Ephod Bad on Pesach Haggadah, Magid, Rabban Gamliel's Three Things
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ר' גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן פסח מצה ומרור. פסח שהיו אבותינו אוכלין כו' מצה שהיו כו' מרור זה כו'. מעלת סיפור ההגדה זוה"ק פ' בא, בההיא סיפורא כניש קוב"ה לכל פמליא דיליה וא"ל זילו ושמעו סיפורא דשבחא דישראל דקא חזאן ברזא דפורקנא דמאריהון כדין אתיין כל פמליא דלעילא ואודאן ליה לקוב"ה על כל ניסין וגבורן ואודן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא דחדאן בחדוה דפוקנא כדין אתוסף חילא וגבורתא לעילא וישראל בההוא סיפורא יהבין חילא למאריהון וכל עלמין דחלין מקמי קוב"ה. מזה נראה כמה מחוייבים אנחנו לאמור ההגדה במתון בנעימה ולא כד ניים ושכיב והוא תעולתה עצום למען יוסיף ה' רבות מופתיו בגלות החיל הזה, ועל דרך ד' צריכין להודות, ר"ל זולת החיוב צריכין להודות להחזיק לו טובה על כל אשר גמלם לבל יהיו ח"ו כפויי טובה. וכן אנו מחכים להיעוד כימי צאתם מא"מ כו' לפיכך אנו חייבים להודות לו. וזה בדרך צחות והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, ר"ל עי"ז תזכה לאמור עוד הגדות מרובות. עוד י"ל ביום ההוא לאמר, ר"ל כי זולת ההגדה וסיפור יצ"מ ירגיל בפי בנו ביום ההוא לאמר, שיזכור גם עצם היום הזה אשר בו יתפרסם הנס בעצם, הן מצד שעדיין לא נשלם הזמן ת' שנה, והן מצד אשר גם אל הגוי אשר יעבודו דן אנכי, והיה אז זמן דין, לא היו כדאים להנצל לפי מעשיהם מרוב הקטוגריא הנמצאה אז מהבאים להתיצב על ה', וזה והגדת לבנך ביום ההוא, שיזכרו ענין היום למען דעת צדקות ה':
Pesach, Matzah, Maror and Transformation Rabban Gamliel said: one who doesn’t mention three things on Pesach has not fulfilled his obligation: In the Zohar, Parshat Bo, we learn that when we tell the story of the Exodus, we reveal the mystery of redemption. Heavenly and earthly beings come together to listen to the story, to give thanks to the Holy One of blessing, and to rejoice. Israel strengthens their Heavenly Master through the telling of this story. From this we learn how important it is to retell the story slowly and deliberately and not to do so in an apathetic and drowsy manner. By telling the story in a dignified fashion, we express our gratitude to God and show that we are not ungrateful for what God has done for us. We tell the story with the awareness that each telling brings wonders into this mighty exile and brings us closer to a time similar to the original Exodus.
ובזהיש לבאר דלכאורה מצה זכר לחירות, ומרור זכר לעבדות, ע"ד מצה על שום מה כו' מרור על שום מה כו', וא"כ מדוע תחלה אנו אוכלין מצה ואח"כ מרור חילוף הדברים היה רואי. והתשובה בזה ע"ד (קהלת) ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, שר"ל ביום טובה היה שמח, וכדי להגדיל השמחה ביותר, ביום רעה ראה, ר"ל תזכור ימי הרעה, משא"כ אם תזכור תחלה ימי רעה ימשך תוגה ודאגה והגם שתזכור אח"כ ימי השמחה לא תהיה בשלימות. לזה מצה תחלה על החסד שעשה עמנו ואח"כ מרור כו', וזה והגדת לבניך כו' בעבור זה, ר"ל שתהיה ההגדה בשמחה ובחכמה, בהגדת החסד תחלה כדי לאמר יתר הסיפור בכל הקורות אותם. ולפרש כוונתו אמר בעבור זה לא אמרתי כו', ר"ל פי סדר שהזהרתיך מצה תחילה ואח"כ מרור לפיהן תהיה סדר הסיפור לבנך, שלא תזכור לו כל הצרות והמירור כאשר היה בשלימות, רק כל דהו, ולעשות עיקר תחילה בזכרון הגאולה החסד והרחמים כדי לאמור אחריו כל הקורות אותם. והנה ד' בחינות צריך כל איש ישראל להשיג לשלימותו. א') עיקר השלימות לרחק המגונה המזיק לנפש. ב') לקרב המועיל בשקידה וזריזות. ג') להאמין בהשגחת הבורא ית' הן הטוב והן הרע ח"ו, שהכל הוא בהשגחה מכוונת ממנו ית' ובלעדו אין מעשה אשר יעשה להרע או להטיב. ד') להאמין שגם הרעות והצרות אשר יפקוד ה' עליון, הכל הוא לכוונת הטוב, אם מירוק עון, או בדרך נסיון, וע"ד ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ונמשך מזה ואח"כ יצאו ברכוש גדול. אלו הד' המה יסודי דתנו, ואבותינו במצרים הושלמו בד' אלו. ולרמז ע"ז באו אלו הד' מצות אשר עשו בצאתם ממצרים. השבתת שאור, אכילת מצה, פסח, מרור. השבתת שאור על הרחקת המגונה הנמשל לשאור, ע"ד שאור שבעיסה מעכב. אכילת מצה רמז על קריבות המועיל בשקידה וזריזות, ע"ד ושמרתם את המצות א"ת מצות אלא מצוות מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. אכילת פסח לעל אמונת ההשגחה הן לטוב הן לרע אשר האמינו בו כי פסח ה' על בתי בנ"י בנגפו אל מצרים ואת בתינו הציל, אכילת מרור רמז אשר גם המרירות היה בפיהם כדבש למתוק לאשר האמינו הטוב הכרוך בעברו. ע"ד עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, וימררו את חייהם כו' אח"כ ויצאו ברכוש גדול, ועי"ז היו מוכנים לקבל שפע הגאולה, ונודע כי השפעות עליונות ישמרו העת אשר נפתח מקורם, ע"ד והימים האלה נזכרים ונעשים להיותם משמרת לדורות בכל תקופות השנה. ע"ד משל, בפסח מתעוררים השפעת הק' אשר נפתח מקורה בעת צאתם ממצרים, בשבועות ההשפעה שנפתח בעת מעמד הק', וכן בכל מועד וחנוכה ופורים. וזה זה היום עשה ה' לנו נסים לפתוח ארובות שמים להשפיע עלינו מטובו, נגילה ונשמחה בו. כי נכון היום להשפיע גם עלינו מטובו ביום הזה בכל שנה ושנה, אם אך נהיה נכונים לקבל ההשפעה, היינו כאשר נקדש א"ע בעשיית ד' דברים אלו, היינו השבתת שאור וחמץ, ומצה ומרור, בכוונה רצויה, היינו השבתת שאור להתרחק מהמגונה שלא יראה ולא ימצא בגבולנו כל ז' ימי החג, ואז רגלי חסידיו ישמור ויושפע עלינו לקדש ולטהר לבבנו אליו ית'. וזה רמזו הקדושים מי שנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח שלא יחטא כל השנה. אין כוונתו דווקא על חמץ השפוט, רק גם כוונתו לדברינו מי שנזהר להרחיק המגונה כל ימי המועד הזה ימשוך עליו סיוע לשמרו מהחטא כל השנה, וכמו כן אכילת מצה המקיימו בכוונה רצויה בכוונה ממשיך עליו שפע קדושה לקרבו אל המועיל. עד שיבא אל הק' פנימה. ע"ד אדם מקדש את עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, מעט, הרבה, וכן ע"י עשיית ק"פ. ובזה"ז שאנו עוסקים בהלכותיו ממשיכים עלינו סיוע להאמין בהשגחתו ית'. אשר עיניו פקוחות על דרכי בנ"א, המרומז במצוה זו כנ"ל. נגוף ורפא. וע"י מצות מרור ממשיכין להאמין שכל דרכיו ית' להכנת הטוב. וע"ד הלל שמע קול צוחה אמר מובטחני שאין זה בתוך ביתי, שהם מקבלים הכל לטובה. וע"י השגת אלו הענינים נהיה נכונים ליום הששי בסיון לקבל ההשפעות המיוחדות ליום המקודש הזה. מעתה אנחנו רואים אשר קדושת המועדים מקושרים אלה באלה. וזה תשובה לבן החכם אשר שאל מה נשתנה הנס הזה אשר בו רבו פרטי צווים. ואמרת לבנך אם היה הנס רק במקומם ושעתם, היה צודק שאלתך כי היה די באחת, אבל לפי הנ"ל שהנסים הללו נמשכים מדור לדור, ע"כ בכל תקופות מחוייבים לעשות כל הפרטים הללו כאשר עשו אבותינו לקדש א"ע בד' מצות אלו פסח מצה מרור השבתת שאור. אשר כל אחת היא ענין ומצוה בפ"ע להמשיך השפע השייך למצוה זו מהשפעת ד' ענינים אשר אמרנו, אולי עי"ז יהיה ה' אתנו להשפיע עלינו קדושת הארבעתן יחד, ועי"ז נזכה לקבל שפע בחג העצרת הבא אחריו. אך בעל ההגדה אומר ברמז אף אתה אמור לו כו' אין מפטירין כו', כדי שיהא נמשך טעם הפסח ולא יופסק, לרמז שהנסים וההשפעות אשר נאצלו מאז הם נמשכים מדור דור ואינם נפקים, ע"ד הוא הלילה הזה שמורים לכל בנ"י לדורותם, לא כאשר דמה השואל הבן חכם, שלא נאצלו רק במקום ושעתם, כ"א שמורים בכל דור ודור. וזה שאמר רבן גמליאל כל שלא אמר שלשה דברים אלו לא יצא ידי חובתו. ר"ל שהמעשה לחוד אינו מועיל רק שיזכור על כל פרט ופרט ענין הרמוז בו, להמשיך עליו ההשפעה שלעומתו.
One way of telling the story is through symbols. We speak about matzah and maror at the Seder. Yet why do they appear in this particular order? If matzah symbolizes freedom and maror slavery, shouldn't maror be mentioned first and the matzah afterwards? The answer can be found in a verse in Ecclesiastes: “In the day of prosperity be joyful, and in the day of adversity consider; God has made the one as well as the other, to the end that man should find nothing but Him.” If we remembered the sad and tragic days first before the happy day of rejoicing, they would cast a dark pall over the happy days. Therefore, we mention the Matzah first, a reminder of the God's kindness and love, before we mention maror, the painfulness of slavery and oppression. The story of the Exodus should be a story about triumph and rejoicing and not just a story about oppression. Furthermore, these symbols help us aspire toward wholeness. There are four steps toward achieving wholeness. First, one must get rid of that which is ugly and damages the individual. Second, one must then enthusiastically embrace all those things which are life-affirming. Third, one comes to recognize divine providence is present in all things, good or bad. Finally, one comes to understand that even suffering and sorrow are visited upon us from God with good and beneficial intentions. Sorrow and suffering can help a person atone for sin or it may serve as a test. This is what scripture means, “Your offspring shall be strangers in a land not theirs and they shall be enslaved and oppressed for four hundred years…in the end they shall go free with great wealth.” Our ancestors acquired these qualities before leaving Egypt and they did so by performing four mitzvot: they got rid of all hametz, they ate matzah, they offered the Pesach offering and they ate maror. Removing hametz from their homes was symbolic of removing that which is ugly and damaging from the life of the individual. Hametz or leaven is referred to as the „leaven in the soul‟ or „the evil inclination.‟ Matzah, on the other hand, is made through a quick baking process. It symbolizes the enthusiasm and quickness with which we embrace that which is life-affirming and serve God. The Pesach offering symbolizes divine providence since God passed over the Israelite houses but struck the Egyptian households. And finally, maror is the bitterness of slavery – we can now see it as part of the divine plan in light of all the other insights we have gained. When we tell the story through these symbolic actions, we are not simply recalling a historic event that happened long ago, but speaking about the process of self perfection and striving toward human wholeness. By going through these steps we experience the divine spirituality. We cannot experience redemption until we go through this fourfold process of transformation, and these four mitzvot apply not only to Passover but to all the Jewish holidays. These are the steps which bring us to Mount Sinai and lead to the celebration of Shavuot. They open the gates of heaven for us. We are not speaking about real hametz, when we talk about removing hametz from our homes, but the beginning of the process of transformation. We can now understand the answer that the Haggadah gives to the wise child. When the wise child asks, “What do these statutes, testimonies and judgments mean,” he is really asking why it is necessary to have so many commandments to commemorate the Exodus. If the point is simply to remember a particular event in history, then one mitzvah would have been enough to remind us of the Exodus. The many mitzvot are meant to make us aware of this fourfold process of growth which is an ongoing process from generation to generation. We then answer him by saying that we should not eat after the Afikomen since this process of change never ends and always leads to Mount Sinai. The taste of matzah must always be in our mouth. The wonders that happened long ago also continue even today! That is why Passover is referred to “as a day of vigil for all Israel throughout all the generations.” The transformation did not just take place at that time and in that place, but in every generation. It is not enough, then, just to perform these acts; one must explain their connection to the Divine.