ואם יהיה היובל. עיין מה שכתבתי פ' אמור על שם יובל ענין חזרה ותשובה כמו יובילו שי למורא, ומזה נקראת תבואת השדה יבול, כי הארץ תוציא ותשיב לבעליה הפקדון אשר הפקד אתה על אחת חמשים או מאה, וכן בלשונותינו יקראו לתבואת השדה Rendita ענין חזרה והשבה, וכן לשון תבואה יורה על כך, כי הארץ תביא ותחזיר לאדם מה שנתן לה, והגיע משל החזרה וההשבה אל שיעור שיחסו אל הארץ תשובת הדבור ואמרו והארץ תענה את השמים, וכן בלשונותינו produrre ועיקרו מהרומיי producere ענין הבאה והרצאה לפני האדם, ורואה אני כי producere נחלק לשנים pro=ducere, וזה כמו יבל יביא=לְ שהוא בדקדוק תרגום המלה הרומיית, וראה כמה צדקו בזה דברי הזהר עם היותם נראים כמיוסדים על דרשא גרידא שפירשו בו יובל כמו ועל יובל ישלח שרשיו, ואין ספק כי מקוה המים הרצים יקראו יובל או יבלים, כמו יבלי מים מלשון המשכה וריצה, שנראים כרצים לפני האדם, דוגמת שם נהר שהוא כמו ונהרו אליו כל הגוים, כן נקרא יובל מענין זה עצמו, והיא הכוונה שראינו בשם יובל שענינו החזרה והתשובה הגופנית גם הרוחנית, וכן נקרא כל מין נהר בשם אובל, כמו על אובל אולי, וזה מהטעם שאמרנו, וכן תרגם המתרגם ועל יובל ישלח שרשיו על כגרון, וקלסו גיזיניוס (יוּבַל), אלא שראיתי באוצרו דף 560 דברים שלא בדקדוק, שפירש תחלה יבל undaret fluctuaret, ורק בהפעיל פירש duxit, וזה מפני כי לא שת לבו לחלוק השורש לשנים יביא-ל כאשר כתבנו, וכן יובל על השופר יש מי שפירש שעיקרו מענין זה כי הקול נמשך ממנו, וז"ל גיזיניוס (שם 561), Recentioribus plerisque ut Caspzov. Antiq. Sacri cod. p. 449. Siproprie est QUOD PROCEDIT יוֹבֵל. moni, Rosenmuller. indi sonus procedens i e longe productus et tardior וראיה נכונה על זה אומרו במשוך היובל, וכן במשוך בקרן היובל כי ענין היובל גם הוא משיכה כאשר אמרנו, ותמהני כיצד גיזיניוס לא הסכים על זה, ונראה שזה בא לו ממה שחשב כמו שכתבנו כי עקר הוראת יבל undaret fIuctuaret (עיין עליו דף 561) והן לו יהי כדבריו ( ואפשר שכן הוא באמת על השמעת קול השופר כאשר עוד תשמע ) איפה משל יותר נאות לתקיעה ולהשמעת קול ממרוצת המים ותנועתם? וזה נתברר בחכמת הטבע, כי כדמות זריקת אבן במים שמניע המים סביב אופן בתוך האופן, כן חתוך האויר על ידי הדבור מניע האויר סביב גלגל בתוך גלגל, וגם מליצות אלה undaret fluetuaret משתמשים בהם היום להורות על השמעת הקול. — וכמו שפירות הארץ נקראו תבואה כן פירות הבהמות ווולדותיהן נקראו שגר אלפיך כי הם משגרים ולדותיהן לאדם מל' ארמי שגר שענינו שלוחין ונתינה כמו ומשגרו לאנשי ביתו במתנה, ולדעת ריב"ש בהדר זקנים מצינו דוגמתו בתורה, הרי הוא אומר וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, וכתבו התוס' (הדר זקנים) נראה לריב"ש שהיא תיבה הפוכה וגרש גבי פירות כמו שגר גבי בהמה רמז שתשלח ארצו בכל חדש וחדש פירות הראויות לו — ומזה שלוחות להורות על ענפי האילן (ישעיה טז) שלוחותיה נטשו עברו ים, ואפשר ששריגים הפך שגר כמו שפירש ריב"ש על גרש ירחים ומשריגים עשו שרוקים (ישעיה שם) בתמורת הקו"ף תחת הגימ"ל, כמו שרי יהודה רגמתם לדעת רש"י כמו רקמתם, וגומץ, בלשון ארמי תרגום פחת קמצא, וכן ויציקו את ארון האלהים כמו ויציגו. (עיין רמב"ן פ' מקץ) — ואפשר ג"כ כי שִׁילוֹחַ (מי השלוח) נקרא כך על שם שמשלח תמיד מימיו כמו המשלח מעינים בנחלים כמו שנקרא יובל ואובל ונהר, והשלחן שאוכלין עליו אולי נקרא כך להיותו כדמות עץ עושה פרי ומשלח תבואתו אל פי האוכל. סכום פסוקי דספר במדבר אלף ומאתים ושמנים ושמנה ארפ"ח סימן. וחציו והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח. ופרשיותיו עשרה ה' בדד ינחנו סימן. וסדריו ל"ב לב טהור ברא לי אלהים סימן. ופרקיו ל"ו לו חכמו ישכילו זאת סימן. מנין הפתוחות שתים ותשעים והסתומות ששים ושש. הכל מאה וחמשים ושמנה פרשיות. אני חלקך ונחלתך סימן.