(שם פ"ח) א"ר שמואל אף בקילוס אינו בא אלא באחרונה הללו את ה' מן השמים וכו' מלכי ארץ וכו' אמר רבי שמלאי כשם שקילוסו אחר בהמת ועוף כך ברייתו אינה אלא לאחר בהמה חיה ועוף. ישרצו המים. תוצא הארץ. נעשה אדם. ר"ח ב"ר חנינא פתח הזאת ידעת מני עד (איוב כ) משל למדינה שהיתה מסתפקת מן החמרין והיו שואלים אלו לאלו מה שכרם נעשה במדינה היום. של יום ששי שואלים לשל יום ה' כו' כו' של ב' לשל יום ראשון ושל ראשון למי היה להם לשאול לא לבני המדינה שהיו עסוקים בדימוסה של מדינה אף כאן כל מעשה יום יום היו שואלים אלו לאלו מה בריות ברא הקב"ה בכם וכו' עד לראשון למי היה לו לשאול לא לתורה שקדמה לברייתו של עולם דאמר ריש לקיש שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם. הה"ד (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום. הוי הזאת ידעת מני עד. התורה יודעת מה היה קודם לברייתו של עולם אבל אתה אין לך עסק לדרוש אלא מני שים אדם עלי ארץ. מאמר ר' שמלאי בנוי על הקדמה הידועה שהאדם מורכב מכל כחות מעשה בראשית וכל החוקים הטבעים במעשה יום ראשון ושני שבו חק אחד טבעי מתפרד להשתמש לתכליות רבות. והנכללים במעשה שאר הימים שבם נברא בעלי הגופים שבהם חוקים שונים מתאחדים לתכלית אחת, כולם נקבצו באו בהאדם. והנה כל כח חדש וחק חדש הקבוע הוא הקלוס אשר ממנו נדע מעשה האל וחכמתו. וזה שירת כל הנמצאים כל אחד כולל שיר מיוחד. אבל האדם ישיר כל השירות ומנגן כל הזמירות. כי הוא הכולל בתוכו כל חוקות הטבע וכל הכחות, וכן בקילוס הוא בא באחרונה. כי משורר הבא אחר חבירו מוסיף על שירות חבירו. הצומח ישיר שירת הדומם ומוסיף עליה שירותו ביחוד בכחות התוספות בו. והאדם אחר ששומע כל הקילוסים ועונה אחריהם אמן כי כולם נמצאים בו. הוא מוסיף שירה ביחוד מצד שהוא מדבר. והבן. וזה הודיע ר' שמלאי שלכן ברייתו אחר כולם. אחר שכולם קדמו לו במדרגת הפשוטים קודם אל המורכב מהם. ור"ח בר חנינא ביאר על פי דרך זה כי המאוחר בבריאה שהוא גם כן המתרבה בהרכבה והכולל כל כחות הקודמים וחוקים המוטבעים בהם. מקבל ההודעה שידע מה שכרו ומה יקבל מבני המדינה בעד תבואתו מן החמר הקודם לו. וכן בנמשל בני המדינה הוא החכמה העליונה אשר שמה קצב וחק לכל נמצא. והחמרין הם החומרים שהיו אשר נמזגו בכל יום להויה חדשה יש מיש וקבלו שכרם מאת החכמה העליונה. הענין הנתוסף בכל יום. למשל האדם צורח מדבר תחת התבואה אשר הביא שהם החומרים מחי צומח דומם שהביא להמזגה חדשה וכל אחד מקבל ההודעה לידע מה יש בידו מן הקודם לו. אבל ההודעה של יום הראשון והכחות הראשונות שנבראו יש מאין קבלו מאת החכמה העליונה שקדמה למציאות העולם כי אפשריות המציאות הצפונה בחכמתו הוא המציא הכל מעצמו והודיע אל מעשה יום ראשון בהתגלות רצונו לאמר יהי כן. באופן ששורש כל ההודעות נאצל מן החכמה העליונה. ואחר כן נמזגו ההודעה הקודמת בהודעות חדשות שמסרו הימים זה לזה יש מיש. והבן:

הנה כבר בארנו איך בנפש האדם כלולה כל כחות הבריאה אשר בעולם השפל שמצד זה קרא האדם שמות לכל הבהמות והחיות על ידי שהשיג כח זה בנפשו כמ"ש וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו שמעצמו השיג הכל וזה המעלה יתירה שהראה ה' לאדם על המלאכים כמ"ש חכמתו מרובה מחכמתכם כמ"ש במדרש שהשיג כל כתות הבעלי חיים. נבאר גם כן איך בנפש האדם כלולים כל כחות הגלגלים. הנה כבר כתבנו שלכל הכוכבים יש שתי תנועות. הכרחית ורצונית. ושניהם נמצאים גם באדם תנועתו מול המעלה. ותנועותו לצד העפר על ידי רוח הבהמי אשר בקרבו. אולם איזה תנועה תהיה הטבעית ואיזה הוא ההכרחית יש לחקור הרבה כי יש אומרים שהאדם נברא בטבעו נוטה לצד החומר. ותנועות הנפש היא ההכרחית אשר תדמה לתנועת הגלגל היומי המניע כל הגלגלים בכח וכן יוכל אדם על ידי הבחירה וכח המושל אשר בנפשו להגיע להניע כל כחות גופו אל צד המעלה והשלימות לקדש עצמו לאלהיו. וי"א בהפך שהאדם בטבעו נוטה להתנהג בדרך נפשו. ורק תנועת גופו היא ההכרחית. והראיה ממה שהאדם בנערותו. החומר שלו חזק ושכלו חלש ובזקנותו יותש החומר ויתוסף כח השכל. וכלל ידוע. שכל דבר טבעי כל עוד שיארך יוסיף כח, וכל שהוא נגד טבעו כל שיארך יחלש והארכתי בזה במקום אחר. זאת שנית. הנה מסבוב הגלגלים יבוא האור והחושך. ושניהם נמצאים בנפש האדם שכבר הורגלו הנביאים וגם הפילוסופים במשליהם לכנות אור הנפש וזהר השכל ונוגה החכמ' בשם אור כמ"ש (משלי ד) ואורח צדיקים כאור נוגה. ובהפך עת תחשך שמש הנפש וטהרתה יכנוה בשם חושך. אמנם אני אומר לא כדברי העולם כי עקרי השמות אור וחושך נאמר על אור השמש והירח ומה שנאמר על השכל הוא בדרך השאלה. רק אני אומר כי עקו־י השמות האלו הונחו בעצם וראשונה על אור השכל והרוחניות. ומה שנאמר על אור המאיר הוא רק בדרך השאלה. כי אור השמש והמאורות נאצלו מן אור המאציל העליון אשר עמיה שרא נהורא כמ"ש (תהלים לו) באורך נרא' אור. כי מקור החיים והאור היו בעצם וראשונה אצלו יתברך וממנו נתפשט אל הנמצאים כמ"ש במדרש מהיכן ברא הקב"ה את האורה מלמד שנתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו כי האור אין סוף יתב' הוא אור שכל בלתי בעל תכלית אשר לא ישיגנו הרעיון ולא יצויר. וכשרצה השם לגלות אורו שישיגהו נבראיו האציל מאורו אור המלאכים השכלים הנפרדים שהם כולם שכליים. ואחר כך נתגשם האור ונתעבה עד שנברא האור הגשמי. ונקרא בשם אור בדרך ההשאלה על שנאצל מן האור העליון - והנה האור והחושך התחתון שניהם מוכרחים במציאות. כי כל המציאות פועל ביום ומתפעל בלילה. שאפילו בצמחים נראה כי ביום יפותחו כפתוריהם וקנותם ופועלים וצומחים ובלילה סוגרים היכליהם וכפתוריהם שוקטים נחים וכן הבעל חי והאדם. נחים ישנים נרדמים בלילה ופועלים ונעורים ביום. וכן בפעולת השכל יש יום ולילה אור וחושך. כי בעת שאור השכל בהיר הוא בכחות הנפש אז יוכל האדם לעיין ולהשיג את בוראו בדרך החקירה. ובעת שערפלי החומר יאפילו בעד הכחות המעיינים אז צריך לאחוז במשענת האמונה בל יפול. וז"ש חיה אחת יש ברקיע ושמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל. כשהוא יום אמת במצחה ויודעים המלאכים שהוא יום ולערב אמונה במצחה ויודעים המלאכים שהוא לילה ובכל פעם היא אומרת ברכו את ה' המבורך וכל גדודי מעלה עונים אחריה ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ר"ל מה שנמצא יום ולילה למעלה אינו מצד שהיום והלילה צריכים להיות למעלה. רק בשביל ישראל שהם עיקר בתחתונים. ועל זה אמר חיה אחת יש ברקיע והם ישורון. והם יש להם מעלת המשרה על כל המציאות אם מצד עצמם מתולדוהיהם ועל זה אמר ושמה ישראל ואם מצד הפעולות והמעשים טובים שלהם ועל זה אמר וחקוק על מצחה ישראל. מה שחקוק על מצחם. על ידי פעולתם מורה גם כן שהם ישראל ומושלים על העליונים ע"ד כי שרית עם אלהים. ועם אנשים. וכשהוא יום אמת במצחה ר"ל אז מכירים את בוראם דרך החקירה שעל זה מורה שם אמת. שיסכים המציאות עם השכל. וכשהוא לילה. ואינם יכולים לעיין ולפעול רק להתפעל. אמונה במצחה. פעולותיהם דרך אמונה מצד הקבלה לבד. ובכל פעם היא אומרת ברכו. מבואר על פי הבל"ע ההבדל בין ברכה והודאה. כי ברכה לא שייך רק אצל ישראל שהש"י מתפאר במעשיהם. אבל במלאכים שאין להם בחירה לא תצדק ברכה רק הודאה ועל זה אמר שרק ישראל אומרים ברכו. ומה שגדולי מעלה עונים ברוך ה' המבורך אין אומרים זה מצד עצמם רק שעונים אחרי'. על ידי ישראל עונים גם הם ברכו: