(בראשית ג יב) האשה וגו' ואוכל. במד' אכלתי ואוכל. נ"ל אדם הראשון קודם חטאו מן הנמנע שיאכל ועל זה אמר ויצו ה' אלהים על האדם ולא אל האדם כי הציוי בעצמו עשה לו בלתי אפשרות לאכול ועל זה המליצו במדרש שהעץ צוה אל תגעו בי. אך חוה שלא נצטותה יכלה לאכול והיא נתנה לו. ואדם רצה שיהיה לו יצר הרע להגדיל שכרו. ועז"א אכלתי כדי שאוכל מעצמי לאכול ובמניעה אקבל שכר כי עתה רק האשה נתנה ואני לא יכלתי לאכול:

עוד ילפמ"ש האשה אשר נתתה עמדי היא נתנ' לי מן העץ ואוכל. עד"ש בברכות הכוסם את החמה מברך בורא פרי האדמה שאינה ראויה לאכיל' כך וביבמות אעשה לו עזר אדם מביא חטה מן השוק חטה הוא כוסס ? אלא אשתו שהיא עוזרתו. ועץ הדעת חטה היתה ואכלה בכסיסה. ולא הוי כדרך הנאתן. והביא ראיה משום האשה אשר נתתה עמדי ולמה נתת לי האשה משום דכי חטה כוסס הרי דלאו שמה אכילה בכסיסה לזה ואוכל:

דרך ב במדרש אכלתי ואוכל. זה תמוה שנראה כפורק עול. ונראה ע"פ מ"ש ביומא האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. וזה היה שאלת הקב"ה אליו אם בשעת החטא היה בדעתו שישוב ולא יאכל רק זאת הפעם אין לו תקנה כי אמר אחטא ואשוב ואם בשעת מעשה חשב לאכול עוד ולא לשוב יש לו תקנה וז"ש המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת ר"ל שמא אכלת אותו על הכונה לבל תאכל ממנו עוד ואין לך תקנה והשיב אכלתי ואוכל ר"ל אכלתי על מנת לאכול עוד ולא חשבתי לשוב בתשובה ויש לי תקנה:

נשאלתי מדרש פליאה. לא חטא אדם עד שהראה לו חוה דם נדה. נ"ל עפמ"ש הוה סחטה בכוס ונתנה לו. ובחולין (דף קנא) לא יביא בכורים משקה שנאמר מפרי האדמה פרי אתה מביא וא"א מביא משקה. ואם כן גם כאן שאמר מפרי העץ המשקה מותר אך זה תלוי אם אזלינן בתר השתא או בתר מעיקרא ובמג"א סימן רי"ג הביא בענין המוסק שיש אוסרין מפני שהוא דם והוא התיר דבתר השתא אזלינן כמו דם נעכר ונעשה חלב והחלב מותר דאזלינן בתר השתא. וכן התם היין שיצא מתורת אוכל לתורת משקה. ובתר השתא אזלינן, ועז"א לא חטא אדם עד שהראתה לו חוה דם נדה וראה שדם נעכר ונעשה חלב ואף על פי כן החלב מותר הרי דאזלינן בתר השתא: