טעמים אומר אני שנסחת רמב"ן היא קרובה יותר לנסחא אשר לפנינו אלוף עירם זו רומי, הא' שמה ראיה מביא שמגדיאל היא רומי שנאמר אלוף מגדיאל אלוף עירם אם לא שיפרש שאומרו אלוף עירם הוא תוספת ביאור וכלומר זה אלוף מגדיאל שהודעתיך הוא אלוף העיר שלהם היא רומי הנק סתם עיר כידוע, ועוד טעם שני גדול וחזק שאם לדעת הפרק ר"א עירם הוא שם מקום ואלוף עירם רצונו אלוף המחוז הנק' עירם, איך אמר נתן לו מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל כאלו מגדיאל היא האחרונה ואינו כן שעירם כתוב לבסוף והיל"ל משעיר ועד עירם וזו ראיה שאין עירם לדעת פר"א כפי נסחת רמב"ן לא שם מקום ולא שם אדם רק שם עיר עם הכנוי, עיר שלהם, ולהכי מביא בל' ראיה מגדיאל זו רומי שנאמר אלוף מגדיאל אלוף עירם — ודע שרמב"ן כדרכו תפס על רש"י שכתב מגדיאל זו רומי וכתב "ולא הבינותי וכו' וכו' כי אין רומי אלוף אבל היא מלכות גדולה ואימתני וכו'" ודבריו אמת וצדק ותשובת הרא"ם בזה במחילה מכבודו אינה תשובה שכתב אפשר שהיה זה דרך עראי — ומה הלשון אומרת אפשר וכו' אחר היות מספר השנים והדורות סדורות לפנינו, ועוד כי איך יתכן שירמוז על רומי בדבר שלא אירע רק במקרה וארעאי ולא יורה עליה במה שהוא תדירי וקבוע — והנכון אצלי כי גם רש"י ז"ל כדעת רמב"ן גם הוא דעתו והיא דעת כותב המדרש, כי מעולם לא נתכוון אחד מאלה לומר כי מגדיאל היא רומי בעצם וראשונה ולא היה מגדיאל זולתה, אמנם כלם רצו בזה כדברי רמב"ן הנאמנים "כי היו המקרים הראשונים רמז לזרעם והנה אלה האלופים האחרונים עשרה עם מגדיאל רמז שיהיו מלכי אדום בממשלתם במלכות הרביעית עשרה וכו" — ועתה הניחה לי שהוסיף דבור קטן על הריגת עירם ע"י מלך משיחנו שנזכר בדברי רש"י כפי הנסחא שבידי ואומר כי לדעתי אין אפילו כמלא נימא בין מדרש זה להריגת אדמילוס רק אם נביט לשם זה ארמילוס לדעת עקרו והוראתו, ואצלי אין ספק כי הוא רומולוס מיסד עיר רומי ושעל שמו נקראת, והוא השר שלה ותחת כנפיו תחסה בשם Quirino בתוספת א' בראשונה כמו שמצינו אלף פעמים בספרי רבותינו ארם במקום רומי, ואחד מאלף הוא אומרם עתידה מלכות ארם שתפשוט על ישראל ט' חדשים וכו', ובאופן אחר רמזו עליו פה כשאמרו כי עירם ימות ויהרג בידי מלך המשיח רצו בעירם השר הנקרא בשם עירם רומי — והוא רומולוס או ארמילוס כמו שכתבנו — ודע כי רומולוס מיסד עיר רומי נודע לרבותינו שהרי הזכירו במדרש מעשה רומולוס ורימוס שני האחים כמו שהיה מפורסם בזמנם, ובזה יאומן אצלנו ביתר שאת כי על רומולוס הידוע אצלם נתכוונו בשם ארמילוס.

ועתה רואה אני להסביר פנים אל הדורשים אלוף מגדיאל היא רומי, וכבר טרם בינותי בספרים אמרתי אל לבי אולי דרשו מגדיאל לשון מגדל, אל מגדל חזק ואדיר, (כדרך שכוון רמב"ן למ"ש בדניאל והגדיל על כל אל) וכנו רומי בשם מגדל לחזקה ולתקפה, וזולת השערת הלב לא היה לי על מי להסמך עד שנזכרתי שרבותינו קראו לרומי במדרשים בשם צריף וזה בשני מקומות, והב' מבואר מחבירו — האחד הוא במדרש חזית על ש"הש פ' אל תראוני וגו', א"ר לוי יום שנתחתן שלמה לבת פרעה ירד מיכאל וכו' ונעץ קנה גדול בים ועשו אותו מקום כחורש והוא היה מקומה של רומי. יום שהעמיד ירבעם בן נבט שני עגלי זהב נבנו שני צריפין ברומי ובוא וראה שמה שיחסו פה לעגליו של ירבעם וכמאורע מאוחר להוסדה של רומי, הקדימוהו במדרש אסתר ויחסוהו לרומוס ורומילוס (שהוכחנו הייתו רמוז לדעת חז"ל בשם עירם (אלוף עירם) וז"ל המדרש (פ' גם ושתי המלכה) יתום היית עוזר שני יתומים שנשתיירו לו זה רומוס ורומילוס נתת רשות לה לזאבה להניקן ובסוף עמדו ונבנו שני צריפין גדולים ברומי — ואם תאמר מה ענין צריף למגדל, הביטה וראה מ"ש המעריך (ערך צרף) וז"ל פי' מתנות כהונה בתים קטנים ואני אומר מגדלים גדולים, ובכן על זה סמכו כשדרשו אלוף מגדיל היא רומי לשון מגדל שכן חשבוה רבותינו בתחלת הוסדה לצריפים או מגדלים גדולים.

אוי מי יחיה משמו. אחר שזכר אבדן האומות, מואב, ומחץ פאתי מואב וגו', אדום, והיה אדום ירשה וגו', שעיר, והיה ירשה שעיר וגו', עמלק, ואחריתו עדי אבד ודרך כלל כל בני שת, וראה ישראל עומדים לפני ה' כל הימים וישראל עושה חיל וירד מיעקב על המראה הגדולה הזאת צעק אוי, כלומר כבר גוועו כל האומות וישראל קיימים אם כן יחיו אחר כל האומות ואין שום אומה חיה יותר מישראל וז"א מי יחיה משומו אל כלומר מי הוא שיחיה יותר מאותו ששמו אל, ומ"ם זו מ"ם היתרון, ושמו אל הם ישראל. וזה כנגד מה שאמר בסמוך על הקיני איתן מושבך ושים בסלע קנך, וישראל שהאל שם אותם לא יזוזו ממקומם, ואם יגלו שוב עתיד הקב"ה להחזירם.