(בראשית ב א) ויכלו וגו', בארתי ענין השבת בו ברא מנוחה, היינו בששת ימי המעשה ברא העולם הטבע ובשבת ברא הבריאה שיהיה מתנהג לפעמים למעלה מהטבע לישראל עמו, והנה הנהגת הטבע נקרא מלאכה, והנהגת למעלה מן הטבע נקרא מנוחה (עיין בפ' המן בארתי במשל) וז"ש וישבות מכל מלאכתו, רק ויברך ברכה למעלה מן הטבע, וע"ז אמר כי בו שבת מכל מלאכתו. אך אשר ברא אלהים בשבת היה לעשות הוא בעצמו למעלה מהטבע, והנה בריאת הטבע מתנהג בשם אלהים ובלמעלה מן הטבע בשם הויה שפועל ברצונו שלא בהנהגה מסודרת, אבל אין פועל נגד הסידור רק למען יושבי ארץ, ממילא בענין הנהגת הטבע שמים ק דמים שמהם ירד הסידור השמימי, אבל בהנהגה למעלה מהטבע, ארץ קודמת שבשבילה יתהוו תולדות נסיות זה שאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ר"ל בהברא תולדות חדשות ביום עשות ה' אלהים שמתנהג גם בשם הויה אז ארץ ושמים ע"י הארץ יתהוה שנוי בשמים:

דרך ב' ע"פ אמרם ז"ל ג' מפתחות ביד השם שלא נתנם לשליח גשמים חיה תחיית המתים, ר"ל חיה שהיא בריאת האדם וכן תה"מ לא נתן ביד הטבע כי האדם למעלה מהטבע, וכן גשמים יש ב' מיני גשמים. גשמים הבא על רסיסים מן הארץ וגשמי ברכה ממים העליונים, ואותם לא נמסרו ביד הטבע כי אינם טבעים, והנה בכל מעשה בראשית נזכר שם אלהים, אבל בא להוציא בריאת האדם והגשמים, וז"ש אלה תולדות השמים שנבראו ביום עשות ה' אלהים בשם הויה וכל שיח השדה טרם יהיה יען לא המטיר ה' אלהים, כי ואדם אין, רק ואד יעלה מן הארץ גשמים טבעים: