(בראשית א ה) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, מה שלא אמר ויעש את האור כמ"ש ברקיע מבואר כי האור נעשה מזיו הדרו של הקב"ה והוא אור הצפון להיותו מזיו השכינה. ועז"א במד' מהיכן נבראת האורה שנתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו, פי' כי בלא מסך אי אפשר לתחתונים להנות. ולא יראני האדם וחי, רק ע"י התלבשות יוכלו לקבל האור. א"כ לא היה האור הזה עשיה חדשה כי זה האור קדום לכל הקודמים, ועז"א ויהי אור מכבר.

ובמד' אור שכבר היה, וברש"י ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. ולפי פשוטו כך פרשהו ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשים בערבוביא, ונראה דשניהם אחד עד"ש חז"ל בחושך של מצרים שהיה מחושך של מעלה הוא האור הגנוז שהוא אור לצדיקים וחשך לרשעים. ובזה פרשתי פסוק למה לכם יום ה' ונו', משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאורה, (עיין לקמן פ' בא) והמד' אני אמרתי יהי כן והם אומרים לא כן כי מ"ש ויהי אור ולא כתיב יהי כן משום שלא נשאר רק שנגנז, ומצד זה הרשעים אינם יכולים לסבול האור הזה שאין משתמשים בו רק הצדיקים רגילים בו. וזה פי' אני אמרתי יהי כן, שאילו היו כלם צדיקים היה נשאר האור כן ולא נגנז, והם אומרים לא כן כי בשביל שנמצאו בם רשעים שאינם יכולים לסבול האור הזה לא נשאר כן רק נגנז להצדיקים שהם רגילים בו כי הקב"ה גנזו בתורה עד"ש בברכות חז"ל עולמך תראה בחייך ועיניך יאירו במאור תורה ועל זה המאור שבה מחזיר למוטב ועל דרך זה אמר הפייטן אור עולם נגנז באוצר חיים רק אורות הנבדלים מאופל אמר ויהי לנצח, וא"כ כששימש האור הגנוז היה אור לצדיקים וחושך לרשעים כמו במצרים היה אור וחושך משתמשים בערבוביא ואין זה נאה להיות אור כזה לרשעים בעולם וגנזו וברא אור הנבדל מחשך, ועז"א אורות מאופל ודוק:

עוד בדברי רש"י הנ"ל בסגנון אחר נראה שהוא ענין אחד כי יקרא חושך העדר האור או אור גדול המסמא הראות. ועז"א (תהלים יח יב) ישת חשך סתרו, ובאמת ונהורא עמיה שרא, ואצלנו יקרא חושך מהמניעה ההשגה כפי' האר"י ז"ל יוצר אור יצירה ובורא חושך בריאה וע"ז אמר (תהלים קלט) גם חשך לא יחשיך ממך דייקא אדרבה ולילה כיום יאיר, אבל הוא כחשיבה כאורה חשך הבא מן האורה ואור הגנוז הוא אור השכינה לצדיקים אור ולרשעים חשך ועל זה אמר שמואל אין גיהנם לעתיד לבוא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה היינו אור הגנוז, וז"ש ראה שאין ראוי לו ולחושך שיהיו משתמשים בערבוביא דייקא. וכן היה בחושך מצרים אור הגנוז ובזה נכון המדרש (שמות פ' יד) אמר הקב"ה למלאכים המצריים ראוים ללקות בחושך מיד הסכימו כלם כאחד ולא המרו כו' מהיכן היה החושך ההוא ר' יהודה ור' נחמיה ר"י אומר מחושך של מעלה שנאמר (תהלים יח) ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו. נראה עפ"י הידוע דכולו חייב זכאי. וא"כ היה ראוי למלאכים שילמדו עליהם זכות ואז היו חייבים, אבל אחר שכולם הסכימו לחובה ממילא הם נשארים זכאים אך לפי מ"ש דמחשך של מעלה היה ר"ל כי האור הגנוז הוא בעצמו היה החושך למצרים ואור לישראל כמ"ש דלעתיד יוציא הקב"ה חמה מנרתיקה רשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאים בה. כי הצדיקים עיניהם זכים ויכולים לסבלו. אבל הרשעים אינם יכולים לסבלו, ועז"א (עמוס ה') הוי המתאוים את יום ה' דייקא, כי זה יהיה באמת יום הגדול והנורא שיזרח בו האור הנעלם, ועז"א למה לכם דייקא יום ה' הלא הוא לכם חשך ולא אור ועז"א משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאורה, שלהתרנגול יזרח האור, ולעטלף יחשכו עיניו מראות, וא"כ אחר שהיה האור הגנוז בעצם אין זה חובה ואפילו היו כולם מסכימים אין זה חובה והדין נותן שיזרח האור, אך מאין ידעו המלאכים שכוונת הקב"ה על האור הגנוז דלמא רוצה הקב"ה להביא חשך ממש, אך מתנאי דיני נפשות שיהיו מתחילין מן הקטן ופותחין בזכות, וכאן אמר הקב"ה דייקא והתחיל בגדול ואמר בזה"ל ראויין הם המצרים ללקות בחושך הרי פתח בחובה וידעו שאין כוונתו רק על האור הגנוז לזה מיד הסכימו כולם כאחד ועז"א בסמוך מהיכן הביא עליהם חושך מחושך של מעלה וזה מבואר בכתב (תהלים ק"ה כ"ח) שלח חושך ויחשיך וגו' דקשה למה הכפיל חשך, ויחשיך, אך פרשתי מ"ש (שם קלט יב) גם חשך לא יחשוך ממך כי ידוע מ"ש דלא כתיב ולחושך קרא אלהים לילה דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה, ר"ל כי מלפני הקב"ה יורד תמיד רחמים ולמטה נתהפך לדין לפי הכנת המקבלים כמו שהארכתי במקום אחר ועז"א גם חושך לא יחשיך ממך רק למטה נתהפך לחושך: