(ויקרא כה יט) ונתנה הארץ פריה ואכלתם לחמכם לשבע. נראה דיש שני מיני ברכות ברכה אחת שהארץ מוציאה הרבה כענין שנאמר וימצא מאה שערים ויברכהו ה'. וברכה זו הוא בדרך הטבע שלפעמים בשנה מבורכת הארץ מוציאה כפלים מבשאר שנים. ויש עוד ברכה למעלה מהטבע בדרך נס ופלא והוא שאעפ"י שתבואת הארץ היא כבשאר שנים האוכל מתברך במעיו כענין הנס של חנוכה ובשמן אשת עובדיה וידוע שלנס למעלה מהטבע לא יזכה רק מי שבוטח בה' ומאמין בהשגחה פרטית שאז מתנהג למעלה מהטבע משא"כ הבלתי מאמין הוא עובד אל מקרי הטבע ופעולותיו כמ"ש ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו ר"ל שאז מושגח בהשגחה פרטית למעלה מהטבע והיה כעץ שתול על פלגי מים ולא יראה כי יבוא חום ובשנת בצורה לא ידאג וכו' ארור הגבר אשר יבטח באדם והיה כערער בערבה וכו'. והחילוק שבין ב' הברכות כי הברכה הא' שהארץ מוציאה הרבה הנה השובע לעשיר אינו מניח לו לישון וצריך לשמור תבואותיו תמיד משודדי לילה משא"כ ברכה השנית שהאוכל מתברך במעיו הוא יושב לבטח ואינו מוטרד בשמירת תבאותיו. וז"ש בתחלה הבטיח להם ונתנה הארץ פריה היינו שהארץ תתן רק פריה המיוחד לה אך ואכלת לשובע שיהיה האוכל מתברך במעים שהוא ברכה בדרך נס ובזה וישבתם לבטח עליה ולא תצטרכו לשמור רבוי התבואה. אך וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וכבר אמרו מי שיש לו לאכול היום ואומר אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה (כ"ה במכילתא פ' המן) ואז ממילא מקוצר אמונתו ובטחונו נעזב אל הטבע וא"א שיתנהג בדרך נס וברכה למעלה מהטבע ואז וצויתי את ברכתי לכם ועשת את התבואה לשלש השנים שהיא ברכה בדר' הטבע: