Ephod Bad on Pesach Haggadah, Hallel, Second Half of Hallel
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מן המצר קראתי יה כו'. בא להביא ראיה לדרוש הזה. ואמר בהיותי במצור ובמצוק שהמזל דוחקני ומנגדני קראתי לשם י"ה יתברך, להיות שבזה השם ברא הקב"ה את העולם שנאמר כי ביה ה' צור עולמים. ולהיות שהוא בראו יכול לעשות ממנו כרצונו ולשדד המערכה ולבטל המזל. וכן עשה שענני וכיון שענני ושידד וביטל המערכה בהיותי במצר, ע"כ יל"ל שאפי' במרחב ובזמן שהמערכה והמזל מסייעני אין לי לומר המזל סייעני וגרם לי הטוב הזה אלא י"ה יתברך עזרני וסייעני כיון שהיכולת בידו לשדדו ולבטלו. ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. הכוונה לומר שעם היות שיש יכולת להקב"ה לשדד הטבע ומערכות השמים בשביל הצדיק. מ"מ נראה לכאורה שאין כח בידו לבטל הבחירה מיד האדם אם ירצה לעשות רע למי שירצה. אחר שהבחירה נתנה לאדם, וכמו שאמר התנא והרשות תנונה כו'. וע"ד ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי. וע"ד זוה"ק וישב, יפיל איניש גרמיה לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי דזעירין אינון דיכלין לאשתזבא ובג"כ אמר למען הציל אותו מידם כו'. אך זה הוא לאיש שאינו כל כך שלם, שיספיק זכותו לבטל הטבע אבל לא לבטל בחירת האדם. אבל האיש השלם לגמרי יספיק זכותו שיבטל הקב"ה בחירת האדם בשבילו, וזה השם לי כו'. ר"ל אם אזכה שה' לי, ר"ל שיתפרסם ויתקלס שמו של הקב"ה שלם בשבילי, ולכן לא אמר כאן יה כמ"ש מן המצר קראתי יה. אלא הזכיר השם שלם אז לא אירא אפילו ממה שיעשה לי אדם שהוא בעל בחירה. וכל שכן מן הדברים הטבעיים, ולא זו לבד יהיה לי אלא שגם כן ה' יהיה לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. ר"ל לא לבד יהיה לי אלא שגם כן ה' יהיה לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. ר"ל לא לבד יצילני מידם. אלא שאראה נקמתם בעיני כמו במצרים שראו עיניהם נקמתם מהמצרים. ע"ד ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים. ולא די בזה אלא שראו בעיניהם. וזה וירא ישראל את מצרים מת כו'. וזה שירמיה אמר אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את ריבי. נראה שראיית הנקמה בחוש הראות הוה רבותא טפי. טוב לחסות בה' מבטוח באדם כו'. הכונה לומר שכיון שהכריח שהל מסור ביד הקב"ה לעשות כרצונו. אם כן לשוא הוא השתדלות האדם, לכ"א שלא יהיה האדם יושב ובטל. ע"ד יכול ישב ובטל. ת"ל בכל משלח ידך אשר תעשה. ר"ל שצריך התעוררות והכנה מלמטה. והקב"ה יצליח בידו. וז"ש טוב לחסות בה' מבטוח באדם. ר"ל מסבות בטחון האדם. ר"ל שיבטח בה' באמצעות האדם לא שיהיה יושב ובטל, ומ"ס זה היא מ"ס הסבה. וע"ד ארור הגבר אשר יבטח באדם כו' ומן ה' יסור לבו. משמע דוקא כשסר לבו מה' אבל אם לא סר לבו מה' לא יהיה ארור. אע"פ שיבטח ג"כ בהשתדלות האדם, והביא ראיה לזה מכמה פעמים שהיה במצור ובמצוק, ועם היות שהקב"ה היה עמו לא היה יושב ובטל אלא היה משתדל בכל מאמצי כחו וה' היה מצליח בידו. וכנגד הפעם הראשונה שהיא מלחמות גלית, אמר כל גוים סבבוני, שכן כתיב שם ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה כו'. וכן אמרו ז"ל שזה המזמור מדבר על דוד כשבא נגד גלית. ואמר בשם ה' שנראה מתוך הענין שעשה השתדלות האנושי, וה' הצליח בידו ששם בטחונו בו. וכמו שאמר אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות, הרי שבשם ה' אמילם אני עם השתדלות, ועוד ג"כ פעם שנית כתיב ותוסף המלחמה להיות ויצא דוד וילחם בפלשים ויך בהם מכה גדולה כו'. וכנגד זה אמר סבוני גם סבבוני לרבות ג"כ המלחמה שעה עם פלשתים שהכה מאתים איש, ויבא דוד את ערלותיהם, באופן שבכל פעם ופעם הייתי משתדל בכל מאמצי כחי בהיות מבטחי בהשם. ועוד ג"כ פעם שלישית רמז כאן למלחמת פלשתים שעלו על דוד אחר שמלך על ישראל, דכתיב ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד, וכתיב שם ויכם שם דוד ויאמר פרץ ה' את אויבי וכו'. וכתיב ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד כו', שפירשו ששרפם, שהיו אסורים בהנאה. ולרמוז לזה אמר כאן דועכו כאש קוצים אשר לא יצלח לכל. דחה דחיתני לנפול כו', כאן רמז הקשר שעשה אבשלום בנו ואמר דחה דחיתני בלשון נכח להקב"ה, לומר שמאתו יתעלה באה לו הצרה ההיא בשביל עון אשת אוריה החתי שלקחה לו לאשה, כמו שכתוב שם שאמר לו הנביא כה אמר ה' הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת. וכן היתה עצת אחיתופל, דכתיב ויאמר אחיתופל אל אבשלום בא אל פלגשי אביך ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך וחזקו ידי כל אשר אתך וכן עשה. שנאמר ויבא אבשלום אל פילגשי אביו לעיני כל ישראל. באופן שהצרה הזאת באה לו מאתו ית' על עונו, ולולא ה' שהיה לו לבדו הצילו לא באמצעות השתדלותו. כמו שעשה כמה פעמים במלחמת הפלשתים שהוא היה משתדל והקב"ה מצליח בידו. אבל כאן וה' עזרני הוא לבדו שכן כתיב שם אחר שנתן אחיתופל עצתו, ויאמר אבשלום קרא נא גם לחושי הארכי ונשמעה מה בפיו גם הוא כו'. וכתיב ויאמר חושי לא טובה העצה אשר יעץ אחיתופל בפעם הזאת כו'. וכתיב ויאמר אבשלום וכל איש ישראל טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתופל וה' צוה להפר את עצת אחיתופל הטובה כו', הרי שהצלתו היתה מאתו ית' לבד. וזהו וה' עזרני, עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. הכוונה לומר שאע"פ שבאותו מעשה נתלבש הקב"ה בדין ובאכזריות, כמו שנאמר וה' צוה להפר את עצת אחיתופל הטובה לבעבור הביא ה' על אבשלום את הרעה. וזהו שרמז באמרו עזי שרומז דין ומשפט, כמו שנאמר ועד מלך משפט אהב, וזמרת נגזר ממלת זמיר עריצים יענה, מ"מ ויהי לי לישועה, הצילני והושיעני מידו:
From the narrow places I called out to Yah… When a person finds himself in straits and distress, he cries out to God using the Yah since this is the name through which the world was created as we read, “Trust in the Lord for ever, for Yah is the Lord, an everlasting Rock.” Since God is the creator of everything, all of creation is at God's beck and call, and God can overturn the heavenly order of things. When one cries out to God in this way, He answers me, and I am able to say that it was not some heavenly being but God Himself who overturned the heavenly order when I was in dire straits. I can also say that God answers me in the expanses, that is, God answers and helps me even when things are wide open and at ease (merhav). The Lord is with me. I shall not fear. What can man do to me? The poet now raises common concern that even though God is the Master of the Universe who controls all things, human beings still have free will. So how can we assume that God can stop human beings from doing things that they wish to do? But this is only the case for human beings who are not completely righteous who cry out to God. They have free will to act against us. When a person is completely righteous, God can change physical nature of the world and even human will to help him. That is why the poet says, What can man do to me? He is talking about a righteous person who feels secure in the presence of God. The poet now switches from using the two letter name of God, Yah, to using the four letter name of God. The Lord God is with me, to help me; I will yet see the defeat of my foes: not only did God protect me but He allowed me to see how He took vengeance on my enemies. In the story of the Exodus, we learn that this was the case: “God delivered Israel on that day from the hands of the Egyptians… and the nation saw the mighty Hand of the Lord which he wrought in Egypt and they believed in the Lord.” “They saw the Egyptians die on the shore of the sea.” Experiencing God's deliverance is one thing – seeing it with one's own eyes is even greater. King David now tells us that while he was dependent upon God for deliverance and God helped him, he did not sit back passively and wait for deliverance to come. Rather human initiative is still necessary. This is what the psalmist means when he writes; It is good to trust in the Lord by means of human beings. The word miv’toah should be translated not as “rather than human beings” but “rather then through the agency of other human beings.” He makes reference to several examples of this from his own life. All the nations surrounded me but in God’s name I cut them down: this is a reference to David's battle with Goliath. Because he made an effort, God helped him to succeed. He said to Goliath, “You came to me with a sword, a spear, and a javelin; but I come to you in the name of the Lord of hosts, the God of the armies of Israel…” They surrounded me, they surrounded me but in the Lords name I cut them down. The second time is when David went out to fight the Philistines, “And there was war again; and David went out, and fought with the Philistines, and slew them with a great slaughter; and they fled before him.” The double language in this verse is a reference to the incident in which David went out to battle the Philistines for Saul and returned with 200 foreskins. They surrounded me like bees and I snuffed them out like thorns. This is a reference to the third time David battled the Philistines, when he was a king and burned their idols after defeating them. You pushed me again and again to fall: here the poet is speaking about the incidents regarding Abshalom. These misfortunes came about from God because of his sin with Bathsheba. But the Lord did help me: Even here David did not give up but continued to make an effort and therefore God brought him deliverance. God convinced Abshalom to listen to Ahitophel rather than his other advisor Chushi, and as a result did succeed. The strength (ozi) and retribution (zimrat) of the Lord was the cause of my deliverance. Even though I deserved misfortune, God's judgment was the cause of my deliverance even here.