Eretz Chemdah, Bechukotai
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ויקרא כו ג) אם בחקותי תלכו. במדרש הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד בכל יום ויום אני מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך לבית דירה פלוני אני הולך ורגלי מוליכות אותי לבהמ"ד. רב הונא בשם ר"א אומר שבתי מתן שכרן של מצות והפסידן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדותיך ע"כ. ונראה לבאר בג' דרכים. והנה בתו"כ אומר אם בחוקותי תלכו מלמד שהקב"ה מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה. ונראה כי כבר אמרו בהחלט בקידושין שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולפ"ז מאד יכלא בסדר הזה שחושב ונתתי גשמיכם וכן כל הדברים שחושב הם יעודים גשמיים הבלתי מצוירים רק בעוה"ז לא בעולם הרוחני אמנם כבר בארו המפרשים הטעם ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא הוא משום שמא יחטא ועבירה מכבה מצוה וא"כ איך יתן לו מקודם שכר המצוה הלא אם יחטא נכבה כח המצוה ולחנם קבל שכרו:
ולפ"ז מה שאמרו בסוטה (דף כ') עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה א"כ שכר תורה יכול לתת בעה"ז שאין עבירה מכבה אותה. וז"ש חשבתי מתן שכרן של מצות וקשה מדוע אין נותנים שכר מצוה בעוה"ז ועז"א שחשב הפסידן של עבירות שעבירה מכבה ומפסידה את המצוה. וא"כ אחר שאין עבירה מכבה תורה לזה ואשיבה רגלי אל עדותיך שהוא לימוד התורה. וז"ש אחר שחושב כאן יעודים גשמיים עז"א דוקא אם בחוקותי תלכו שהוא לימוד התורה אז ונתתי גשמיכם בעתם וכו':
ענין אחר במ"ש אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו מתוך שהוא מהעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב עד כאן. וצריך ביאור איך יצויר שיעזבו את ה' וישמרו תורתו. אמנם כבר אמרו יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ולולא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו וא"כ כל מעשי המצות שהאדם עושה לא הוא הוא העושה כי הכל תלוי בעזר ה' וסיוע העליונה. אמנם זה דוקא למי שאינו עוסק בתורה אבל מי שעוסק בתורה אמרו בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין וא"כ א"א כלל להיצה"ר להתגבר ואדם זה א"צ לסיוע וכל מעשה המצות שלו מחשב לו שהוא לבדו העושה. וז"ש הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו ר"ל שאם אין שומרים עסק התורה צריכים לסיוע שלי הלואי היו עוזבים אותו סיוע שלי נגד היצה"ר רק היו שומרים התורה וזה היה להם לעזר ועז"א המאור שבה היה מחזירן למוטב וא"צ לעזר מאת ה' והנה אמרו בפרקי אבות הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה. ונראה כי באמת שכר המצוה ועונש עבירה סותרים זא"ז. למשל מלך שצוה לעבדיו על עבודה אחת. אחד קיים מצותו ואחד הפר מצותו והלך המלך ונתן שכר גדול ועצום לעושה דברו ועונש גדול כנגדו לממרה דברו. הנה השכר ועונש הם דברי' סותרים דממ"נ אם היה דבר זה קשה לעשותו עד שמצד זה מחויב ליתן לעושה שכר בלתי ב"ת א"כ מדוע נתן עונש כזה לכנגדו באשר לא קיים דברו הלא היה עשיתו קשה ולפי כובד המעשה נקטן העונש ואחר שנותן עונש גדול לאשר הפיר מצותו מוכרח שהיה קל לעשותו וא"כ בעברו ראוי לעונש גדול וממילא אין ליתן שכד גדול להעושה וכן הענין במתן שכר המצות ועונש העבירה ששניכם בהיותם בערך מתנגדים זל"ז. אבל האמת הוא כי עונש העבירה הוא כדין כי מעשה הטוב הוא דבר קל אחר שהקב"ה עוזרו. אבל שכר המצוה הוא מצד החסד שיחשוב כאילו האדם הוא העושה כמו שפירשו המפרשים ע"פ ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כאילו היה בעצמו העושה. וז"ש הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה ר"ל אחר שכל מעשה המצוה נקל לעשותה כקלה כחמורה מצד עזר אלקי החופץ על העושה. והשכר הוא מצד החסד א"כ אין חילוק בין קלה לחמורה ועז"א שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות ר"ל שאין אתה יודע למה נותנים שכר מצות כי מן הדין לא היה צריך לתת מתן שכר אחר שהקב"ה הוא העושה ואומר הראיה לזה שע"כ המתן שכר אינו מן הדין רק מצד החסד לז"א והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ר"ל שההפסיד של המצוה הוא דבר מתנגד אל שכרה. ששכר המצוה וההפסד סותרים זא"ז. כנגד. ושכר עבירה מתנגד אל הפסידה א"כ מוכרח ששכר המצוה הוא מצד החסד. אבל כשעוסק בתורה אזי הוא מצד הדין כי הוא בעצמו העושה והמאור שבה מחזירו למוטב וא"צ לסיוע ה' וז"ש אם בחקותי תלכו שהוא לימוד התורה אזי ממת שאת מצותי תשמרו יהיה מחשב ועשיתם אותם שאתם בעצמכם העושים בלי סיוע ה' משא"כ מעשה המצות מבלי לימוד התורה הקב"ה הוא העושה ולא האדם פועל כל אלה:
ועז"א במדרש חשבתי מתן שכרן של מצות והפסידן של מבירות ששניהם דברים סותרים בממ"נ כנ"ל וא"כ מוכרח שהמתן שכר הוא רק מצד החסד. מתנה. וע"ז קורהו מתן שכר שנותנים במתנה לו. וע"ז ואשיבה רגלי אל עדותיך שהוא לימוד התורה שאז הוא בעצמו העושה בלי סיוע מה' יתברך:
ענין אחר יבואר במ"ש נמנו וגמרו נח לאדם שלא נברא משנברא ופי' המהרש"א שבאו למנין וראו כי הלאוין מרובין על העשין וא"כ טוב לו שלא נברא כי הוא קרוב להפסד יותר מלשכר. אמנם יש ישוב ע"ז בלימוד התורה שהתורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה אגונא ומצילי מחטא וא"כ אעפ"י שהלואין מרובין על העשין התורה שומרתו מחטא ובזה פרשתי אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת ר"ל כי לולא לימוד התורה טוב לו שלא נברא משנברא. וז"ש חשבתי דרכי שמנה וחשב שני הדרכים דרך הטוב שהם מצות עשין ודרך הרע שהם מצות ל"ת ועז"א במדרש חשבתי מתן שכרן של מצות והפסידן של עבירות וראה שהלאוין מרובין על העשין וא"כ טוב לי שלא נבראתי וע"ז ואשובה רגלי אל עדותיך שע"י לימוד התורה טוב לי שנבראתי כנ"ל וז"ש אם בחקותי תלכו שהוא לימוד התורה אזי ואת מצותי תשמרו בודאי כי תורה מגינה ועז"א ועשיתם ודרשו א"ת אותם אלא אתם מעלה אני עליכם כאילו עשיתם א"ע כי ע"י טוב לו שנברא משלא נברא:
עוד יבואר דהנה כבר עמדו כל המפרשים על שבא בתורה הבטחות גשמיים מתענוגי העוה"ז ואי' הבטחות הרוחנים אשר עין לא ראתה והם העיקר השכר אשר יפה קורת רוח אחת בעה"ב מכל חיי העוה"ז ומדוע החריש מהם ולא העלם על ספר. ואשר נראה לי בזה הוא כמשל למלך שהיה לו מקום שעשועים גנת ביתן המלך וכל מיני תענוגות בני אדם והושיב לשם אחד מאוהביו ואמר לו אם תשב תמיד בגני להשתעשע בכל מיני עונג הנמצאים בו אתן לך ככר זהב או ככרים כסף למתנה. הנה ישאל השואל הלא אין לך מתנה גדולה יותר מזה שמשתעשע בגנת בתן המלך ומתענג בתענוגים נועם מתמיד אשר אין ערוך אליו ואלף ככרי זהב הלא מאפס ותהו נחשבו לו נגד שעשועי רגע להתהלך בגן עדן תמידי ומדוע לא הבטיחו דבר זה בעצמו שיתמיד להשתעשע בגן שאין לך שכר גדול מזה. ונהפוך הוא כי הבטיחו בדבר. שהוא כאין נגד השכר האמת. אמנם התשובה גלויה לכל משכיל כי על שעשועי הגן לא היה מן הצורך להבטיח אותו כי זה מנת חלקו וע"ז צוהו המלך לשמור משמרתו אך ע"ז הבטיחהו כי גם ככר כסף יתן נוסף על שעשועים אלה שזה דבר שהוצרך להבטיחו. והנמשל מבואר הנה אמרו שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. והענין מבואר עפמ"ש יפה קורת רוח אחת בעוה"ב מחיי עוה"ז ויפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב והקושיא מבוארת אחר שיפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב א"כ זה דבר מתמיה שיתן קורת רוח של חיי העוה"ב תמורת המצוה והלא נועם עשייתם גדול משכרה ויותר טוב יהיה שכרו שיעמוד במה שהיה בתשובה ומע"ט אחר היותו גדול משכר עוה"ב. אמנם הוא הדבר אשר דברתי בחלוף הגרסאות הנמצא בפ"א דאבות במשנה אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים כו' שלא ע"מ לקבל פרס ויש גורסים ע"מ שלא לקבל פרס וכבר תמהו המפרשים על גירסא זו דאיך יעבוד בכוון ע"מ שלא לקבל פרס זה דבר קשה הציור. אכן עפ"י הנ"ל גירסא זו מצודקת מאד עפמ"ש בסנהדרין משה רבינו לא מת דכתיב וימת שם משה וכתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וכו' מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש כי באמת עונג נועם מתמיד של מעשה התורה והמצוה הם גדולים באמת מכל חיי עוה"ב ואילולי מסך החומר המעכב אין לך עדן גדול ונועם תמידי רצוף אהבה כמתיקת התורה והמצוה להמתעסקים בה והעובד השלם אשר אמיץ לבו בגבורים ומרגיש מתק טוב טעם ודעת של התורה והמצוה אין לך קורת רוח גדול יותר ממנה כי גדולה היא בשעתה מכל תענוגי העוה"ב. ואז עובד עבודתו ע"מ שלא לקבל פרס שכר עוה"ב רק להיות גם שם עומד ומשמש כמו מרע"ה לשמש למעלה בכהונה גדולה וזה קורת רוח גדול יתר מתענוגי עוה"ב. ועז"א ששכר מצוה מצוה שהמצוה בעצמה היא שכרה שמקבלים על המצוה שכל המצות שעשאם בעה"ז יוסיף לעשותם בעוה"ב ולטעום טעם המצוה ועריבתה ביתר שאת ויתר עוז. ועז"א הוו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ שלא לקבל פרס שכר עוה"ב רק ויהי מורא שמים עליכם. ר"ל שתעבדו ע"ז האופן שגם לעתיד יהיה מורא שמים עליכם ולשמור מצותיו. וע"ז ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה ודרשו לעבדה זו מ"ע ולשמרה זו מצות ל"ת כי באמת זה בעצמו היה הגן עדן של אדם הראשון שישמור שם מ"ע ול"ת. ולפ"ז ממילא סרה קושית המפרשים הנ"ל מדוע לא הזכיר כלום משכר הרוחני כי הוא ממש כמשל המלך ושר צבאו הנ"ל אשר לא הצריך להזכיר לו כלום משכר שעשועי גנת ביתן המלך אשר עליו הוא מפקדהו. וכן שכר עוה"ב א"צ להזכיר כי המצוה היא בעצמה השכר ואינו דבר חדש כי ירגישו זה הישרים בלבותם. וזה שרמזה התורה דבר זה במלות קצרות אם בחקותי תלכו ואת מצותי השכר הרוחני יהיה ועשיתם אותם תתמידו לעשות זה גם לעתיד. ונוסף ע"ז אתן לכם מתנה קטנה שכר גשמי ונתתי גשמיכם בעתם וכו'. וע"ז עשה עיקר משכר הגשמי שהוא מתנה שהוצרך להבטיחה ולא כן שכר הרוחני שא"צ להבטיחה. ובזה י"ל מ"ש בפ' ראה שמור ושמעת את כל הדברים אשר אנכי מצוך למען ייטב לך כל הימים עד עולם כי תעשה הישר והטוב בעיני ה' אלהיך ר"ל מה יהיה לך ההטבה היא שתתמיד לעשות הטוב והישר בעיני ה' גם לעתיד זה הוא השכר המקווה:
ונתתי גשמיכם בעתם. ודרשו בלילי שבתות. נראה פירושו עפמ"ש במד' ששאל האי מינא אם אלהיכם שומר שבת למה מוריד גשמים הרי מוציא מרשות לרשות והשיב לו אחר שכל העולם שלו הוא הרי רשות אחת הוא וידוע דכשישראל הם בתכלית השלמות אז ה' מלך על כל הארץ וכל העולם הוא אצלו כרשות אחת משא"כ אם ישראל אינם במדרגת שלמותן כביכול אין כסאו שלם ועז"א אם בחקותי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם בלילי שבתות, אבל בזה א"א להוציא הגשמים מרשות לרשות ולא שייך התירוץ דכל העולם שלו. והנה בלילי שבת שולט כוכב שבתאי הממונה על יסוד המים שהוא קר ולח והיא עת הגשמים המיוחד לפי כח המזל ג"כ אמנם גשמי שבתאי המה גשמי קללה כי הוא מיוחד על שביתה ואבדון. וע"ז שיתן גשמיכם הם גשמים המיוחדים לכם למעלה מן המזל. וגם הם בעתם כי גם למעלה מן המזל מתנהג בהנהגה עליונה לפי שרש המזל וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם: