(בראשית א א) במדרש רבה (פרשה א) אמר רבי יהודה בר סימון מתחלת ברייתו של עולם הוא גלה עמיקתא ומסתרתא. בראשית ברא אלהים וגו'. ולא פירש. והיכן פירש להלן (ישעיה מ) הנוטה כדוק שמים. ואת הארץ. ולא פירש והיכן פירש להלן(איוב לז) כי לשלג יאמר הוא ארץ (שם לח) בצקת עפר למוצק וגו'. ויאמר אלהים יהי אור. ולא פירש. והיכן פירש (תהלים קד) עוטה אור כשלמה: מבואר ע"פ מה שאמרו חז"ל ומובא פי' רש"י מתחלה עלה במחשבתו לברוא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין וזה תמוה איך יתכן עניני מחשבה לפניו ח"ו. אכן מובן ע"פ מ"ש (אבות פרק ה) בעשרה מאמרות נברא העולם וכו', ופי' האלשיך דגם במאמר הראשון שהוא בראשית דנמי מאמר הוא כמ"ש בר"ה ובמגילה, כבר עמד כן העולם על הוויתו אלא שהיה העולם רוחני ברוחנית המחשבה ולא היה כח הבחירה ולא היה שכר ועונש וע"י העשרה מאמרות ירד העולם מרוחני לגשמי לאט לאט עד שנעשה עולם הגשמי וזה מתחלה עלה במחשבה לברוא את העול' במדת הדין שאם היה הבריאה במחשבה והיה העולם רוחני ממילא היה מתנהג במדת הדין כמו שאר מלאכי מרום שהקב"ה נוהג בהם בדין וסביביו נשערה מאד ואחר כך שראה שאין העולם מתקיים בהנהגה הזאת. כשבא לידי מעשה הקדים מדת הרחמים. וז"ש בראשית ברא אלהים בראשית תרגומו בחוכמתא שהוא הבריאה התחליית שהיה בכח המחשבה בראה במדת הדין. ועל זה אמר את השמים ואת הארץ. והיו שמים קודמין שכיון שגם בארץ לא היה כח הבחירה ממילא השמים חשובים יותר שהם קרובים אל הא"ס ומושפעים ראשונה ממנו ית'. ואחר כך אמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, כשנבראו התולדות של כל יום ויום על ידי העשרה מאמרות ששב העולם מרוחני לגשמי ביום עשות שהוא עשיה גשמית ואז ה' אלהים שהקדים רחמים לדין אז ארץ ושמים הארץ קדמה לשמים. והנה בפלוגתא המבואר (יומא נד ע"ב) אם ארץ מאמצעיתה נבראה או מהצדדים. נראה דתליא גם כן בזה שלפי בריאת המחשבה הוי הבריאה מהצדדין שאין טעם שיקדים האמצע שלרוחני אין גבול מגביל וחשיבות לאמצע נגד הצדדין ובגמר הענין כשבא למעשה הקדים האמצע. ועד"ז יובן מ"ש בחגיגה (דף יב) אור הגנוז בראו וגנזו על שם שהסתכל במעשה רשעים וקשה מעיקרא מאי קסבר. אך תחלה היה רוחני וראוי להשתמש באור הגנוז ע"ד הנ"ל, וזה שאמר כאן מתחלת ברייתו של עולם גלה עמיקתא ומסתרתא ר"ל מתחלת הבריאה שהיה במדת הדין ובמחשבה גלה העומק שהוא מדת הדין הנקרא עומק ע"ד משפטיך תהום רבה ועל זה אמר בראשית ברא אלהים ולא פירש כי נראה ששמים קודמין והיכן פירש הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבח הרי שהארץ קודמת כמנהג בשר ודם בונה בית ואחר כך בונה עליה כמו שדרשו בחגיגה, ואת הארץ ולא פירש ומשמע מהצדדין ופי' במה שאמר לשלג יאמר הוא ארץ וממנו דרשו ביומא (דף נ"ד) דמאמצעיתא נברא, ואת האור ולא פירש ומשמע שהוא אור של עכשיו, ופי' במ"ש עוטה אור כשלמה שהוא על אור הגנוז. ועל דרך זה יתבאר מה שאמרו חז"ל שלשה הקב"ה מתחרט עליהם שבראם יצר הרע וכשדים וכו' פי' שנבראו על ידי חרטה ושבירת הכלים שהיה בונה עולמות ומחריבן ואמר דין לא הנין לי, ומזה בא הרע ויצר הרע ושעבוד גליות ואם היה נברא באור פשוט בלי שבירה לא היה כל אלה, ועז"א (בראשית ו ז) אמחה את האדם וכו' כי נחמתי כי עשיתם ר"ל שבראתי ועשיתי אותם על ידי חרטה שנחמתי בבריאה ומזה הם עלולים לחטא ולהפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות ועז"א מאדם עד בהמה אדם קודם כי אחר שהוא היה אחרון בבריאה היה בו ההשתלשלות של המאמרות יותר מרובים, ועז"א אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות:

(עוד בענין זה בסגנון אחר). בראשית ברא אלהים. ע"ד שאמרו בעשרה מאמרות וכו' להפרע מן הרשעים. רש"י ברא אלהים ולא נאמר ברא ה' שמתחלה עלה במחשבה לבראתו במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושתפה למדה"ד והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. יובן כי באמת נפשו אותה ויעש. שגם כשעלה במחשבתו לברא, כבר היתה הבריאה מתוקנת, וגם הלא טענו היונים מדוע לא נברא העולם קודם. והתשובה שכך רצה עם קדמותו לברוא דוקא בזמן הזה. אבל באמת גם בזמן הקדום יחשב אצלו כאלו כבר ברא, ולא נתוסף אחר כך אצלו שום חדש שום דבר רק זה שיראה הדבר החוצה לנו, (כמשל מלך גדול צוה לתת פרוטה לעני אחר ירח ימים, בערך המלך נאמר שנתן תיכף, ובערך העני נאמר שלא קבל עד יום שקבל), אבל יען שעקר מה שברא העולם היה כדי שתהיה עולם גשמי. ושיהיה בו אדם בעל בחירה. ואם היה ברא העולם עם מחשבות מראשית קדומים היה העולם רוחני. כאשר בארו הקדמונים הענין שברא ה'. החומר, התהו, והצורה. ויתר הדברים וחלק הבריאה לששת ימי המעשה. אשר היה יכול לעשות הכל כרגע. והתשובה כי יען רצה לעשות העולם הטבעי ושיהיה מתנהג בדרך הטבע. סדר כל הבריאה בסידור הטבעי. למען יתקיים בו הענין הטבעי. ואם היה הכל נברא במאמר אחד יהיה רוחני ושלם ולא היה כח הבחירה ממילא לא היה עונש לרשעים ושכר לצדיקים יען אין בחירה: והנה באמת השמים והארץ נבראו גם כעלות במחשבה כנ"ל אבל היו רוחנים, ועל ידי שרצה לבראם טבעים גשמים סדרם בסדור הטבעי. על ידי העשרה מאמרות שנבראו בסדר הטבעי.

ונסדר ענין הטבעי עד שיהיה כח הבחירה. והנה אם היה העולם רוחני היה מתנהג במדת הדין, כיון שלא היה יצר הרע. וכמו בצדיקים וסביביו נשערה מאד. אבל יען ששב עולם גשמי. הוצרך להקדים מדת הרחמים. וזה שפירשו מתחלה עלה במחשבה לפי הבריאה שנבראה במחשבה נבראה בדין. ואמר כך שעל ידי העשרה מאמרות נתגשם ושב העולם טבעי הוצרך להקדים מדת הרחמים. והנה לנו הארץ קודם לשמים במעלה וחשיבות שעבורה היה עיקר הבריאה. וזה אחר שנתגשם שהארץ בה אנשי בעלי בחירה. אבל בראשית המחשבה שלפי הבריאה שהיה אז היתה הארץ גם כן רוחני היו שמים קודמים לארץ, אבל אחר כך כתיב אלה תולדות השמים והארץ בעת שנבראו התולדות על ידי העשרה מאמרות ביום עשות שהיה עשיה במעשה שאז ה' אלהים. הקדים מדת הרחמים. אז ארץ ושמים ארץ קודמים לשמים. וזה פי' הכתוב (ישעיה סו) השמים כסאי. היינו שנברא בהשתלשלות התחיל בשמים וגמר בארץ. לא בפעם אחד כאילו בראו במעשה ובעמל. אשר בזה יקשה האומר מדוע ברא עתה. בזה יטעון האומר הלא בונה הבית יהיה שלם יותר אחר שיבנה הבית מהיותו קודם. נגד זה אמר אי זה בית אשר תבנו לי כי אין לי שלמות על ידי הבריאה.