(תמיד דף לב) שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב, מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב א"ל ממזרח למערב. תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה חמה באמצע הרקיע אין הכל מסתכלין בה וכו'. אמר להם שמים נבראו תחלה או ארץ. אמרו לו שמים נבראו תחלה שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים וגו'. א"ל אור נברא תחלה או חושך וכו' נקדים טעם למ"ד בחגיגה (דף יב) דאור הן הן המאורות למה לא נתלו עד יום רביעי. ויש לומר הטעם משום דבמדרש אמר דהשמים והארץ היו מתוחין והולכין. ובעירובין (דף נו) אומר בתקופת ניסן ובתקופת תשרי חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקע בחצי מערב ע"ש באורך. ולפי מ"ש בר"ה היה זמן בריאת עולם או בניסן או בתשרי. ואם כן לפמ"ש המד' דמתוחין והולכים פי' מקצה לקצה עד שנגמרו שתי הקצוות אם כן עד יום רביעי עדיין לא נגמר חצי כיפה ולא יכול לתלות המאורות אז, אבל מוס ד' שאז נגמר חצי כיפה שפיר נתלו. והנה ברש"י מביא יהי מאורו' ביום ראשון נבראו וביום רביעי צוה עליהם ליתלות. הוא שהכתוב אומר את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותיה. ויל"ד לאיזה מנין מביא רש"י ואת הארץ לרבות תולדותיה. ויש לפרש משום דלבית שמאי דס"ל בחגיגה שמים נבראו תחלה אם כן לפמ"ש במדרש דתולדות השמים מהארץ נבראו וגם למדו מפסוק עוטה אור כשלמה דאור נברא קודם השמים. אם כן קשה כיון דהאור נברא מן האדמה והאדמה לא נבראת רק אחר בריאת השמים אם כן איך נברא האור מן הארץ כיון דשמים קודמין לארץ, וע"כ ס"ל כמ"ד דויהי אור קאי על אור הגנוז. משא"כ לדעת זו דארץ נבראת תחלה. י"ל שפיר שנברא מן האדמה קודם לשמים. ואיתא התם את הארץ ל"ל להקדים שמים לארץ. ופי' רש"י דאי לא כתיב את הוה אמינא כאחת נבראו אלא שאי אפשר לקרות שני שמות כאחד להכי כתב את להקדים. והשתא דברי רש"י בחומש מבוארים דרש"י ס"ל ויהי אור קאי על המאורות דמיום ראשון נבראו. אם כן מכח דהארץ נבראת תחלה כנ"ל ואם כן א"צ את להקדים שמים דאדרבה ארץ נבראת תחלה לזה צ"ל לרבות תולדותיהן. והתוס' שם מקשו על רש"י בחומש במ"ש את לרבות תולדותיהן שהוא נגד הגמ'. ולהנ"ל א"ש דהגמרא קאי אליבא דמ"ד דשמים נבראו תחלה. אם כן ויהי אור קאי על אור הגנוז כנ"ל. אבל רש"י שפירש דויהי אור קאי על המאורות של עכשיו ואם כן על פי' המדרש דתולדות השמים מהארץ נבראו מוכרח לומר דהארץ נבראת תחלת וא"א לומר את להקדים כנ"ל. והנה בגמרא מקשי קראי אהדדי דמשמע שאדם הראשון היה מקצה השמים ועד קצה השמים וכתיב שהיה מן הארץ עד לרקיע ומשני אידי ואידי חד שיעורא. וכתבו התוס' ופליג אמאן דאמר בתמיד דממזרח למערב רחוק טפי. והנה להמ"ד דהיו מתוחין י"ל דלא פליגי כלל משום דאדם נברא ביום ו' ושעה ה' עמד על רגליו וכיון שהיו השמים והארץ מתוחין והולכים. ואם כן כשנברא עד שחטא ונגרע קומתו לא היתה מדת הארץ כמו שהוא עכשיו ומ"ש מזרח ומערב רחוק טפי קאי על עכשיו. אבל באותו הפעם לא היתה הארץ גדולה במדתה כמו שהיא עכשיו ואם כן שפיר היה קם. והנה ההכרח שהיו השמים והארץ מתוחים והולכים הוא מהנ"ל דאם לא כן למה לא נתלו המאורות ביום א'. אם כן נקוט בידך אם ויהי אור קאי על המאורות מוכח דארץ נבראת תחלה. ומוכח דהיו מתוחין והולכים דאל"כ למה לא נתלו ביום א'. אבל אם ויהי אור קאי על האור הגנוז לא קשה למה לא נתלו די"ל שנברא ברביעי ואת לרבות שאר תולדות לא חמה ולבנה רק שאר תולדות שמים אם כן אין הכרח שהיו מתוחין והולכים. וגם י"ל שמים נבראו תחלה. אם כן א"ש בל"ז לא היה יכול לשאול שמים נבראו תחלה דיש הוכחה דשמים תחלה דהא כתיב מקודם בקרא. ומאמר ויהי אור קאי על אור הגנוז בהכרח. וגם יהיה ראיה לזה דאי אמרת דקאי על המאורות למה לא נתלו תיכף ומהיכא תיתי לומר שהיו מתוחין והולכין. אבל השתא שהשיבו מזרח ומערב רחוק אם כן קשה אדם היכא קם וצ"ל כתירוץ הנ"ל שהיו מתוחין ואם כן שוב י"ל ויהי אור קאי על המאורות דלא קשה למה לא נתלו תיכף כנ"ל ואם כן נוכרח לומר גם כן דארץ נבראת תחלה כנ"ל ושפיר דוקא אחר תשובתם נסתפק בזה (וגם יבואר שאר ספיקות להמעיין גם דברי רש"י התמוהין דפי' שמים נבראו תחלה כלומר או כהדדי ולפי פי' תוס' בחגיגה את להקדים):