Ephod Bad on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ורב כמ"ש רבבה כצמח השדה נתתיך. ר"ל מה צמח אינו יונק אלא מהקרקע, ככה הזמין להם ב' סלעים והיו יונקים מהם ע"ד ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, והיו יונקים מהקרקע כצמח השדה, וזה גם כן היה סיבה ותרבי, כי כשהתינוק יונק מאמו אינה מקבלת הריון עד שיגמל הנער, לא כן אם ינק מהקרקע. וזהו ותרבי בכמות, ותגדלי באיכות, ר"ל בגדולה ומעלה באופן שהיה להם רבוי בנים וכבוד וגדולה. ותבואי בעדי עדיים, ר"ל שלקחו ממצרים כלי כסף וזהב, והכל לא מפאת ההכנה שלהם שהיו במצרים, רק שדים נכונו, ר"ל ע"ד מדרש שני שדיך, אלו משה ואהרן, (ואולי רמז נגד ב' הכתרים שזכר מהר חורב אחד נגד נעשה ואחד נגד נשמע), אבל אתה בעצמך, הללו עוע"ז והללו עוע"ז, וזהו ושערך צמ שמורה על מותריות שהתאוו, ומבאר ואומר ואת מצד עצמך ערום ועריה מחכמה ומע"ט, ועי"ז היה ההכרח ליתן להם ב' מצות, וזהו ואעבור עליך כו' מתבוססת בדמיך, ר"ל בדם פסח ודם מילה, ולזה ואומר לך בדמיך חיי, ע"ד בנים אתם לה' אלהיכם, וזה כוונת המדרש. לבבתיני אחותי כלה, אמר הקב"ה במצרים היה לכם לב אחד, ונתתם לי ב' לבבות, לבבתיני באחת מעיניך בדם פסח ובדם מילה, באחד ענק מצורוניך זה משה המיוחד וגבור שבשבטיך. ולכאורה יפלא א' איך יתכן לאדם ליתן מה שאין לו, ואם לא היה להם כ"א לב אחד האיך נתנו שנים, ב' באחת מעיניך, בדם פסח ודם מילה, הרי אלו שתים, ואיך אמר באחת מעינוך, ג' שדרשו באחד ענק זה משה, ולמה חיסר לאהרן הלא נאמר במדרש החודש הזה לכם הה"ד אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ (זכריה ד' י"ד) מלמד שהיה הקב"ה חזור ובמקש באיזה זכות לגאול את ישראל ולא מצא אלא זכות משה ואהרן, הה"ד אלה שני בני היצהר, משל למלך שבקש לישא אשה, אמרו לו עניה היא זו ואין לה אלא ב' נזמים בלבד כו', כך אמר הקב"ה דיין לישראל שיגאלו בזכות משה ואהרן, לכך נאמר ויאמר ה' אל משה ואהרן בא"מ לאמר החודש הזה לכם. נמצא זכות שניהם היה, ולמה לא מזכיר אלא אחד באחד ענק. והענין שהוקשה לבעה"מ כפל לבבתיני ב' פעמים ועוד שהפסיק בינתים באחותי כלה לבבתיני, לזה דרשו אמר הקב"ה לב אחד היה לכם במצרים, ע"ד מדרשם ז"ל זאת קומתך דמתה לתמר, ב' יצרים רעים הם, יצר ע"ז ויצר זנות, ומצינו שהיו גדורים במצרים בזנות ע"ד גן נעול אחותי כלה. נמצא היו מגודרים בלב אחד הוא יצה"ר של זנות, וע"ד אחת היתה ופרסמה הכתוב שלומית בת דברית כו', אבל לב הב' של ע"ז לא רצו לפרוש מע"ז, ע"ד ולא שמעו למשה מקוצר רוח ומעבודה קשה, ופירש"י שהיה קשה להם לפרוש מע"ז, והנה אז"ל צדיקים לבם ברשותם, להטות לבבם לעבודת ה' ולא לתור אחרי לבבם, ורשעים הם ברשות לבם ע"ד עין רואה ולב חומד, והנה לב אחד היה להם ר"ל הלב של זנות היה בידם שהיו גדורים מעריות כנ"ל, אבל לב הב' לא היה בידם שהיו קשורים בע"ז, אבל ביציאתם ממצרים ע"י מס"נ של הטלה נתנו לו ב' לבבות, היינו שהשליכו גם הע"ז, וזה נרמז בכתוב עצמו, לבבתני נתתם לי ב' לבבות, ר"ל דהיינו יצה"ר של זנות שכבר היה לכם במצרים, אך יצה"ר של ע"ז שהייתם זרים להמקום ועכשיו נעשית אחותי שנתאחו לי וכפרו בע"ז כדכתיב למען אחי ורעי, נוסף על לב הב' שהוא זנות, וע"ז אמר כלה כדכתיב גן נעול אחותי כלה שנגדרו בזנות, ובא לפרש איך זכו למדרגה זו ללבבו בב' הלבבות, עז"א באחת מעיניך, ע"ד עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, ונאמר עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם, והענין ע"ד מאז"ל אין לבריה אצל בורא כלום מטעם מי הקדימני ואשלם לו, לכך באברהם ארז"ל קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא נתנה, לכך נאמר בו התהלך לפני והיה תמים, שלא היה צריך סעד, ואצל נח את האלהים התהלך נח, ודרשו שהיה צריך סעד, ע"ד בא לטהר מסייעין לו, נמצא נחשב מעשה המצוה אל ה' ע"י סיוע בהתחלת המצוה ובסוף לאל גומר עלי, והמצוה נקראת על מי שגומרה, והנה ההבדל בין המבקש חוב מבע"ח למבקש מתנה, אינו ניכר כי אם בערך דבורו, אם בנחת או בהרים קול, והשי"ת מודד לאדם מכ"מ, ע"ד ואני אוהבי אהב. וזה העובד ע"מ לקבל פרס זה מסתכל להשי"ת בב' עינים, ר"ל שהם מצפים למתן שכר בעין אחת, ועין השניה לעבודת השם, והקב"ה מסתכל בהם ג"כ בב' עינים, עין א' מדת הדין לעיין אם מגיע להם שכר, ועין ב' מדת הרחמים שתשאר להם לעוה"ב. וזה עיני ה', ר"ל מסתכל בב' עינים מדה"ד ומדה"ר, לאיזה צדיקים, לאותם שאזניו אל שועתם לא בתורת חנינה, אבל עין ה', ר"ל מדה"ר לבד אל יראיו למיחלים לחסדו, ר"ל שאינם מבקשים כלום בזכות מעשיהם, רק מתנת חנם, אלו אינם מסתכלים להשי"ת כי אם בעין אחת, למלאות רצונו ית' לבד, לזאת בקשתם בקל נמוך כמבקש מתנה, וזה אל תעש תפלתך קבע, ר"ל חוב ע"ד וקבע את קובעיהם נפש, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, כמדת העובד לה' מאהבה ויודע שאין לו חובות על הש"י, אבל העובד ע"מ לק"פ הוא כגובה חובו וצועק בקול, כי יסתכל בב' עינים. והנה העובד מאהבה אין שום מקטרג כאשר ישיג מה' טובה וחנות ע"ד עד הנה עזרונו רחמיך כו' ואל תטשנו ה"א לנצח. ר"ל כי לא בשביל מעשינו נתת עזרתה לנו כי אם בשביל רחמך ולא עזבונו חסדיך, כמו שעוזרים לעני רק מצד הרחמים, לזאת אל תטשנו לנצח, וזה מצד שהוא עובד מאהבה ע"כ אין לקטרג עליו. לז"א הקב"ה אני אוהבי אהב. וזה באחת מעיניך, כי מי שמשליך נפשו מנגד ומפקיר עצמו למיתה עבור כב"ש, כמו שעשו ישראל במצרים, בדם פסח ומילה, שמס"נ תלוי בשניהם דווקא, כיון שנחלשו מדם מילה וראו שאין בכחם לעמוד נגד מצרים, ועכ"ז שחטו לטלה, זה בודאי מס"נ, אזי הביטו אליו בעין אחד, ולא השגיחו על עניני גופם, רק על כבוד שמים. גם ה' כגמול ידם עשה להם, להשגיח עליהם בעין אחת, וחנותי את אשר אחון במתנת חנם, כי לא היה להם זכות במה להגאל רק עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. אך מאין זכו למדה זו שהשליכו נפשם מנגד ולא הסתכלו אליו ית' רק בעין אחת, לז"א באחד ענק מצורוניך זה משה הגבור שבשבטיך, ר"ל שבמדה זו הועיל להם משה לבדו, ע"ד מדרשם ז"ל, שלא היו רוצים לימול ונתן הקב"ה ריח ג"ע בפסחו לש משה, והיו נפשם קוהה לצאת ושאלו ממנו ואמר אינני יכול ליתן לערלים, ונימולו כולם כדי לאכול מהזבח, ומי מלם משה, ואין לך גבורה גדולה מזו, נמצא הפסח והמילה היו ע"י שהוא ענק וגבור שבשבטים, וזה באחד ענק מצורוניך, וכיון שגדרו בב' דברים עמד ושבחה מה יפה דודיך אחותי כלה, וזהו וידבר ה' אל משה ואהרן, שסמך על זכות משה ואהרן, ע"ד המדרש שאמרו ישראל כיון שיש בידינו ע"ז ואין בידינו מעש"ט האיך אנו נגאלים, א"ל משה כשהקב"ה חפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים ובמה מביט כדי לגאול אתכם בעמרם ובית דינו שהם שני בני היצהר הם משה ואהרן, והם ב' הנזמים ובזה נפדו:
And many: I will make you as many as the plants of the field: Commenting on the words “And many” in Deuteronomy 26:5, the Haggadah quotes two verses, Ezekiel 16:7 and 16:6 that teach us about the Exodus from Egypt. I let you grow like the plants of the field: Just as vegetation receives nutrients from the earth, so has God prepared two stones for you from which you can suckle, as it is written in Deuteronomy 32:13: “He fed them honey from a crag and oil from a flinty stone.” And you did increase: in numbers. And grew great: in quality. They grew in stature and in number. They had many children and received both glory and greatness. And you came to excellent beauty: You left Egypt with silver and gold. None of this was for the service that you provided to the Egyptians while you were in their land. Until your breasts became firm: The two breasts represent Moses and Aaron, or possible they are an allusion to the two crowns that they received at Mount Sinai, na’aseh v’nishma, “We will do” and “we will listen.” The people, however, were no better than the Egyptians – both were idolaters. **and your hair grew;**hair is a symbol of the luxuries and extravagances which the people craved while they were in Egypt. yet you were naked and bare. You lacked in any wisdom or commandments. Therefore I gave you two commandments to fulfill so you would become worthy of being redeemed.
ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי, ואומר לך בדמיך חיי, הענין ע"ד המכילתא (הובא ברש"י) על פסוק והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום, מפני מה הקדים הכתוב לקיחתו של פסח קודם לשחיטתו ד' ימים, היה ר' מתיא בן חרש אומר (יחזקאל ט"ז ח') ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם שהוא גואל לבניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהן כדי שיגאלו, שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה, ונתן להם הקב"ה שתי מצות פסח ומילה שיתעסקו בהן כדי שיגאלו, ואומר וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך. לכך הקדים לקיחת הפסח קודם שחיטתו ארבעה ימים שאין נוטלין שכר אלא על המעשה. ולכאורה הלא ר' אליעזר הקפר אמר וכי לא היה בידם של ישראל ד' מצות שאין העולם כדאי בהן, שלא נחשדו על עריות ולא על לה"ר ולא שנו את שמם ולא שנו לשונם, ומ"מ הקדיש לקיחתו לשחיטתו ד' ימים לפי שהיו ישראל שטופין בע"ז במצרים וע"ז שקולה נגד כל המצות, אמר להן משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצות (וחוץ לדרכנו י"ל הלא בוודאי שבו בתשובה וכרמז משכו ידיכם מע"ז וא"כ היה בידם ד' מצות, שאין העולם כדאי בהן, ולמה זה הוסיף עליהם עוד ב' מצות. גם במ"ש הדבקו במצות ולא אמר וקחו מצות כמאה"כ חכם לב יקח מצות (משלי ט'), והענין ע"ד (רמב"ם פ"ט מה' ביאת המקדש ה' י"ג) כל כהן שעבד ע"ז בין במזיד בין בשוגג אע"פ שחזר בתשובה גמורה ה"ז לא ישמש במקדש לעולם כו', אחד העובד אותה בשירות כו', או המודה וקבלה עליו באלוה ה"ז פסול לעולם, עבר והקריב אין קרבנו ריח ניחוחו, אע"פ שהיה שוגג במה ששרת או שהשתחוה או שהודה כו' ע"ש, לכאורה הלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה, אמנם יש לתת טעם נכון והוא כידוע מאז"ל (יומא פ"ו) אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כשגגות, וא"כ זה שעובד ע"ז אף שעושה תשובה ונחשב לו הזדון לשגגה, והלא שוגג עצמו פסול ליגש לכהן לה', וכמ"ש הרמב"ם אע"פ שהיה שוגג במה ששרת, וא"כ איך יכשר זה שעשה תשובה ועדיין שגגתו עליו, אולם מ"ש הרמב"ם אע"פ שחזר בתשובה גמורה ה"ז לא ישמש במקדש לעולם, ומשמעות דבריו, אף שעשה תשובה גמורה מאהבה, ומי יתן ונדע טעם הדבר הזה, כי הלא אז"ל במי שעשה תשובה מאהבה, גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כזכיות, ולא נחשב לו אף לשגגה. וא"כ מדוע לא יכשר זה ויפסל לעולם אף אחר שעשה תשובה גמורה כמ"ש הרמב"ם, אכן גם בזה עמד טעמו בו, כי האמנם אמת הוא, אחר שעשה תשובה גמורה מאהבה, שזדונות נעשין לו כזכיות, ודאי הדין נותן שיכשר לעבוד עבודה. אך האדם יראה לעינים כי מודה ועוזב חטאו, ולאלהים לבד נתכנו עלילותיו, הוא לבדו רואה ללבב, עפעפיו יבחנו בנ"א וה' יודע אם עשה תשובה מאהבה או מיראה, ולכן אנו אין לנו להכשירו אף אחר שעשה תשובה גמורה, כי אין לנו דרך לידע מצפון הלב, אם היתה תשובתו מאהבה או רק מיראה. ויש לנו לחוש פן לא הגיע לתשובה מאהבה, ואז עדיין שגגתו עליו, ולא יגש לכהן לפני ה'. ולכן הדין דין אמת, אע"פ שחזר בתשובה גמורה, הרי זה לא ישמש במקדש לעולם, והנה ידוע מה שכתבו המפרשים והיודעים חן, כי מצות ה' שר לא תעשינה מקבילות לבחינת יראת ה', ומצות ה' אשר הם בקום ועשה הנה מקבילות לבחינת אהבת ה'. ולכן הרחיק א"ע מבלתי עשות אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה, זה לך האות על יראת ה' אשר נגע בלבבו העוצרת בעדו לבלתי עבור על מצותיו, אמנם העושה מצות עשה בפועל, הערה עליו ממרום רוח אהבת ה' המעירה אותו לעבוד ה' בלב נאמן ולעשות מצותיו בפועל. ומעתה יש לומר שזה הכונה במאמר ר' אליעזר הקפר אשר הבאנו. כי הנה אלה בני ישראל שהיו שטופים בע"ז במצרים, וחפץ הרצון העליון להביאם אל התכונה הרצויה לפניו, להקריב לפניו את קרבן הפסח אשר צוה אליהם לעשות, והמה לא היו ראויים כלל להביאו כי העובד ע"ז פסול לעולם לעבוד עבודה לה' אף אחר שעשה תשובה כו', ואף שהיו בידם ארבע מצות שאין העולם כדאי בהם, כולם אינם די עולה להעלותם לתכונת תקון ע"ז אשר היו שטופים בה. כי כל אלה המצות ארבעתן ממצות ה' אשר לא תעשינה שהם בבחינת היראה, ואין אחת בהנה שהיא בקום ועשה. ולכן הוסיף עליהם מצות שהם בקום ועשה ואז יעלה בידם תקון ע"ז. כי מצות עשה הם בבחינת אהבה, וכל העושה תשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות. ואז יכשרו לעבוד עבודה להש"י. וזהו שאמר ר' אליעזר הקפר, וכי לא היה בידם ארבע מצות שאין העולם כדאי בהן כו', אלא לפי שהיו ישראל שטופין בע"ז כו', וא"כ אף שהיו בידם אלה המצות שהם מקבילות לבחינת היראה, היו פסולים לעבוד עבודה לה' וכמו שבארנו, וע"כ אמר להם משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצות. ורצה שיעשו מצות בפועל בקום ועשה, שהם בבחינת אהבה אז יכשר לעבוד עבודה לה', וזה דקדוק אומרו והדבקו במצות, כי ידוע כי דביקות מורה על מדת אהבה, כי האוהב דבק. ולדרכנו יאמר אף שהיו בידם ד' מצות שלא שינו כו' לא היה להם זכות להביא הגאולה יען שכר מצות בהאי עלמא ליכא והוכרחו לקבל ב' מצות חדשות שמתן שכרם בצדם, ע"ד מדרש שוח"ט ע"פ לדוד אליך ה' נפשי אשא, זה"ש (דברים כ״ד:ט״ו) ביומו תתן שכרו, א"ל הקב"ה לדוד, דוד למה אתה נושא נפשך אלי, א"ל מפני שאני שכיר בעולמך, שנאמר כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו, וכתיב בתורה ביומו תתן שכרו ואליו הוא נושא נפשו, אנו שנפשותינו תלויות בך עאכו"כ, ממילא מוכח שמי שנושא נפשו על קידוש השם ומקיים ואליו הוא נושא נפשו, נותן לו הש"י שכרו בו ביום משום ביומו תתן שכרו, היינו אם הוא מוסר נפשו במחשבה לחוד ולא בפועל, כגון בק"ש ובנפילת אפים אז מקבל שכרו מיד בעוה"ז, ואם בפועל מוסר נפשו על קדה"ש כמו ר"ע וחבריו אז מקבל שכרו ביום הפירוד תיכף, משא"כ צדיקים אחרים שאינם זוכים רק לאחר התחיה להיותם יושבים ועטרותיהן בראשיהם, אבל המוסר נפשו על קדה"ש ביומו תתן שכרו תיכף אחר הפירוד, לזה יצאה ב"ק ואמרה ר"ע מוכן תיכף לעוה"ב. וזה ענין ישראל במצרים שראה הקב"ה שאין להם זכות להגאל, ואם שהיה בידם ד' מצות כנ"ל אבל המה ממצות שהיום לעשותן ומחר לקבל שכרן. וזה ולא היו בידם מצות שיתעסקו בהן כדי שיגאלו, ר"ל שיהא ההכרח לשלם שכרם מיד, לכך נתן להם דם פסח ודם מילה שיש בזה מס"נ כאשר יקחו שה לפסח כמאמר משה הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, ואמר משכו וקחו, ר"ל שלא יקח כל אחד שה בסתר רק בפרהסיא, צאן מרובות למשפחותיכם עדר טלאים בבת אחת ותמשכו אותם כדי שיצעקו במשיכתם ברחוב ובודאי ישאלו מצרים מה זאת וישראל ישיבו לשחטם לשם פסח, ובודאי יעמדו עליהם לסקלם ויהיה מסירת נפש, גם צוה דווקא שיאכלו צלי שריחו נודף ולא יוכלו להסתר עם הקרבן פסח, וגם צוה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, ר"ל כולם יעסקו בזה, וישראל יחשבו שבלי ספק יהרגום המצרים ועכ"ז ישמעו ויעשו כאשר צוה אותם משה בשם ה' ויהא מס"נ, ויקוים בהם ואליו הוא נושא את נפשו אזי ביומו תתן כרו יקיים בהם הקב"ה ויגאלם מיד, וא"ת לפ"ז תינח שציום על הפסח אך למה ציום על המילה, אמנם לכוונה זה עצמו כדי שיהא המס"נ בשלימות שאלמלא מלו לא היה מש"נ אמתי, שהיה עולה על לב ישראל לבטוח בגבורתם באמרם הלא המצרים אבדו ונשתה גבורתם מהעשר מכות ששלטו בהם, וא"כ מי יאמר שהמה יתגברו עלינו, ונהפוך הוא שאנחנו נשלוט בהם, ולא יבטחו בכל לבם באל מעוזם, על כן צוה להם שימולו באותה לילה באופן שיהיו כאבים וישימו בטחונם רק בו ית"ש ויהא מס"נ בשלימות ויקוים בהם ואליו הוא נושא את נפשו. והקב"ה יקיים בהם ביומו תתן שכרו, וזה בדמיך חיי בדמיך חיי רומז על שני דמים דם פסח ודם מילה, שזה בלא זה, לא היה המש"נ בשלימות, ונאמר וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך לומר שע"י מילה נגמר בשלימות מסירת נפשותם שלא נשאר לפניהם להנצל ממצרים עפ"י דרכים טבעיים ואעפ"כ שחטו הפסח ועשו צווי מרע"ה בכל אות נפשם:
And when I passed by and saw you wallowing in your blood I said to you: In your blood, live. This is the blood of circumcision. Yea, I said unto you: In your blood, live. This refers to the blood of the Passover offering. “You have captured my heart, my sister, my bride; you have captured my heart with one of your eyes, with one coil of your necklace.” (Song of Songs 4:9) Rabbi Rabinowitz applies this verse to the Exodus of Egypt in a lengthy analysis of this verse. He explains that there were two evil inclinations that Israel had to overcome in Egypt: one was the inclination for sexual immorality and the other was the inclination toward idolatry. Israel had overcome the first inclination but not the second. They finally accomplished this through the two commandments which they observed in Egypt and this is what made them worthy of redemption. How did Israel overcome idolatry and "capture the heart" of God? They did so by fulfilling two mitzvot, circumcision and the Passover offering. That is why the expression "capture the heart" is repeated twice. While people often perform good deeds with an interest in the reward they will receive, Israel performed these two commandments without any personal interest. These commandments involved a complete personal sacrifice on their part. First the Israelites underwent circumcision which left them in a weakened state so they could not defend themselves, and then they sacrificed the Passover offering enraging the Egyptians who revered the lamb and who might try to kill them. The Israelites did this without any concern for their own well being. God is said to have two eyes – one is for the quality of justice and the other for the quality of compassion. By acting in this fashion, Israel looked to God for His compassion and not for their just deserve; they looked to God with one eye as the verse says. Finally it was through the leadership of Moses that Israel was willing to do this. According to the Midrash, when the people smelled the Passover sacrifice of Moses (it had the aroma of the Garden of Eden) they all demanded that they be circumcised so that they could eat the Passover sacrifice. And who circumcised them – none other than Moses! And when I passed by and saw you wallowing in your blood, I said to you: In your blood, live. Yea, I said unto you: In your blood, live: This statement is based on a passage in the Mechilta which asks why, in Exodus, Chapter 12, the Torah emphasizes the 'taking' of the Passover sacrifice before the offering of the sacrifice. Obviously the people had to take the offering before they could sacrifice it! Rabbi Matya ben Heresh quotes Ezekiel 16:8, “I passed by you and saw that your time for love had arrived…” This means that the time had come to fulfill God‟s promise to Abraham, but Israel did not have enough commandments to make them worthy of redemption. God, therefore, gave Israel two commandments and God also told them set aside the lamb four days before it was sacrificed. It was through their actions that they became worthy of reward (and by setting aside the lamb four days early the people showed their intention to sacrifice it). Yet elsewhere we learn that Israel did have other commandments to their credit. Rabbi Elazar Hakafar taught that Israel performed four mitzvot in Egypt: they were not suspected of sexual immorality, they did not gossip, they did not change their language or their names. Why, then, was it necessary to have two more mitzvot so the Israelites would be worthy of redemption? The reason why the extra two mitzvot of circumcision and the Passover offering were necessary has to do with a law regarding the status of a priest. If a kohen worships idols or bows down to an idol, he can never participate in the temple service again. While the Talmud says that repentance can transform a willful act (zadon) into inadvertent sin (sh’gagah)26, the kohen is judged as a sinner and cannot participate in the Temple service again. Only if we can show his repentance to be completely sincere and out of love for God (and not out of self-interest) is his sin completely removed from him. But since we cannot know what is in a person's conscience, we can never know whether his repentance was sincere or simply convenient so he is disqualified from the priestly service. We can now understand the reason for the extra two mitzvot that the Israelites were given before they left Egypt. The Israelites had worshiped idols – how could they now offer the Passover sacrifice? What is more they had not observed any positive commandments. The four mitzvot that they had already observed were all negative injunctions. These commandments were proof that Israel feared God but they did not prove that Israel loved God. They were, therefore, given two more mitzvot that were positive commandments which proved that they truly had abandoned idolatry and were prepared to devote themselves entirely to God even if it involved considerable self-sacrifice. By circumcising themselves, the Israelites were in a weakened state and could not defend themselves. By then setting aside the lamb for the Passover sacrifice they were showing the Egyptians that they were prepared to sacrifice their sacred animal – if the Egyptians became furious with the Israelites, Israel would not be able to defend themselves. These positive commandments were an expression of absolute love for and loyalty toward God. They were also a proof that Israel‟s repentance was repentance out of love rather than repentance out of fear of God. It also proved that they were now worthy of participating in the service of the divine. We can now understand why Moses commands the people to set aside and also to take the Passover lamb. It wasn't simply enough for the people to have a lamb. They had to publicly take the lamb so that people would witness their repudiation of idolatry. The lamb would make much noise and it would be apparent to everyone that they had taken it for a sacrifice. This would arouse the Egyptians to kill the Israelites and, therefore, the Israelites actions would truly be self-sacrifice. Also the smell of the roasting meat would waft through the neighborhood so everyone would know what the Israelites were doing. The Israelites would have been convinced that the Egyptians would certainly want to kill them. Their willingness to risk martyrdom would certainly make them worthy of redemption. This also explains why the circumcision was also necessary. Without recovering from their circumcision the Israelites might have believed they could defend themselves. Now that they were in a weakened state they realized that they were totally dependent upon God. Prior to their circumcision they might have reasoned that the Egyptians had been weakened by the plagues – now they were weakened by the circumcision so that they were dependent upon God.