Ephod Bad on Pesach Haggadah, Magid, Dayenu
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כמה מעלות טובות למקום עלינו וכו'. הרב המורה (פרק נ"ד מחלק ג') ביאר כי שלימות האדם הם ארבעה מינים, (א) שלימות הקנין כמו ממון ובגדים וקרקעות ועדים וכדומה. (ב) שלימות המזג והוא חוזק הגוף ושווי אבריו נערכים וחזקים כראוי. ~(ג) שלימות המדות והוא שיהיו מדותיו שלימות על תכלית מעלת המין האנושי. (ד) שלימות האנושי האמיתי והוא ציור המושכלות האמתיות בענינים האלהיים ועניני התורה והחכמה. והנה דבריו כנים ואמתיים אצל אנשים חפשיים מכל שעבוד ועבדות, אבל האסורים בזיקים ובכבלי ברזל והושם בסד רגלם, בל יוכלו לקנות השלימות האלו אחרי, כי אינם ברשות עצמם, וכעבד ישאף צל. לכן למען יוכלו בנ"י לקנות שלימות האלה, היה מההכרח ראשונה להוציאם מכור הברזל מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק, למען יהיו בני חורין, ויוכלו לקנות השלימות הנזכרים, ולפ"ז מלבד ההוצאה בעצמו שיצאו מתחת סבלות מצרים והיתה ישועה חומריית. עוד גדלה ההוצאה ההיא מצד השלימות אשר קנו ע"י, כי ע"י החירות הזה היו מוכשרים אל קניית ד' שלימות אלו, וכהני ה' יקראו, וזה ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וב"ב משועבדים היינו לפרעה במצרים. וצריך להבין שהרי זה הוא דבר שאפילו תשב"ר יודעין שא"ל היינו נגאלין היינו עבדים, אבל הכוונה כנ"ל שמלבד תועלת הוצאה מצד גופנו, היתה ערך ההוצאה גדול עד מאד מצד נשמותינו, כי ע"י נוכל להשיג השלימות, וז"ש ואלו לא הוציא כו' משועבדים היינו ולא היינו יכולים לקנות השלימות הנזכר אף אם רפו ידם מאתנו, וז"ש המסדר אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו, ר"ל היינו צריכים להודות ולהלל להשי"ת על שנתן לנו האמצעיים ע"י ההוצאה ההיא לקנות השלימות:
Preface to Dayyenu How many are the good things God has done for us: Maimonides, in his Guide for the Perplexed, Part III, chapter 59, explains that there are four types of perfection which a person can strive for. 1) One can strive for material perfection by acquiring wealth and other property. 2) One can gain physical perfection by working to improve one's body. 3) Personal perfection is reflected in developing virtues and character. 4) Human perfection is reflected in the development of the mind and attaining knowledge of Torah and wisdom. Such forms of perfection are only possible for those who are not enslaved by others. As long as one is not in control of his or her own destiny, he or she cannot attain such qualities in life. The liberation from slavery, then, is the fifth perfection and the one upon which all the others are dependent. The Haggadah begins by saying that had God not brought us out of Egypt, “we, our children, our children's children would still be enslaved to Pharaoh in Egypt.” This is a statement that should be obvious to even the youngest student. The point that the Haggadah is trying to make is that without our physical liberation nothing else would be possible. By freeing our bodies, we gained the possibility to free our souls as well. Dayyenu, then, is all about the attainment of the various forms of perfection. We begin Dayyenu by saying that without our liberation nothing else would have been possible.
והנה פרעה וכל מצרים כחשו ג' פנות מעקרי אמונתנו, (א) שהוא הסיבה הראשונה, (ב) ההשגחה, (ג) היכולת. וכאשר בא אליו מרע"ה בשליחותו ית' הזהירו על שלשתן, כי באמרו כה אמר ה' אלהי ישראל שלח עמי ויחוגו לי במדבר, הזכיר ג' פנות אלו. כי באמרו ה', הניח לו מציאת סבת הסבות ועילת העילות ב"ה. ובאמרו אלהי ישראל, קיים לו כי זה המחוייב המציאות הוא משגיח ומבחין בנמצאות העולם הזה וכחותם, עד שמזה הצד נקרא אלהי ישראל. ובאמרו שלח עמי, יורה כי זה הנמצא העליון המשגיח, לא יופסק יכולתו באומה ההיא אשר נקרא שמו עליה, אבל שכבר יהיה לו יכולת מוחלט לצוות ולרדות לכל מי שירצה ממלכי ארץ ומאציליה. ובאמרו ויחוגו לי במדבר, יאמר כי זה הנמצא המשגיח והיכול הוא רוצה עתה בעבודה הזאת ומצוה שתעשה עכ"פ. ותשובת פרעה היתה כפירה בארבעתן. באמרו מי ה' כפר בעיקר, ובאמרו אשר אשמע בקולו כפר בשתים, הא' שאינו מאמין שישראל הם שלו, הב' אעפ"י שהם שלו הוא אינו חייב לשמוע בקולו, כי אינו משועבד לאלהותו, לכן הביא הקב"ה עליו ט' מכות כסדר דצ"ך עד"ש בא"ח, להורות אמתת עקרים אלו, כי במכות הראשונות שהם דצ"ך אמר בזאת תדע כי אני ה', למען תדע כי אין כה', המורה על מציאותו, ובמכות עד"ש התחיל ואמר והפליתי ביום ההוא כו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ המורה על ההשגחה, ובמכות בא"ח התחיל ואמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך כו' אולם בעבור זאת העמדתיך למען הראותך את כחי מורה על יכולתו ית', שנראה שע"י המכות למדהו דעת עקרי אמונות האלה ודרך תבונות הודיעו, לכן אמר אח"כ ה' הצדיק, ולא לבד לפרעה יה הוכחה גמורה אלא אף לישראל שהיו משובשים בדעותיהם גם להם היו המכות האלה הוראה עצומה הכירו וידעו כל ישראל כי לה' המלוכה ההשגחה והיכולת. וזה ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את ב"י, וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. היוצא מזה כי ע"י המשפטים אשר הבטיח ה' כי נורא הוא, ועל יסודות האלו נבנה אח"כ תל תלפיות והיא התורה והמצות אשר נתנו להם מורשה, וז"ש אלו עשה בהם שפטים אשר ע"י למדו למודים אלו והכירו כי יש שופט בארץ המשגיח והיכול על כל, ולא עשה באלהיהם דיינו, כי הלמודים האלו ראשיים להארים הבאים אחריהם אשר היו אמצעיים לשלימות האמתי:
Pharaoh and the Egyptians denied three principles of our faith: It was not enough to liberate the Jews. They also had to come to recognize the reality of God's existence and God's attributes: first, that God is the first cause; second, the reality of divine providence; and third, recognizing that God is all powerful. When Moses came to Pharaoh and said, “Thus says the Lord, the God of Israel: Let My people go that they may celebrate a festival for Me in the wilderness,” (Exodus 5:1), he was addressing these three principles. When Moses used the name YHVH, “Lord,” Moses was affirming the existence of God as the cause of all causes. When he called God “the God of Israel,” he was expressing his belief in divine providence: the Lord is also our personal God who watches over us. And when Moses said, “Let My people go,” he was expressing the belief that God can command even the most powerful rulers. Finally, when he said, “That they may celebrate a festival to Me,” Moses was telling us the implication of these beliefs: that this all-powerful God whose providence is over us, wants us to serve Him. Pharaoh responds by denying these principles of faith, saying: “Who is the Lord that I should heed Him? I do not know the Lord nor will I let Israel go.” (Exodus 5:2) By saying, “Who is the Lord,” Pharaoh denied the existence of God. Saying, “That I should heed Him,” Pharaoh was denying that Israel was God's people and that, even if they are His, Pharaoh was not obligated to obey Him. God responded to these challenges with the first nine plagues to make Pharaoh recognize these fundamental truths. These three principles are related to the mnemonics, dtzach, adash ba’ahav. The first three plagues prove the existence of God (during which we are told, “Through this you shall know that that there is none like the Lord our God”41); the second three plagues are proof of divine providence (“That you may know that I am in the midst of the land”42); and the third group of three plagues are proof that God is all-powerful (“That you may know that there is none like Me in all the earth”43). The plagues, however, not only taught Pharaoh but also taught the Israelites the truth about God. The Israelites came to recognize the existence of God and divine providence. They also saw that God is all powerful. Through God's commandments in Egypt, the eyes of the Israelites were opened so that they saw how awesome God really is. It was on the basis of these insights that they were able to build a faith based on Torah and Mitzvot. Even if God had not punished Egypt's gods, it would have been enough for us because through the Exodus we came to understand the truths of our faith.
והנההרב האברבנאל****בענין פסח שלו כתב בפ' בא בשם החכמים ז"ל שהגופים התחתונים שבעולם השפל קשורים עם הגופים העליונים השמימים ומושפעים מהם, וכש"כ בעניני התבואות והויה וההפסד כמ"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, ועליו אז"ל על מ"ש איוב הידעת חקות השמים אם תשים משטרו בארץ, עד שמפני זה היה לכל אומר מהאומות ולכל ארץ מהארצות מזל ידוע ומיוחד בשמים, ישפיע עליו, כמאמר דניאל שר מלכות פרס, וכ"כ אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, והיה המזל השולט במצרים מזל טלה, ולכן היו המצרים עובדים אותו, ומכבדין את צורתו, כמ"ש הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, לפי שהיו חושבין שמזל טלה ישפיע ברכות וטובה באמצעות הכבוד והעילוי שיעשו למקנה שנק' שמו עליו, והיו גם ישראל זונים אחרי אלהי נכר הארץ והיו מכבדין המזל ההוא, וככל תועבות מצרים עשו גם הם, וכמ"ש הרמב"ן ע"פ שה לבית, וידעת עם זה מה שביאר הנביא יחזקאל שישראל בהיותם במצרים רובם היו עובדים למזל טלה כמו המצרים עצמם. וז"ש ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בא"מ, ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם, וימרו בי ולא אבו שמוע אלי, את שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים, וכבר זכר הנביא אחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך, וכש"כ שלא היו שומרים דרך ה' כאברהם אביהם, והפרו את בריתו ולא נימולו, מפני שהיו נשקעים באמונות הכוזבות אשר למצרים, עד ששל הקב"ה לנאמן ביתו מרע"ה להיות רופא לשבורי לב וחסרי דעת, ולהדריכם במעגלי צדק והשריש בהם אמונות אמתיות, ובעבור שהיו המערכות העליונות מסבבות העבדות לישראל במצרים, הוצרך הקב"ה בכבודו ובעצמו לפקוד על צבא מרום במרום לבטל כח מזל הטלה בילה ההוא, וזה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, ולהיות המזל ההוא שולט בבכורי מצרים כמו שהוא בכור וגדול מכל מזלות באפוד המזלות, נמשכה אחר משפטו מכות בכורות, דהא בהא תליא, ולכן נלקו כל הבכורות כולם, לא שיהא בכור השבי ובכור הבהמה חטאים בעבדות ישראל, אלא להיותם בכורות, ובלקוי בכור המזלות היה מחויב שכל הבכורות מאיזה מין ועם שיהיו בהיותם במצרים מקום שולטנות המזל ההוא יקה עמו, א"כ נלקה מכח הבב"ת, כדי שיצאו ישראל ממצרים, ומתו הבכורות בלקוי מזל הבכור המורה עליהם. והנה היו בכורי ישראל גם המה נכללים במכה זאת, אם כפי סידור הטבעי, כיון שהיו בכורות ונלקה מזלם והם היו במצרים, ואם כפי שורת הדין ומשפטו, לפי שגם הם היו עובדים למזל טלה במצרים, ולכן היה ראוי שילקו עמהם אבל האל ב"ה ברוב רחמיו וחסדיו, נתן להם מצות פסח שה לבית אבות שה לבית שהוא טלה, וע"י קיום מצוה הזאת הדומה בכל צדדיו למזל טלה, עי"ז ניצולו מרדת שחת, על ידי מסירת נפש, כי באמת שאר המכות שהיו ע"י אמצעי היו מוגבלים כפי סדר הטבע אשר שם בהם הבורא, ולא היו יכולים לשנות את תפקידם, אבל מכות בכורות שהיה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, ע"ד אני ולא מלאך, כ"א כפי משפט הישר ודין החותך, היה ראוי שילקו גם ישראל עמהם, ע"ד (איוב ל״א:י״ד) ומה אעשה כי יקום אל, ואומר (חבקוק ג׳:ה׳-ו׳) לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו, וע"ד (משלי) מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע, והיה לפ"ז ב' טובות אצל ב' המכות האלה, כי מצד עשיית שפטים במזל טלה, הכירו וידעו כל ישראל כי שקר נחלו הבל ואין בם מועיל, ושהוא אליל כשאר אלילים, והודו והמליכו ואמרו ה' ימלוך לע"ו:
How did the plagues teach the Israelites about God's existence and the emptiness of Egypt's gods? The sages teach us that earthly beings are connected with heavenly beings. Each influences the other, particularly in matters of productivity. Each nation has a heavenly power (mazal) above who watches over it, and influences it. The heavenly power of the Egyptians was the ram, which the Egyptians honored and worshipped. We see this in what Moses said to Pharaoh: “It would not be right for us to do this, for what we sacrifice to the Lord our God is untouchable to the Egyptians. If we sacrifice that which is untouchable to the Egyptians before their eyes will they not stone us?” Because the Egyptians revered the ram, the Israelites also honored and worshiped it as well and practiced pagan cultic practices while they were slaves. God therefore sent Moses to heal the people of these abominations and bring them back to the faith of their ancestors.
ומצד לקוי הבכורות הנמשך מהמשפט הזה להכות מכת בכורות במצרים שעי"ז יצאו לחירות, ואף אם היו מתים גם בכורי ישראל, זאת ועוד אחרת שגם בכורי ישראל ניצולו, וזה אלו עשה באלהיהם שהשליך כח מזל טלה ארצה למען נדע כי לה' המלוכה, דיינו, אם הנחילנו הדעה האמתית הזאת, אף אם לא הרג בכוריהם דייקא אלא גם בכורי ישראל ויצאו ממצרים דיינו, שהיו לנו דעה אמית והרג בכורי מצרים והוציאנו לחירות, הצל ג"כ בכורי ישראל ואף א"ל נתן לנו ממונם דיינו:
In order to win the Israelites away from idolatry, God had to attack the heavenly powers symbolized by the ram. This is what the expression, “He executed judgment against their gods,” means. This ram was also associated with the firstborn, since it is considered the "eldest" in the whole array of heavenly powers. Therefore God resolved to kill the firstborn in Egypt – even the firstborn of the slaves and the animals. They were not guilty of some sin, but because they were connected to the ram, they too were condemned. The Israelites' firstborn should also have been condemned to death. Not only were they also firstborn but they were also guilty of idolatry. In His great mercy, God gave them a commandment which allowed them to sacrifice a ram in lieu of their being killed along with all the others in Egypt. Thus, God brought the Israelites back to their faith in God. They saw that there is only one Being deserving of worship, that all the other gods are false, and that one God reigns forever and ever! We can now understand the stanza, If he had executed judgment on their Gods but not killed their firstborn… It would have been enough of a miracle simply to show the people of Israel God's true power and sovereignty during the killing the firstborn. Yet God also saved our firstborn even though they deserved to die.
ובאמת מלבד הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו שאח"כ יצאו ברכוש גדול היתה כוונת הש"י שישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכ"ז לפ"ד המפרשים כדי שמצרים ירדפו אחריהם, כי לולא את היו נסוגים אחור ולא רדפו אחרי בנ"י, כי היתה חתת אלהים עליהם אחרי ראותם ההשגחה הפרטיית המושגחת בהם בכל המכות שעברו, אבל אחרי שאדם בהול על ממונו, ונעשו כמצולה שאין בה דגים או דגן, שמו נפשם בכפם ואמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל עם ממוננו, ופרעה אמר מעבדנו, ולולא זאת לא היו רודפים אותם. ומה מאוד עמקו מחשבות ה', כי מלבד שתכלית הממון היה לשלימות הקנין אצל ישראל, כי לולא זאת היו ערום ועריה, ולא היו מוכשרים ליתר ג' השלימות, אבל זאת ועוד אחרת שהיה השאלה סיבה גדולה לרעתם אשר תבא עליהם מאת הש"י, וז"ש אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים, אשר ע"י ממון הזה קנו שלימות הקנין והיו מוכשרים לשאר השלימות, דיינו:
But there were other benefits from this. After experiencing the tenth plague, the Egyptians would have been so terrified that they would not pursue the Israelites. God, therefore, told the Israelites to borrow the silver and gold of their Egyptian neighbors. This act compelled the Egyptians to pursue the Israelites and thus they drowned in the sea. Therefore we say, It would have been enough to have the Egyptians terrified by the killing of their first born even if they hadn’t gained great wealth. In addition the silver and gold which the Israelites attained was also an added favor from God. It allowed them to acquire the first type of perfection to which Maimonides refers: material perfection. So had God given them the material possessions of the Egyptians but not split the sea, this too would have been enough!
ובאמת מה שבחר הקב"ה להחריב את הים ולהמית את הנשאר למצרים, באופן הנפלא הזה, כתב האברבנאל והבע"ק לפי שהוא ית' שמו חפץ לקיים שבועתו אשר נשבע לאבות להרבות זרעם ולהוציאם ממצרים ולהעלותם אל ארץ טובה ורחבה ולרוב חלישותם של ישראל יפחדו לבא אל הגוים אשר המה ועריהם חזקים מאד, ע"ד שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים, והיה הדבר קשה מאוד כפי טבעם, ולכך היה החסד האלהי לעשות בפרעה ובמצרים מכה בלתי סרה מפורסמת לכל הגוים, באופן שלשמעם תצלינה אזניהם, ורגזו וחלו מפניו, כי הנה בנס קי"ס נכבשה כל ארץ כנען לפני בני ישראל, עד"ש מרע"ה בשירת הים נחית בחסדך עם זו גאלת שמעו עמים ירגזון כו', אז נבהלו כו', עד יעבור כו', וכן אמרה רחב ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו ונשמע ונמס לבבנו, וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם, כי שמענו אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם:
Why then did God split the sea and drown the Egyptians? According to Rabbi Abarbanel and others, it was to set the framework for Israel to eventually conquer the land of Canaan. God wanted to fulfill His promise to the patriarchs. Israel was still much too weak to conquer the land. The splitting of the sea so terrified the other nations of the world that it paved the way for Israel to conquer the land. Everyone would have heard about this wonder and realized that nothing could stop Israel. This is what Rahav said to the two spies who came to the city of Jericho forty years later: “I know that the Lord has given the country to you, for dread of you has fallen upon us.”
ומזה נראה מלבד שהיתה טביעת מצרים כפי שורת הדין מפני השלכת ילדי ב"י ביאור מצרים, היתה מאת ה' להפחיד ולאיים יושבי כנען כדי שיכבשו לפני בנ"י בנקלה, הנה א"כ היתה קי"ס נס מפורסם לכל העולם ששינה הקב"ה סדר בראשית, לא לבד במקום הצלת ישראל אלא אף בכל העולם כולו, ע"ד מדרז"ל ויבקעו המים כל מימות שבעולם נבקעו, ואף אם הציל הקב"ה את ישראל באופן אחר, שלא הלכו בתוכו אלא במקום אחר היתה תועלת הקריעה גדול עד מאד, מפני האימה והפחד שנפל עי"ז על כל העמים ועי"ז נכבשה הארץ לפניהם, וזה:
From this we learn that the splitting of the sea and the drowning of the Egyptians was not only a fitting judgment for the Egyptians who cast the Israelites boys in the Nile, but also the first step in the conquest of the land. That is why the Midrash teaches us that the splitting of the sea took place not only at the Red sea, but at every body of water in the world – so that everyone would be aware of God's great power.