(מגילה דף נ"ז) במעשה דתלמי המלך שינו ע"ב זקנים לכתוב אלהים ברא בראשית ועיין ברש"י ותוספות שנדחקו בזה ועיין במהרש"א בח"א שם. ולפענ"ד לפרש שידוע דתלמי המלך מלך מצרים היה מתלמידי אריסטו היוני שהיה ראש הפוקרים שהיו מכחישים חידוש העולם בבחירה ורצון. ואמרו שהעולם נאצל עם קדמות הסיבה הראשונה בהכרח כצל מהשמש. והמושכל מהשכל. ולא יתואר בשם בורא רק בשם נושא. ואין לשער לפי פקרותם רגע מציאות הסבה הראשונה בלא מציאות הבריאה. ולזה אם היו כותבים בראשית ברא אלהים היה זה מתחזק לסברתם שבראשית המציאות היה גם מציאות בריאת החומר ההיולי כמציאת הצל ברגע מציאות השמש לזה כתבו אלהים ברא בראשית שתחלה היה מציאות האין סוף יתברך מעולם ועד עולם ואחר שעלה ברצונו הפשוט ברא בראשית השמים והארץ, ודוק כי הדברים ברורים וקרובים לאמת:

עוד בענין זה. כי חכמי יון אשר על ברכם נתגדל תלמי אמרו כי ברא העולם על ידי עילות ועלולים. הכרחם הוא בטוענם שא"א שיצאו דברים רבים מהאחד המיוחד. כי מאחד פשוט יצא אחד פשוט. וע"כ אמרו שהעילה ראשונה ברא עילה שניה. ומצד שזה מכיר עצמו ועילתו ברא שלישי. ומצד זה הניעו השמים והתמורות דברים המשונים הנהגות השונות. טוב ורע. דין ורחמים. רוגז ורצון. על זה אמרה חנה אין קדוש כה'. שלא כדעתם כי יש עלול שהוא קרוב להדרגת מאצילו. לא כן כי אין בלתך ואין צור כאלהינו. ולכן אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה שיש גבוה מעל גבוה עלול מעליל עד עילה ראשונה. וסבת אמרכם כן כי יצא עתק מפיכם איך יתכן לאמר כי אל דעות ה'? שיש בו דעות חלוקות ולו נתכנו עלילות מפורדות כי קשת גבוהים חתים ונכשלים אזרו חיל שהם טוב ורע באחד המיוחד שבעים וכו' עד עקרה וכו', ה' מוריש וכו' כל אלה הם דברים סותרים ומשיב ע"ז כי זה טענת שקר ה' סדר הנהגה מיוחדת רק טוב ומה שנמצא אינו מצד הפעולות רק לפי ערך הנענשים. וז"א כי לה' מצוקי ארץ היסוד וסדר אשר הניח ואשר השית עליו תבל. ועל ידי זה רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו ממילא. והנה היונים בטעותם זה גזרו שאין לקרא להבורא רק בשם סיבה ראשונה או התחלה לבד. וזה שחששו הזקנים אם יכתוב בראשית ברא אלהים יאמר תלמי שבראשית היא הסיבת ראשונה אשר נקרא בפיהם בשם ראשונה האציל עלה שניה שהוא אלהים ועל זה שינו לכתוב אלהים ברא בראשית: