Ephod Bad on Pesach Haggadah, Magid, We Were Slaves in Egypt
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואמר עבדים היינו לפרעה במצרים, באופן שהיציאה שלנו היה נמנע מכל צד אם מבחירתנו והשתדלותנו בחריצות, לז"א בעל הפסיקתא עבדים היינו, ר"ל מרצוננו, וע"ד ירא ה' וישפוט, הב' לפרעה מלך מצרים מלך קשה, ע"ד ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ברוב כשפיו ומזל טלה העוזר לו לבלתי צאת משם עבד, הג' במצרים ע"ד מאז"ל כרועה השומט העובר ממעי הבהמה, הללו עוע"ז כו', וזה גרם שגם מצד ההשגחה היינו רחוקים מגאולה, וסיפר הכתוב שעכ"ז הפליא ה' חסדו ולא כעונותינו גמל עלינו ובזרועו החזקה ובידו הנטויה דחה כל הסבות והמונעים נגד מזל טלה שהיה השפעתו על מצרים שלא יצא עבד משם, ויוציאנו ה' אלהינו משם ושידד המזל כי הוא מכינס והוא משדדם, ונגד בחירת פרעה הרעה אמר ביד חזקה, ר"ל החזיק ידו על פרעה במכות גדולות והכניע לבבו, ע"ד כלה גרש יגרש כו', ואם להוציאם בלבד היה כח בידו להוציאם ע"י כמה דרכים, אם שיניע לב פרעה לשלחם כי לב מלכים ושרים בידו ית', או באופן מאה"כ ואולם שלחתי את ידי כו' ותכחד מן הארץ, ומה לו להשי"ת להרבות אותות ומופתים ומכות שונות שעי"ז יצאו, התירוץ להטיב לנפשותינו הטבה תכליתית שע"י מכות פרעה ורבות מופתיו באנו לתכלית אמונה בהכרת נפלאותיו, ע"ד למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך וב"ב, וע"ד וירא ישראל את היד הגדולה כו', ויאמינו בה' כי אחר שראו עניני מוחשיות כאלו נתחזק לבם באמונתו ית"ש: וזהו ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ונוראים במצרים בפרעה ובכל ביתו, לעינינו, למען נראה ראיה מוחשית ויתחזק אמונתנו בו ית"ש שגבר עלינו חסדו כ"כ, ולבד שגמל עלינו להצילנו מהנזק בגאולתנו מיד פרעה, אבל גם כוונתו להטיב עמנו טובה עולמית, ולהכניסנו לא"י, וזה ואותנו הוציא משם זה הרחקת הנזק, ומלבד זה גם ריבוי הטובה למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו, לז"א ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וב"ב כו', ר"ל כי ראה ית"ש כי אם לא יוציאנו משם באותו פרק שכבר היינו במ"ט ש"ט הרי אנו אבודים לגמרי עד דורות עולם, לכן הקדימנו ברחמיו המרובים לכנוס עמנו לפנים משה"ד להוציאנו משם בלי שום הכנה ואתערותא דלתתא, כי אלו לא הוציא אבותינו משם הרי היו נאבדים כל נפשות ישראל והרי אנו ובנינו וב"ב משועבדים כו', ולכן כל מה שאנחנו רואים בעצמנו איזה מדריגה הלא תחשב על טובת ה' שהקדימנו בטובתו באותו זמן כי אלולא הגאולה משם מעולם לא זכינו ליכנס תחת כנפי השכינה, אם כן אפי' כולנו חכמים כו', מצוה עלינו לספר ביצי"מ, ר"ל גודל הפלגת הנס ע"ז האופן לכנס עמנו לפנים משוה"ד אשר לא היה כזאת מעלם, וא"כ הגם שמן הראוי שלא תמוש מפינו שבח לאל על כל הטוב אשר גמלנו שזכינו לחכמה ותבונה, ולא להניח הקרוב ולתפוס מה שהיה בזמן רחוק, לז"א אפילו כולנו חכמים כו', כי המסובב לכל הטוב ההוא הוא רק גאולת מצרים כו', כי אחרי אשר באנו בצלו ית"ש נקל הוא לנו להשיג כל השלימות, ע"ד המדרש לבליוסטוס שגדל בפלטין של מלך אמר לו שאל מה אתן לך, אמר הבליוסטוס אם אשאל כסף וזהב הוא נותן לי אבנים טובות ומרגליות נותן לי אלא הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל, כן אף שעכשיו זכינו למדריגות גדולות יותר, חכמה תבונה זקנה, נמצא מהראוי להלל וליתן שבח והודיה על אלו המעלות הנכבדות, אך התירוץ הוא אמת כי היום כשאנחנו תחתיו ממילא זכינו לכל הטוב, כיון שבתו היא התורה אצלנו, אבל בהיותנו בארץ מצרים שהיינו מגואלי' בחומר ובלבנים, הללו עוע"ז כו'. ועכ"ז קפץ לגאלנו, זה הטובה היותר גדולה אצלנו, ע"ד אתי מלבנון כו' לזאת כל המרבה לספר ביצי"מ ה"ז משובח, ולזה הביא מעשה בר"א שהיו כולם חכמים ונבונים וזקנים והיו מספרים ביצי"מ כו', ר"ל שיהו יורדים לעומק הנס:
No Redemption without God We were slaves to Pharaoh in Egypt: The opening words of this passage spell out how utterly hopeless our condition was in Egypt. We were slaves – there was no way that Israel could overcome slavery in Egypt. Not only were the Israelites enslaved but no slave had ever escaped from Egypt. To Pharaoh –Pharaoh would never consider liberating the Israelites. The tyrant was strengthened by the astrological sign of the ram, which oversaw the land of Egypt. In Egypt - Egypt was a land of impurity and idolatry which deeply affected the Israelites who adopted Egypt‟s false gods. Israel then was not only politically enslaved but unworthy of being redeemed by God. Despite all these reasons, God chose to ignore Israel's sins and to increase His loving kindness. The Lord, our God took us out from there -Therefore God took us out by vanquishing Egypt's god, the ram. God took us out with His mighty hand and with His outstretched arm - he did so with many miracles. God could have liberated us in other simpler ways such as moving Pharaoh's heart so that he wanted to free them. By performing so many wonders and miracles, God also inspired the Israelites to believe in God. God also recognized that if He did not redeem the people of Israel immediately, they would have become so totally immersed in idolatry that it would have been impossible to redeem them. That is why the Haggadah tells us that if God had not taken us out of Egypt, We and our children and our children’s children would have been enslaved to Pharaoh in Egypt. Therefore God redeemed Israel as an act of grace, and without any preparation or "arousal from below," and not because we were worthy. In addition to all of this, God gave us the greatest treasure of all – the Torah. There is no limit to the amount of praise and thanksgiving that we should express toward God, Even if we are wise…we are obligated to speak at length about the Exodus...and whoever does so is praiseworthy. The story of Rabbis in B’nai Brak and Rabbi Elazar ben Azariah, then, are examples of how even the wisest Torah scholars dwell at length on the story of the Exodus.
או יאמר ואפילו כלנו חכמים כו', ר"ל חכם נקרא שיודע מה שקיבל מאבותיו ורבותיו שהכל ממנו ית', ונבון שמבין בעצמו סדר ההשתלשלות הנסים והנפלאות מהסיבה הראשונה ע"ד ודעת לנבון נקל, יודעים את התורה ר"ל שבהתרה כלול כל פרטי הדברים דצח"מ ומה שהיה ומה עתיד להיות, עכ"ז מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, או מצד המצוה שאנחנו מצווים ע"ז, או מצד הענין בעצמו. או אפי' כולנו חכמים קורין תורה משנה והלכה, או עדיף מזה שאנחנו נבונים ומבינים דבר מתוך דבר או אפי' יודעים התורה אליבא דהלכתא מצוה עלינו שיבטל החכם מקריאת התורה והנבון מענינו ופלפולו ולאסוקי שמעתתא כדי לספר ביציאת מצרים:
This passage mentions three types of people: hacham - wise; navon – perceptive; and yodea et hatorah –one who knows the Torah. Each is speaking about a different type of person. 1) The Hacham is one who understands the origins of the Torah are in God. The navon is one who understands the unfolding of the miracles and wonders which took place in Egypt. And the yodea et hatorah is one who understands the nature of all things that were and will be. All of them are obligated to tell the story of the exodus. 2) The hacham is someone who studies Torah, Mishnah, and Jewish law. The navon is one who can deduce matters through logic and contemplation, and finally the yodea et hatorah is one who knows the practical laws. The hacham must cease reading and the navon must stop analyzing in order to tell the story of the Exodus.Passover as a Paradigm of Divine Guidance:
