(במדבר כב ה) הנה עם יצא ממצרים וכו'. יל"ד שינוי הדברים בלק אמר יצא ובלעם אמר היוצא בלק אמר הנה כסה ובלעם אמר ויכם ועוד יתר דקדוקים. ונראה עפמ"ש במדרש רבה ותנחומא וירא בלק בן צפור מאי ראה. ראה בפורעניות שעתידה לבוא על ישראל מכל שונאיו וכו'. יל"פ כי צריך להיות מקום על מה תחול הקללה ואין הקללה שורה במקום ברכה כמ"ש לא תאור את העם כי ברוך הוא. וע"י שראה שישראל עדיין מוכנים לפורעניות ולשעבוד גליות ראה שיש מקום על מה תחול הקללה. והנה מבואר בפסיקתא דע"י חטא מרגלים נגזר על ישראל להיות בשעבוד. והנה ענין מרגלים היה כי באמת היו אנשים גדולים והנה החילוק בין א"י לח"ל כי היא ארץ אשר עיני ה' בה מראשית השנה ועד אחרית השנה שלא נמסר ההשגחה ע"י שליח כח"ל. והנה זה דוקא בעת שבאו ישראל לתוכה ונתקדשה בקדושת א"י משא"כ קודם שבאו ישראל לא"י לא חל עליה עדיין קדושת א"י כלל ולא היה בה ההשגחה הפרטית והשראת השכינה. והנה עיקר הטעם ששהו ישראל ארבעים שנה במדבר מפני כי לא שלם עון האמורי עדיין והיה ההבטחה ודור רביעי ישובו הנה ועדיין לא נשלם דור רביעי רק הקב"ה הוציאם ממצרים מהשעבוד קודם אבל היה מהנמנע לכנוס לא"י והוה כמו בסוף ארבעים שנה יצאו ממצרים דאז נשלם הזמן של דור רביעי. ולזה בעת שהלכו המרגלים בא"י שאז לא הגיע עדיין הזמן להוציא האמוריים משם לא היה השראת השכינה בא"י, והמרגלים הרגישו זה והם לא ידעו עדיין שצריך להתעכב במדבר לזה הוציאו דבה. ועכ"פ לפ"ז היה חטא המרגלים רק שוגג כיון שהם ראו שאין שם עיני ה' המשוטטות כמו שצריך להיות בארץ הקדושה, רק שטעו ולא ידעו האמת. והנה בלק סבר כמו שבחטא המרגלים נגזר על הדור שלא יכנסו לא"י כן נגזר גזירה זו על כלל ישראל ומקודם שבכשו ארץ סיחון ועוג היו נעים ונדים במדבר חורבה וסבר דכמו שהיו נזופים ממעשה מרגלים כך הם עד הנה, וז"ש הנה עם יצא ממצרים ר"ל שזה זמן רב אשר יצא ממצרים זה ארבעים שנה. ואם תאמר מדוע נתעכבו במדבר אומר כי הנה כסה את עין הארץ שבאמת כבר היה א"י מושגחת מעיני ה' והשגחתו הפרטית רק שהמרגלים כסו והעלימו את עין הארץ הם עיני ה' המשוטטות שם. ולפ"ז והוא יושב מה שישראל יושבים בעיר מושב בחשבון ובבנותיה (כמ"ש במדרש אסתר ישיבת ישראל שלמה שנאמר בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה) הוא ממולי, רצונו לומר ע"י שאני אומללתי ע"י קללת בלעם, ואחר שחל הקללה על ארצי מצאו מקום להתגבר. כללו של דבר שבלק סבור שח"ו אין ה' עם ישראל ורק הוא ירא מהם מפני שבלעם קלל את מואב ועי"ז יוכלו להתגבר עליו ועז"א עתה לכה נא ארה לי את העם הזה שא"צ לאררם רק לי מפני שאני ג"כ מאורר ואין ארור יוכל להלחם עם בלתי ארור, אבל לשאר מלך שאינו מאורר אין לו לירא מהם ועז"א כי עצום הוא ממני דוקא אבל לא משאר מלך, וע"י שתארר גם אותם ויהיו גם הם בלטותא דילך אולי אוכל נכה בו ר"ל לנכות קללה בקללה כי ינוכה רוע מזלי ע"י הקללה ברוע מזלם. וממילא אחר שלא יעמדו לנגדי שאני בארור וגרשתיו מן הארץ שכל האומות בודאי ירדפום עד חרמה, וא"ת א"כ למה אני מצוך לקללם ולנכות קללה בקללה טוב יותר שתברך אותי לבטל קללה הקדומה עז"א כי אני ידעתי את אשר תברך מבורך מכבר כי אין לך כח לברך רק לקלל כמ"ש חז"ל רק את אשר תאור יואר. וכ"ז שלח בלק לבלעם כדי שלא יהיה קשה בעיניו לקלל את ישראל שלא יקח את שלו מתחת ידם כמו שהיה לבסוף באמת לזה הקטין מעלת ישראל אצלו. אך בלעם שהיה נביא או"ה ידע האמת ואמר העם היוצא ממצרים שנחשב כאילו עתה עת צאתם ממצרים כי עד עתה לא היה עדיין הזמן של דור רביעי ושלמת עון האמורי. וחטא מרגלים לא היה באמת בפשיעה רבה כי באמת כן היה כדבריהם כי ויכס כי הקב"ה כסה את עין הארץ ולא היתה אז תחת השגחתו המופלאת אשר היא בהיות ישראל עליה. ולעם אשר אלה להם אין די בארור לבד כי כחם גדול ואין חל על ברוך רק לכה קבה לי אותו שהוא גדול מארה כפרש"י ואעפ"כ עדיין צריך להלחם בו רק וגרשתיו ממני לא מכל הארץ:

ע"ד הרמז יש לפרש במ"ש למעלה בשם הזהר שבלק ראה בחוכמתא שעתיד לצאת אחד ממואב שימדד אותו שני חבלים להמית וחבל אחד להחיות. ואח"כ בימי מלך המשיח לא ישיב ידו מבלע ויכלה אותם בכליון חרוץ. והנה הקוסמים אינם רואים הדבר רק בדמיון מודיעים לחדשים מאשר ולא כל אשר אם יש ארכה לדבר זה או פן עתה הוא זמנו. וידוע מ"ש האר"י ז"ל בספר הגלגולים דע"י חשא אדה"ר נתערבו הנשמות של אדם דקדושה לתוך אדם בליעל, כל אבר באבר שכנגדו באדם בליעל ופי' בזה עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כי הקב"ה חושב תמיד מחשבות לבל ידח ממנו נדח. והנה לקחת הנשמה מיד הס"א בחזקה אי אפשר כי כל דרכיו משפט אך כשרואה מקום פגום מאד הוא מרמה אותם והם סוברים כי בזה יהיו מוחזקים יותר בנשמה זאת ותפגם יותר אך מחוך רב אור בהיריות הנשמה היא מושכת את עצמה ואחר עמה, והוא הגובר על הקליפה שכנגדו כמו בדוד שהוא הכרית את מואב עד כאן דבריו. והנה למשל נשמת דוד היה באדם דקדושה, באבר שכנגדו קליפת מואב באבר האדם בליעל ועז"א והוא יושב ממולי באבר שכנגדו ממש כי סבר אולי כבר הוציא נשמת דוד ממואב. ועז"א כי עצום הוא ממני מה שהם עצומים הוא ממני ע"י דוד הבא מרות המואביה. וע"ז הקדים הנה עם יצא ממצרים ויכס את עין הארץ הראה שכן עשו ישראל במצרים שהוציאו משם ערב ר"ב מאד שהם ר"ב ניצוצות שהוציאו ממצרים ועז"א ויגר מואב מפני העם הם הערב רב כי ר"ב הוא שיש בהם רב ניצוצות. והגרים הם סובבים לישראל כקליפה הסובבת לפרי ועז"א ויכס את עין הארץ שמכסים את ישראל כעור המקיף את הבשר. וע"ז רצה בלעם לידע אם כבר הוציאו נשמת דוד או יהיה זה למרחוק ולעתים רחוקות הוא נבא, וכבר אמרו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו והמלאך הזה יודע כל טפה וטפה באיזה שרש נשמה היא. וכבר פי' בזהר וישלח בלק מלאכים ששלח לבלעם שמות מלאכים שיוכל להשביעם לאשר יחפוץ. ועז"א בלעם לינו פה הלילה ר"ל לינו כאן ופה יהיה הלילה המלאך הממונה על ההריון ששמו לילה והוא יגיד לנו אם כבר הוציאו נשמת דוד אם לאו, ועז"א אליו אח"כ אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. ר"ל מה שיעשה ישראל לעמך שראית מקודם אין זה עכשיו ושפיר תוכל להכשילם כעת ולזה ועתה לכה איעצך ואין חשש מה שראית שיצא מלך לישראל מבת מלך מואב ודוק כי בעז"ה הדברים נכונים: