[השמטה: איש איש כי תשטה אשתו. רבותינו דרשו אין אדם עובר עברה אא"כ נכנסה בו רוח שטות ע"כ, וגדולי הטבעים והרופאים שבזמנינו כן החליטו, שאש העבירה והתאוות היא מדרגה קטנה וכאחד בששים מהשטות. ll arrive que les passions n'etant que simplement de degres de folie, le jugement ete.- Deseurets Medecine des passions. trad. Ital. p. 27.]

את ירכך נפלת. פירש כמשתדל שיפול רחמה ולא תלד — ומטעות זה נמשך אצלו טעות אחר להוציא ונזרעה זרע שבסמוך מפשוטו ומקבלת חז"ל, ופירש בו שתשאר כמו שהיתה ראויה להוליד ואם עקרה עקרה, והנה באומרו ואת בטנך צבה יעיד כי ירכך כמשמעו, והנכון בעיני שירך בלשון הקדש ישמש שמוש רחב להורות על בנין הגוף בכלל כמו שישמש עצם על כח הגוף או חומריותו, ובשר על הגוף בכלל, ומזה לדעתי ויך אותם שוק על ירך (שופטים ט"ו) וכן ירכה וקנה (שמות כ"ה) ומזה מליצת חז"ל חק תוכות וחק יריכות — וחז"ל שאמרו ירך התחילה בעבירה תחלה דרשו המלה — והסכים עמהם יוסף הכהן לרומיים — וכיוצא בזה מצינו בפסיקתא זוטרתי על פסוק וידיו לא שטף במים, וידיו זה גופו שנאמר חית ידך (ישעיה נ"ז) וכל אלה שמושי החלק תחת הכל הנקראים סיניקדוקי.

המאררים למרים. המאררים כמשמעו לשון ארור, ולחנם טען במשתדל שא"כ יקשה אומרו המאררים למרים שנראה משם היותם מאררים לא יזיק לה, וזו טענה של מה בכך שלחזק הענין נשתמש בב' לשונות המאררים ומרים, ואם תדקדק תראה כי שניהם צריכים כי באומרו המאררים בא להורות הכח הארסיי הנתן בהם בנס למעלה מן הטבע כי אין בכח הרוחנים מרירות רק ארירה, ובאומרו למרים רמז הפעל הנמשך מהם בהכנסם לגוף שנעשים שם מרים ומזיקים באופן חמרי.

ונזרעה זרע. חז"ל דרשו שאם היא חשוכת בנים תלד, ועיין מה שפי' על את ירכך נפלת, וחז"ל היה פי' זה מקובל אצלם כשאר פי' תורה שבכתב, ועוד הנסיון היה מעיד להם, וברוך אלהים שמצינו לסתום פי כל מקטרג, שמצינו ביוסף לרומיים שמעיד שכך היה הדבר שכל סוטה שתשתה והיא נקיה אם לא היו לה בנים היתה נפקדת — Antich. Giud. lib. 3.° cap. 10. — ועד מתי יטיחו המכחישים דבריהם נגד חז"ל.

ונקה האיש מעון. חז"ל אמרו בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקים אותה וגו', ודע שאחד ממשפטי הרומיים כן היה, שכשהיו רוצים להעניש אשה מחמת ניאוף היו בודקים על בעלה אם הוא רועה זונות אם לאו, ואם היה בו שמץ דופי היו פוטרים אותה. -Ulpiano ad L. jul. de adult. lib. Xlll. sect. V.