וכל המרבה לספר ביצ"מ ה"ז משובח, י"ל ע"ד צחות וקרוב לשמוע, שמאז הוציאנו ה' ממצרים התחיל להנהיגנו בהנהגה למעלה מדרך הטבע, שאז היתה תחלה להנהגה זאת, לזאת יכונה בשם י"מ, וכל אשר יקרה לאדם סיבה מסיבות שונות וניצל נקרא ע"ש יצ"מ, וכמו שאנו אומרים ועל נסיך שבכל יום עמנו, וכן כל יחיד ויחיד כשיתבונן על ההנהגה הנהוגה אצלו מחיתו ופרנסתו וכל קורותיו בג' אלו בני חיי ומזונא, יראה בעיניו כי הכל בסוד אלוה מההנהגה העליונה אשר נתנה לנו למורשה מעת יצ"מ. אך לא כל אדם שוה בזה, יש שמכיר ההנהגה הזאת פעם א' בשנה או בחדש ושארי מקריותיו תולה בהנהגת הטבע, אך השרידים הדבקים בה' עד שההשגחה העליונה דבוקה בהם בכל עת ורגע ע"ד אני לדודי ודודי לי. וע"ד זוה"ק צדיקיא כי היכי דמתדבקין ביה אוף הכי איהו אתדבק בהון, ועז"א ואפילו כלנו חכמים כו' מצוה עלינו כו' וכל המרבה, ר"ל שמרבה להביא כל עניניו ואף מה שזכה לחכמה כו' תחת סיפור הנהגה הנסיית וההשגחה ה"ז משובח. והנה ידוע שאנו מחוייבים להודות לה' גם על הנהגת הטבע, ע"ד מאז"ל כל שלא אמר שחרית יוצר המאורות וערבית מעריב ערבים עליו הכ"א ואת פועל ה' לא יביטו, וכמה טובות מטיב ה' דרך הטבע כי לא עביד קוב"ה ניסא לשיקרא כ"ז שהנהגת הטבע תספיק. ולזה מביא מעשה בר"א כו', הגיע זמן ק"ש של שחרית. ר"ל כבר הגיע הזמן להודות לה' ע"ד הטבע כנ"ל, וע"ז מביא אמר ראב"ע כו', עד שדרשה בן זומא, ר"ל לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות ר"ל בגלות שאז הנהגה הנסיית נסתרת, ע"ד אין בעה"נ מכיר בניסו, ואינו דומה להנהגת יצ"מ שהיה אז הנהגה גלויה ומפורסמת, ע"ד ובני ישראל יוצאים ביד רמה, וה' הולך לפניהם, והיה סברתו של ראב"ע שאין שייך להזכיר יצ"מ בגלות, עד שדרשה בן זומא, מרבוי כל ימי חייך להביא הלילות, דהיינו במשך הגלות, אף שאין הנהגה הנסיית בהירה בשחקים, עכ"ז היא הסבבת אופניה מעמנו בסתר המדרגה לוטה במעשטה הטבע עד שתתהפך עמנו בכל עת ובכל רגע להצילנו מכל המקריים העוברים עלינו, וחכמים ג"כ מודים לו רק שס"ל שלזה לא צריך רבוי כלל אדרבה הן הן גבורותיו להציץ עלינו מחרכי הטבע, ע"ד הנה זה עומד אחר כתלנו, וזה יותר גדול מנסים גלוים שבמצרים, רק אומרים החכמים שהרבוי בא לרבות ימות המשיח, שאז יהיה שע"מ עיקר ויצ"מ טפל, והכל מטעם שיצ"מ התחילה ההנהגה הנסיית להתגולל עמנו:
Whoever speaks at length about the Exodus from Egypt is praiseworthy: The Exodus is a paradigm of divine guidance in the world.There are three main areas of our lives in which we perceive divine guidance: children, lifespan and sustenance. But not all people perceive divine guidance in the same way. Some people perceive divine guidance maybe once in a long while; the rest of their lives are presumed to be a product of nature and chance. There are some who perceive divine guidance in all things and all moments: about them we have the verse in Song of Songs, “I am for my beloved and my beloved is for me.” About such people the Zohar says, “Just as they cleave to God, God cleaves to them.” Those who speak at length about the Exodus come to perceive divine guidance in all things. They understand that we must thank God for the forces of 'natural guidance' – these too come from God. This is natural guidance (really a form of divine guidance) is expressed in the liturgy when we speak about God causing nightfall or fashioning the light of day. Thus when the students came to the rabbis in B’nai Brak to remind them to recite the Shema – they were really coming to remind them to give thanks to God's presence in natural phenomena. Similarly in the discussion regarding saying the Shema at night we are really talking about our awareness of divine guidance even in exile and alienated from God – even here we must acknowledge divine guidance. The sages agree with Rabbi Elazar ben Azariah's interpretation but they do not believe that it is necessary to have an extra word (kol) in the text to emphasize this. Rather we need it to teach us that even in the time of the messiah when the Exodus will become less significant than the subjugation of the other nations, we still must mention the Exodus,our paradigm of divine guidance.