Eretz Chemdah, Bamidbar
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(במדבר ג מה) ואת בהמת הלוים תחת בהמתם. ברש"י ז"ל. לא פדו בהמות הלוים את בכורי בהמה טהורה של ישראל אלא את פטרי חמוריהם. ושה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמור של ישראל. תדע שהרי מנה הכתוב העודפים באדם ולא מנה העודפים בבהמה ע"כ לשון רש"י ז"ל, והוא תמוה מאד שפי' נגד הש"ס, שהרי בבכורות (דף ד' ע"ב) דחה ראיה זו דלמא לא היה להו נפישי בהמות. ויליף שם מדאמר קרא ואת בהמת הלוים תחת בהמתם בהמה אחת תחת בהמות הרבה. והרא"ם הניח זה בצ"ע. וגם מה שפי' רש"י שלא פדה בהמת הלוים בהמה טהורה של ישראל הוא ג"כ נגד הש"ס דמקשי אמר ליה רבא לאביי א"כ מבהמה נמי ליפטרי' פרש"י דהא בהמה טהורה דידהו הפקיע בהמה טהורה של ישראל ק"ו שיפטרו של עצמם ותמוה. ונראה לומר אף שהגמ' הביא ראיה מדכתיב ואת בהמת הלוים תחת בהמתם מ"מ איצטריך להגמרא לבוא להך הוכחה של אביי מדמנה עודפים באדם וכו'. וכן משמע מדלא קאמר אלא ש"מ דאינו חוזר מכל וכל משום דיש לפרש דהא דאמר ר' חנינא דפודה וחוזר ופודה, היינו שאם היה לו כמה פטרי חמורים נותן השה לכהן בעד חמור אחד ולוקחו הימנו וחוזר ונותנו וכן יכול לעשות כ"פ (ועיין פרש"י שם). וא"כ קשה מנלן דשה א' פוטר הרבה פ"ח דלמא הא דכתיב בהמת וכו' דמשמע מיעוט תחת הרבה היה בענין שהיו שיות הלוים פודים למנינם חמורי ישראל ושוב היו נותנים שקלים בעד השיות וחוזרים ופודים. וצ"ל דא"כ מדוע לא חשב בקרא השקלים שנתנו בעד פטרי חמורים כמו דכתב השקלים שנתנו בעד בכורי ישראל. וז"ש רש"י תדע שלא היו פודים בשום אופן מדמנה הכתוב עודפין באדם ועיקר המנין היה משום השקלים ומדוע לא מנה עודפין בבהמה כיון שהיו נותנים שקלים. לפ"ז י"ל דבאמת בהמת הלוים לא היו פודין כלל בהמה טהורה של ישראל, ורק רבא מקשה לדברי אביי דוקא וסובר רבא דאביי מוכרח לומר דבהמות הלוים פדו בהמות טהורות של ישראל, אבל באמת יש לאביי תירוץ אחר על קושית רבא ושפיר אליבא דכו"ע לא פדו בהמה טהורה של ישראל, וכך היא סוגית הגמרא שם דאביי יליף דבהמה טמאה של כהנים ולוים פטורים מבכורה מק"ו דפטרו של ישראל ורבא יליף בהיקש דאך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה דכל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכהנים ולוים הואיל דפטורין בבכור אדם פטורים בבכור בהמה טמאה עיי"ש. וצ"ל לאביי ל"ל באמת ההיקש כיון דיש ק"ו. וסבר רבא דלאביי אתי ההיקשא ללמד שפדיון פ"ח יהיה שוה ה' סלעים כמו דיליף לקמן (דף י"ב ע"ב) לר"א דמקשינן לבכור אדם לחייב באחריותו. ואיתא במנחות ובכריתות דשה א' אינו שוה רק סלע א"כ קשה איך כתב ואת בהמת הלוים תחת בהמתם דהמועט פוטר המרובה דהא אף בשוה לא יכלו לפטור דצריך ה' שיות תחת חמור אחד. וצ"ל שבהמת הלוים היו פודין אף בהמה טהורה של ישראל ולפ"ז הא דילפי שהמועט פטר את המרובה היינו בענין זה שהיה לישראל ס' בהמות עשר חמורים וחמשים טהורים (וגם הטהורים צריך פדיון) וללוי היה נ"ב שיות ולעשר חמורים צריך חמשים שיות ונשאר ב' שיות ופדו חמשים טהורים של ישראל. דבבהמה טמאה אתי ההיקש שהפדיון יהיה שוה ה' סלעים וצריך חמשים שיות, משא"כ בהמה טהורה דליכא ההיקש ושפיר פדה המועט את המרובה, וא"כ לפ"ז הוכרח דאביי סוכר דבהמה טהורה נפטרה ולזה מקשה לו רבא דיש גם בבהמה טהורה ק"ו דהוכרח שפדו כנ"ל. אבל לפי האמת סובר אביי דאיצטריך ההיקש לאקושי בכור בהמה טמאה לבכור אדם דמה בכור אדם נפטר לדורות בה' שקלים כמו במדבר כן בכור בהמה טמאה פודה וחוזר ופודה לדורות כמו שהיה במדבר ששה אחת פטרה כמה פטרי חמורים דילפינן מואת בהמת הלוים כנ"ל והראיה ע"ז שפטרו לגמרי הוא מדמנה הכתוב השקלים של בכורי ישראל ולא מנה שקלים מפטרי חמור כן נראה לי. ובזה יהיה המשך לדברי רש"י הנ"ל. וז"ל כן נראה לי לא פדו בהמת הלוים את בכורי בהמה טהורה של ישראל אלא פטרי חמוריהם. (ולא כס"ד דרבא אליבא דאביי דפטרו וההיקשא לא בא ללמד דפדיון פ"ח צריך להיות שוה ה' סלעים אלא בא ללמד) ושה אחד של בן לוי פטר כמה פ"ח של ישראל. (כדילפינן מואת בהמת ישראל כנ"ל. ושלא יעלה על הדעת שלא פטרו לגמרי רק שהיה ע"י שפדה וחזר ופדה עז"א) תדע שהרי מנה העודפים באדם ולא מנה העודפים בבהמה (ומזה מוכח שפטרו לגמרי) כנ"ל. ואין להקשו' על דברינו איך סלקא דעתיה דרבא דלאביי אתי ההיקש דאך פדה תפדה שפדיון פ"ח יהיה שוה ה' סלעים הא בגמרא (דף ד' ע"ב) מסיק דילפינן דפדיון פ"ח במדבר היה בשה מהך היקשא דאך פדה תפדה, דמקיש בכור בהמה טמאה לבכור אדם מה בכור אדם לא חלקת בו בין לדורות ובין לשעה דבכסף כן בכור בהמה טמאה לא תחלוק בו בין לדורות ולשעה שפדו בשה. וא"כ הלא ההיקש נצרך לדבר זה שפדו בשה. וא"כ הלא ההיקש נצרך לדבר זה שפדו בשה ומאין הכריח רבא אליבא דאביי דההיקש אתי ללמד שיהי' הפדיון שוה ה' סלעים. דנוכל לתרץ דאיתא שם אמר רב חסדא נאמר כסף לדורות ונאמר שה לדורות מה כסף האמור לדורות בו פדו לדורות בו פדו לאותה שעה. אף שה האמור לדורות בו פדו לדורות בו פדו לאותה שעה. ופריך הגמרא מה לכסף שכן פודין בו הקדשות וכו'. וכתבו התוספות אע"ג דהקדש נמי נפדה בשה. היינו מטעם דשוה כסף ככסף עיי"ש. ונמצא דלה"א דרבא דיליף אביי מההקישא שפדיון פ"ח צריך להיות שוה ה' סלעים שפיר למדין דפדו בשה מכסף. דליכא למפרך מה לכסף שכן פודין בו הקדשות הלא בשה נמי פודין בו הקדשות. וליכא למימר כדברי התוספות דהטעם דפודין הקדשות בשה משום דשוה כסף ככסף הלא גם פדיון פ"ח שהוא בשה אין פודין בו רק כששוה ה' סלעים. נמצא דאין צריך ההיקש שפדו בשה:
בהפטרה והיה מספר בני ישראל (הושע ב') יל"פ דתוס' כתבו דתמה זכות אבות מרשעים ולא מצדיקים ואיתא בגמרא דבימי הושע תמה זכות אבות, ואיתא במדרש במדבר דברכת חול היה בזכות יעקב. ועז"א והיה מספר בני ישראל כחול. הזכיר זכות ישראל סבא, וקשה הא תמה זכות אבות וא"ת כתוספות דלצדיקים לא תמה הלא אמר לעיל כי אתם לא עמי וא"כ הם רשעים לז"א והיה במקום וכו' דיהיו צדיקים:
עפמ"ש עתידה א"י להתפשט בכל העולם והטעם דיהיה רבוי אוכלוסין, והנה בסוף כתובות איתא הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה דאין נקראים עם אלא בא"י כמבואר במהרש"א. לז"א והיה מספר וכו'. וא"ת איך יהיו האוכלוסין לז"א והיה במקום וכו' (חו"ל) ששם לא עמי. יאמר (שם) בני אל חי כי יהיה גם שם א"י: