(במדבר ג יב) ואני הנה לקחתי את הלוים וגו'. תחת כל בכור וגו' כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בא"מ הקדשתי לי כל בכור בישראל וגו'. הלוים תחת הבכורים. הבכור קדוש ממילא. והלוים מצד בחירתם. כן אמר (שמות י"ג ב') קדש לי כל בכור. גם (שם י"ג) ויאמר משה זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים. כי כמו שהבכור ראשון בטומאה כן הוא ראשון בקדושה. ר"ל אם בא בטומאה תחול הטומאה בו ביותר ואם בא בקדושה תחול בו הקדושה ביותר. ולכן חל עונשה בבכורים ממצרים מפני הטומאה שחלה בהם ביותר. וז"ש ויאמר משה זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים שנענשו בכורי מצרים ע"י הטומאה שחלה בהם. ולכן והעברת כל פטר רחם מפני שחלה בהם הקדושה. ובזה יובנו כל הפסוקים להלן (י"ד) והיה כי ישאלך בנך מחר וגו' ואמרית אליו וגו' ויהי כי הקשה פרעה וגו' ויהרוג ה' כל בכור בא"מ מבכור אדם וכו'. והנה קודם חטא העגל היתה העבודה בלא בחירה והקדושה באה מלמעלה לזה הבכור קדוש אבל אחר החטא הקדושה באה מלמטה. ולפעמים בבכור עיקר הטומאה. כמו שהיה בעשו ובישמעאל. (עז"א אף באותו זקן פגע מדת הדין שמוכח שאין עדיין תיקון העולם ולמה לי בכורה. ועז"א הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה): וז"ש (שמות ל"ח כ"א) אלה פקודי המשכן שנתמשכן בעונותיהם של ישראל, והראיה כי עבודת הלוים ביד איתמר. ולזה בצלאל בן אורי בן חור עשה את כל אשר צוה ה' את משה משכן ואח"כ כלים כי הרע קודם אל הטוב. וז"ש ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והטעם כי והיו לי הלוים מצד בחירתם. כי לי כל בכור מצד הקדושה הטבעית (שאין שייך בזה"ז) ביום הכותי כל בכור בא"מ (שהם ראשית הטומאה) הקדשתי אותם לי ממילא (וזה איך שייך בזה"ז) לפי שבזה"ז החטא ממשמש ובא לכן נטלה העבודה מבכורים ונתנה ללוים. אבל לעת"ל דכתיב ביום ההוא אשפוך את רוחי על כל בשר! תחזור העבודה למי שזכה בה. למי שקודם לה. שנאמר ביום הכותי כל בכור בא"מ הקדשתי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה לי יהיו אני ה' אימתי יהיו לי בזמן שאני ה' דכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד: