מלא ידם לכהן. עיין מה שכתבתי במ"א, ועתה ראיתי דברים המעידים על פירושנו אצל החכם אופירט — Oppert. Etudes Assyriennes p. 54.- Nous devons dire que dans d' autres cas l' Assyrien dit remplir la main pour au pael, et l' hebreu מלא. confier. Le verbe employe est eonnait le meme terme dans la meme voix et avec le meme regime

נתונם נתונם המה לו. כמשתדל חלק בהוראות כפל המלות בטוב טעם, אלא שלא מצא לפרש הכפל שלפנינו, ולדעתי נראה ברור שהוא מן המין הראשון שמנה שהוא להורות על החזוק וכלומר שהם נתונים לאהרן ולבניו בהחלט ובלא חזרה.

קח את הלוים תחת כל בכור וגו' ואת בהמת הלוים תחת בהמתם. הפדיון שפדו הלויים את בכורי ישראל, מובן ונראה לעין כי עד אותה שעה היתה העבודה בבכורות, נסתלקה מהם ונתנה לכהנים רק פדיון שפדו בהמות הלוים את בהמות ישראל לא ידענו מה טיבו שהרי לא מצינו לא שבכורי בהמות ישראל יצאו מכאן ולהבא מקדושתם, ואדרבה הבכור הוא עדיין בכלל קדשים, ולא שיתקדשו בהמות הלויים תחת בכורי בהמות ישראל, ועיין דברי רש"י שפירש לא פדו בהמת הלויים את בכורי בהמה טהורה של ישראל, אלא את פטרי חמוריהם ושה א' של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל — ואלולי פירושו יכולים היינו לומר שפדיון הלוים בין באדם בין בבהמה לא הועיל בהחלט רק לדור ההוא — ותחת הבכורות שהיו אז, נתנו הלויים בעבודתם, והבכורות הנולדים אחר מכאן יפדו על ידי חמשת שקלים, ותחת בכורי בהמות ישראל נכנסו כל בהמות הלויים, וקרוב לומר שנהגו בבהמות הלויים דין בכורות כדין בכורי ישראל — ומכאן ולהבא כל בכור אשר יוולד עדיין הוא קדש, כי לא נפדו אלא אותם שבאותו הדור בלבד — ושמא תאמר אם בכורי ישראל לא היו עוד ראוים לעבודה — בכורי בהמותיהם למה טעונים פדיון והיו יכולים ליקרב כשאר קדשים — התשובה כי בכורי אדם היו ידועים מי בכור ומי אינו בכור, רק בכורי בהמה לא היו יכולים להבחין בעדרים מי נולד ראשון, כי עד אותה שעה לא היה צורך להשגיח בזה, וזה הטעם שמנה העודפים באדם ולא מנה העודפים בבהמה, כי לא היה אפשר לעמוד על מנין בכורי הבהמות באותה שעה ונלקחו בהמות הלויים תחת כל הבכורות שהיו במקנה ישראל. — ויש בכלל זה פירוש רש"י שכתב ששה של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים, ואין הטעם שלא נמנו העודפים בשביל שא' פוטר הרבה מהם, רק העקר ששה של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל, שהרי א"א לעמוד על מנינם — וכפי פירוש רש"י ששלל בהמות טהורות נמצא כי התורה קראה לחמור בהמה סתם — ובזה יאורו עינינו ביתר שאת למה הוציאה התורה החמור בלשון בהמה סתם בפ' ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. — ובמקום אחר הוא אומר ופטר חמור תפדה בשה, ועיין עוד מה ששיערנו שם. — ועתה אני מוסיף כי קרוב הדבר מאד שהחמור יקרא בפי משה וישראל בהמה טמאה סתם, ופה הקבלה תסכים עם החקירה החדשה על קדמוניות מצרים שידענו היות אצלם החמור הבהמה המקודשת לטיפון הוא אליל הרע, והיא הבהמה הטמאה סתם, הפך השור המקודש לאוזיריס האל הטוב הנלחם נגד טיפון. — ולדעת חכמי האמת כן הוא בדקדוק גמור, השור הוא רומז ליסוד שבפניו אוזיריס כדמות הקוף בפני אדם וממנו חוצב, והחמור הוא מסטרא דמסאבא כידוע, ובאה התורה ותפשה במליצות מסכימות עם שניהם גם יחד, הקבלה, וקדמוניות מצרים, וזה לאות, כי נשמת התורה היא חכמת הקבלה המסכמת עם הידיעות המתהלכות באותו פרק ובאותו מקום, והיא לבדה תסתום פי הקריטיק האומרת שחקי התורה נעתקו אצלנו מחקי ומנהגי מצרים, והענין אמת שדומים זה לזה בפנים רבים, לא כמו שחשבו קצת להפריד בין הדבקים.- אמנם לא מטעם האפיקורוסים שמשה למד מהם, רק כי חכמת אלהים בקרבו הידועה לקדמוני האבות, מסכמת באיזה צד עם מה שנשאר ידוע ומקובל אצל חשובי כהני מצרים, ולא בלבד אצל אלה, רק גם אצל כהני הודו ופרס ויון לא נפל ממה שאנו רואים בחקי ואמונות מצרים, ומה נפלאו בזה חכמי הקבלה האומרים, כי מצרים היא מכל האומות הסמוכה יותר אל הקדושה, וקראו אותה מרכבת המשנה אחר א"י היא המלכות שהיא המרכבה הראשונה, ואלו ידעו מקדמוניות מצרים כמו שידענו אנחנו אלה פה, היינו מסופקים שמא מדעתם ההתדמות בין מצרים ובין ישראל, אמרו כן — רק האמת שלא ידעו ממנו מאומה, ועם כל זה החליטו דבר שנתברר לאמתו בדקדוק נפלא ולא זו בלבד, אלא שהקדימו רפואה למכה לסתום פי מוציאי דבה על אלהות תורתנו, האף אין זאת תוכחת מגולה כי ממעי ישראל וממחצב האבות נחצבה החכמה ההיא. — ואולי מטעם זה נסמכו תמיד השור והחמור זה כנגד זה, במלאכת שבת, ובכלאי בהמה, ובמקומות אחרים.