(במדבר ח ג) ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. יל"ד איך תסקי אדעתך שאהרן ישנה את הנאמר לו מפי הגבורה. ונראה עפ"י מ"ש בשבת (דף ק"ב) עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל זו נר מערבי שנותן בה כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים. עוד שם ברש"י שכ"ז שהיה שמעון הצדיק קיים היה נר מערבי הולך. משמת מצאו שכבה. נמצא דבהיות הכ"ג צדיק היה נר מערבי דולק בנס ולא היה צריך להוסיף בו שמן יותר על מדת חברותיה. אבל כשהיה כ"ג שלא כהוגן היה כבה והיה צריך לתת בה שמן יותר על מדת חברותיה. וזה שמספר שבחו של אהרן במה שנצטוה אל מול פני המנורה שהוא הנר המערבי יאירו שבעת הנרות, ויעש כן אהרן. ונתן בכולם שמן בשוה (כמו כן בנות צלפחד דוברות ואומר במדרש כן שכוונו דבריהם) ואעפ"כ אל מול פני המנורה שהוא הנר המערבי העלה נרותיה וז"ש מגיד שבחו שלא שינה לתת בנר מערבי שמן יותר על מדת חברותיה כי בצדקו נעשה נס במנורה:

עוד נראה לפרש עפ"י הידוע שבנרות המנורה היה מאיר אור הגנוז ובירושלמי אמר דלזה לא נכתב ויהי כן במעשה יום ראשון משום דנגנז אור הגנוז ולא היה גמר בריאת יום כתיקונו, ועתה ע"י המנורה נשלם בריאת יום ראשון על מתכונתו. וז"ש ויעש כן אהרן שאהרן תקן מלת כן מבריאת יום ראשון שהי' לכתוב ויהי כן, ועז"א ששנה לכתוב ויהי אור שלא כנכתב בשאר ימים ויהי כן: