(ב"ב דף כ"ה) אמר רב יהודה מאי דכתיב (דברים ל"ב) יערוף כמטר לקחי זו רוח מערבית שבאה מערפו של עולם וכו', תניא ר"א אומר עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת וכיון שהגיע חמה אצל קרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למערה מן הרקיע ע"כ. נראה לפרש הסמיכות דהנה ריב"ל אומר (שם) בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעו מקום תפלה דכתיב (נחמיה ט) וצבא השמים לך משתחוים, והקשו בתוס, ד"ה וצבא שמים ליליף מארון שהיה בבהמ"ק במערב, ותירץ דע"כ היה צריך להשים באיזה צד, והקשה מהרש"א א"כ גס ממהלך חמה אין למילף די"ל לעולם השכינה בכל מקום ומוכרח שיהיה באיזה צד, ונראה דהמהרש"א מדויל ידיה משתלם דעמ"ש אנטונינוס שאל לרבי' מפני מה החמה יוצאה במזרח ושוקעות במערב א"ל אי הוה איפכא נמי הוה אמרת הכי א"ל מ"מ שוקעת במערב וכו', ופי' המהרש"א משום דמהלך החמה העצמית ממערב למזרח רק המזלות מכריחים אותה וע"כ ממזרח למערב, וע"ז שאל באמת למה תלך תנועה הכרחית ומשני כדי ליתן שלום לקונה שהשכינה במערב. ולפ"ז מסולק קושית המהרש"א דמוכרח דהשכינה במערב דאל"כ למה תסבב תנועה הנגדיית. אבל למ"ש בילקוט דהחמה בשקיעתה נכבית שטובלת באוקיינוס ובזריחתה חוזרת להאיר מפני שטובלת בנהר דינור כי נהר דינור במזרח ואוקיינוס במערב, וא"כ ממילא מוכרח הסיבוב ממזרח למערב לכבות ולחשיך ולהאיר אח"כ, אך הא תינח לדעת חכמי האומות שבלילה החמה מהלכת תחת הארץ, אבל לדעת חכמינו ביום הולכת למעלה מרקיע ובלילה מעל לרקיע, לא שייך הני טעמים כלל, ושפיר מוכח דשכינה במערב, וז"ש רב יהודה. דשכינה במערב ומוכח מחמה, וקשת להילקוט אינו מוכח כלל לזה אמר תניא ר"א אומר עולם לאכסדרה הוא דומה וכו', ובלילה הולכת מעל לרקיע, ושפיר מוכח דלא קשה קושית המהרש"א כנ"ל והבן: