(בראשית ו ד) הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וגו'. ובס' מעשה ה' פי' על עו"ג ולפ"ד יש לפרש ע"פ מ"ש בע"ז (דף נ"ה ע"ב) אם אין להקב"ה צורך בע"ג למה אינו מבטלה א"ל אלא מעתה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר לא יוליד אלא עולם כמנהגו נוהג וכו' וא"כ בדור המבול י"ל שהיה להם תי' על ע"ז מקושית המון אם אין הקב"ה צורך בה למה אינו מבטלה, ועז"א הלא נפילים הן עע"ג היו בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם וא"כ קשה הבא על הערוה לא יוליד ואעפ"כ עבדו ע"ג ולא הוכיחו מזה דעולם כמנהגו נוהג ולא עוד אבל גם המה הגבורים אנשי השם, ודרשו חז"ל שהביאו שממה בעולם. ועפ"ז יובן מה, שפירש"י כל מקום שאתה מוצא זנות וע"ג אנדרמוסיא בא לעולם כי על ע"ג גרידא יש תירוץ כנ"ל משא"כ על זנות ועו"ג קשה ממ"נ ודוק, וכן יפורש הפסוק השני ע"פ מ"ש חז"ל אמר האי מינן נהוי לעמא חד אמר לי' אתון מציתו למהוי כמונוא אנן לא מצינן למהוי כוותייכו. וכתב בספר אור חד, בקדושין ע"פ מ"ש בביצה נבילה בשחוטה בטילש שחיטה בנבילה לא בטיל מ"ט דאפשר לנבילה שתעשה שחומה ולא אפשר לשחוטה שתעשה נבלהה היוצא מזה דהיכא דיכול המבטל להיות כמתבמל לא מצי לבטל דהוה כמו מין במינו, והיכא דא"א להמבטל להיות כמתבטל בטיל. וז"ש דהוא הוקשא עפמ"ש שאלת המין הלא כתוב בתורה אחרי רבים להטות ועו"ג מרובין ומבטלין לישראל ועז"א כיס דעו"ג יכולים להיות כישראל לא מצי לבטל להן וידוע דתשובה מאהבה עונות נעשו כזכיות וכת. בס' הנ"ל הטעם איך יכול להיות מעון זכות, הוב ע"פ מ"ש מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשא ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וא"כ בתשובה שב גם על המחשבה אע"פ שלא היתה בגדר העונוה וממילא נעשה כזכיות עש"ה. והנה גם כאן י"ת שאחרי שדור המבול ראו שרובן עע"ז איכא למימר אחרי רבים להטות. אך ז"א כיון שרבים החוטאים האלה מצו למעבד תשובה לעשות מן העונות זכיות, וכיון דהמבטל יכול להיות כמתבטל אין הולכים אחר הרוב וז"ש וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, ר"ל שהרע הם הרוב ויש למועטים תי' דאזלי בתר רובא ועז"א שדבר זה נסתר ממה שכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, וא"כ אם יעשו תשובה יעשו מהעונות זכיות מטעם המחשבה כנ"ל ומצי המבשל להיות כהמתבטל ולא בטלי להו: