Eretz Chemdah, Behar
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ויקרא כה ב) ושבתה הארץ שבת לה'. בסנהדרין (דל"ט) א"ל האי צדוקי לר' אבהו אלהיכם גחכן הוא דא"ל ליחזקאל שכב על צדך השמאלית והדר א"ל שכב על צדך הימנית אתא ההוא תלמידא א"ל מ"ט דשביעתא. א"ל השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוייכו. א"ל הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי היא והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו מנהגו של עולם מלך בו"ד אם סרחה עליו מדינה אם אכזרי הורג כולו רחמן הורג חצים ואם רחמן מלא רחמים הוא מייסר הגדולים ביסורין. אף הקב"ה מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל, עד כאן. ויש לתמוה מדוע לא השיב תיכף על שאלת הצדוקי עד שבא האי תלמידא ושאל טעם השביעית. ונראה כי שאלת הצדוקי היה באופן זה כי ה"א שהגדולים נענשים בעון הדור הוא מטעם ערבות וידוע דבערבות מואב שם נשנו כל המצות כמ"ש בסוטה פ' ואלו נאמרין וא"כ אחר ששמיטה לא נשנית בערבות מואב ממילא הדין נותן שלא קבלו עליהם ערבות על מצוה שמיטה וע"ז שאל מ"ט נענש יחזקאל בעד ערבות הדור על מצות שמיטה. ולזה לא השיבו תיכף עד שבא האי תלמידא ושאל על טעם שביעית וכיון שטעם שביעית הוא מורה על עיקר גדול בתורה לדעת שהעולם ומלואה של הקב"ה וזה בודאי בכלל כל המצות שקבלו עליהם ערבות, וע"כ שפיר השיבו שהיה בעון הדור דנהי דלא קבלו ערבות על מצות שמיטה מ"מ על העיקר שהשמיטה מורה עליו שהעולם ומלואו של הקב"ה בזה קבלו ערבות. והנה במדרש רבה פ' בראשית איתא מ"ט גלה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום השני מפני או"ה שלא יהיו מונים לישראל ויאמרו להם הלא לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה עממין והם אומרים ואתם הלא גזולה היא בידכם הלא הכפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם העולם ומלואו של הקב"ה הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו לכם נתנה וברצונו נטלה מכם ונתנה לנו:
ובזה יובן מה שגלו דוקא בעון שמיטה כי א"א להתקיים בידם מתנת הארץ אלא אחר האמנת העיקר שהעולם ומלואו של הקב"ה דאם לאו הרי היא גזולה בידם ועז"א כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ דזה תלוי בזה דאם תשבתו שמיטת הארץ להראות שהארץ שלי תתקיים בידכם מתנת הארץ מטענה שאני הוא הנותן לכם כי העולם ומלואו שלי ואם לאו הרי הוא גזול בידכם:
ובזה יבואר היטב מ"ש בפרק חלק (דף צ"א) בבני אפריקי שבאו לדון עם ישראל לפני אלכסנדר מוקדון לאמר ארץ כנען שלנו היא. והשיב
להם גביהה בן פסיסא הלא כנען עבד עבדים לאחיו ומה שקנה עבד קנה רבו מיד ברחו להם ואותה שנה שביעית היתה וצריך להבין לאיזה צורך מודיע שהיה אז שנת השביעית אמנם עפ"י הנ"ל מבואר כי בטענה זו גביהה בן פסיסא מדיין לא היה לו די לדחותם דעדיין היו טוענים מדוע אינכם נותנים החלק המגיע לשאר בני שם כמ"ש הרא"ם בפ' לך לזה מסיק שהיה אז שנת השביעית שכולם מעידים בפועל שהעולם ומלואו של הקב"ה וא"כ מי יבוא אחרי המלך העליון אaר כבר עשהו לתת ארץ הקדושה לישראל חבל נחלתו:
ונראה שמטעם זה הזהיר על מצות צדקה בשנת השמיטה יותר מבשאר ימים עד שצוה להפקיר כל יגיעו ענבי הגפן וספיח השדה להיות יד הכל שוים בהם כעני כעשיר והוא ע"ד מ"ש באבות פ"ג חן לו משלו שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך כי אחר שהעולם ומלואו של הקב"ה ולו הכסף ולו הזהב הון אדם שדהו וכל רכושו הכל לה' הוא ממילא הדין נותן לבל ירע לבבו בתתו הון שאינו שלו ועז"א תן לו משלו. והנה באמת מצינו בברכות (דל"ה) ר"פ רמי כתיב ולקחתי דגני וכתיב ואספת דגנך ל"ק כאן בעושין רצונו של מקום כאן באין עושין רצונו ש"מ נמצא בעושים רצונו של מקום תתיחס הדגן אל האדם. והקב"ה נתן לו במתנה. ולפ"ז יש מקום להתרשל מן הצדקה וע"ז יסד הקב"ה שנת השמיטה שאז בהכרח ישיב המהנה לבעליו ואין לאדם חלק כלום בה וע"ז הרבה אז במצות צדקה כי של הקב"ה הוא נותן. ובזה יתבארו פסוקים בפ' ראה כי יהיה בך אביון וכו' בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך לא תאמץ את לבבך וכו' מאחיך האביון וכו' השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו נתון תתן לו וכו'. וכבר עמדו המפרשים איש על דגלו ע"מ שכתב קרבה שנת השמיטה דלמה מזה הטעם יקפוץ ידו מנתינת צדקה. וגם יל"ד הכפל שנת השבע שנת השמיטה. אמנם התחיל לומר אף שיהיה בך אביון בארצך דייקא אשר ה' אלהיך נותן לך ר"ל גם לו יונח שהארץ היא שלך במתנה גמורה מ"מ בל תאמץ את לבבך מאחיך האביון שגם אם יהיה שהכל שלך צריך אתה לרחם עליו כי אחיך הוא ומבאר כי יש מקום לטעות שאין הטעם של שביעית כמ"ש בגמרא להורות שהכל של הקב"ה דלפ"ז למה בחר שביעית אחת לשבע שנה דוקא. וע"כ שהעיקר כטעם הראשון הנ"ל שבא להורות על חידוש העולם כשבת שהיא אחת לשבעה ימים וא"כ י"ל שהארץ נתן לבני אדם ויתרשל מנתינת צדקה כי יאמר למה נתן את שלי לזרים וע"ז פן תאמר דבר בליעל אחר שקרבה שנת השבע שנת השמיטה שבחר בשמיטה בשנת השבע דוקא מוכח שבא להורות על חידוש העולם ורעה עינך באחיך האביון ועז"א אפי' אם תחשוב כן נתון תתן לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך. וע"ז מסיים ע"כ אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך ר"ל מפני שהוא אחיך ועניך וראוי שתתן לו אף גם בארצך ר"ל אף שתחשוב שארצך היא במתנה: