Ephod Bad on Pesach Haggadah, Hallel, Second Half of Hallel
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. הב"י בא"ח סימן תצ"ד (הביא בשם האגור) וז"ל אסור להתענות במוצאי חג השבועות. דהוא אסרו חג, ובירושלמי קרי לה בנא דמועדא, ר"ל בן המועד. וכדי להבין לאיזה ענין נקרא בן המועד, ועוד אמאי קרי לה בגמ' דידן אסרו חג. ונ"ל דהנה המ"א כתב (בסימן תכ"ט) וז"ל. משמע בב"י דמותר להתענות באס"ח דדוקא באס"ח דשבועות אסור (דלא כב"ח) ופי' דבריו דהב"י כתב על דברי הטור שמפרש המס' סופרים דהתלמידים מתענין בה"ב לאחה"פ, וע"ז הקשה הב"י הא לא משכחת לה בה"ב לאחה"פ קודם ר"ח אייר, ותירץ דמיירי בימיהם שהיו מקדשין עפ"י הראיה ונמצא פסח אינו אלא ז' ימים, וא"כ משכחת לה היכא דהיה יו"ט האחרון ביום א' ואיכא בה"ב עד ר"ח אייר, ונמצא מוכח מכאן דמותר להתענות באס"ח, דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא הא לא משכחת לה בה"ב דהא ביום ב' הוא אס"ח ואסור להתענות, א"ו מוכח דמותר. והנה יש להקשות על מ"א דלא מוכח מהב"י מידי, דהנה יש להקשות על הב"ח שפסק דאסור להתענות דהוא נגד הגמ', דאמרינן (תענית י"ד ע"ב) מתמניא ביה עד סוף מועדא אתותב' חגא דשבועא דלא למספד ביה, ופריך נימא עד המועד ומועד גופא יו"ט הוא ואסור, ומשני ל"צ אלא לאסור יום שלאחריו, א"כ מוכח בהדיא דבאס"ח מותר להתענות דאל"כ קשה נימא עד המועד דיום לאחריו ג"כ אסור, ובשלמא מהא דתניא שבתות ויו"ט לפניהם ולאחריהם מותרין לק"מ די"ל דמיירי בזמן שבהמ"ק קיים, דאז היה מותר א' לא הוה שלמים באס"ח דעיקר הטעם של הב"ח הוא דבאס"ח עפ"י רוב קרבו שלמים, וא"כ בזמן הבית היכא דלא הוו שלמים אז מותר להתענות, אבל הך ברייתא מיירי כשאין בהמ"ק קיים כמשאז"ל (ר"ה י"ט ע"א) דהברייתא דבעשרים ותמניא בהי, היה בזמן שאין ביהמ"ק קיים דהא יהודה בן שמוע כו' ור"מ לאחר החורבן היה ע"ש, וא"כ ע"כ מוכח דהאי ברייתא דתענית ג"כ לאחר החורבן דאל"ה מאי מקשו הגמ' (תענית שם) יפוק ליה דהיה יומא דבתר עשרין ותמניא דהא בזמן שבית המקדש קיים עדיין לא היה יום טוב כלל, ואם כן מוכח בעשרין ותמניא, ע"ש. נמצא מוכח דמיירי לאחר החורבן, א"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי משי לאסור יום שלאחריו הא בלא"ה אסור משום אס"ח. וצ"ל דדעת הב"ח דהנה עיקר הטעם מה שאמרו דיו"ט לאחריו מותר ויו"ט הכתוב במגילת תענית אסור לאחריו משום דיו"ט דאורייתא לא בעי חיזוק ומגילת תענית דרבנן בעי חיזוק. ולפ"ז י"ל דהא דאמרינן ביו"ט לאחריו מותר היינו בימיהם שעושין יו"ט רק יום ר' וא"כ א"צ חיזוק, אבל לדידן שיו"ט שני אינו אלא מדרבנן וא"כ בעי חיזוק, ולכן לדידן אסור להתענות באס"ח, ומשני הגמ' שפיר ל"צ ליום שלאחריו. והיינו לבני ארץ ישראל שעושין יום א' וא"צ חיזוק, וא"כ מותר להתענות, לכן אסור משום יו"ט הכתוב במגילת תענית, וא"כ לפ"ז לא מוכח מהב"י מידי, די"ל דסבר כהב"ח ושפיר משני דהא הטור מיירי לאותן המקדשין עפ"י הראיה, ולכן מותר להתענות באס"ח, אבל לדידן דיו"ט שני דרבנן אה"נ דאסור כמ"ש, וי"ל דמוכח דהא דעשו רבנן חיזוק היינו ביו"ט דעיקרו דרבנן כגון יו"ט הכתובים במגלת תענית, אבל יו"ט שני דכיון דמשום ספיקא הוא בזה לא עשו חיזוק, דהא ביו"ט של ר"ה מותר להתענות לאחריו, ואיכא מ"ד במס' ביצה דאף בר"ה משום ספיקא הוא, ולא הוה כיומא אריכתא, וא"כ אמאי מותר, א"ו דבהא לא עשו חיזוק, וא"כ אין נ"מ אם יו"ט הוא יום א' או לאו וא"כ שפיר מוכח מהב"י דמותר להתענות דלא כהב"ח:
ומה שקשה על הב"ח ממס' תענית י"ל דלק"מ דהא עיקר הטעם דאסור להתענות באס"ח הוא משום דבגלים היו מקריבין הרבה שלמים, ונאכלין לב' ימים וא"כ באס"ח אכלו שלמים, ובזמן הבית היה אסור להתענות, לכן גם עכשיו אסור. כמו שמצינו בר' צדוק דלא תענה בט"ב שנדחה מפני שבזמן הבית היה יו"ט שלו שהיה קרבן עצים, אלמא כיון שנאסרו אז נאסרו לעולם, ולפ"ז היכא שחל יו"ט בשבת, כה"ג ודאי מותר להתענות, דאז לא היה שלמים באס"ח דע"כ הביאו בע"ש וא"א לאוכלו ביום א', לכן שרי להתענות, ולכן שפיר משני לא נצרכה אלא לאסור יום שלאחריו, ונ"מ היכא שחל יו"ט בשבת דאז מותר להתענות, אבל משום יו"ט הכתוב במגילת תענית אסור אף בזה. וי"ל דלכן קרינן ליה אס"ח לומר דעוד איסור לחג, דכמו דאסור להתענות בחג כך אסור להתענות ביום שלאחריו. והיכי עושין היכרא באיסור דלמא אם רצה להתענות הרשות בידו, ואמרינן דעושה היכרא באכילה ושתיה, ר"ל דמרבין בסעודה כמו ביו"ט, וא"כ נוהגין בו מנהג יו"ט, ולכן קרי לה בירושלמי בנא דמועדא, ר"ל דקדושתו הוא מחמת שהוא בן המועד, דכמו בן שיורש נכסי אביו כך אס"ח יורש השלמים שנשארו מיו"ט שאז אכלנו בו: