(במסכת חגיגה דף יב) אר"י אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו כו', והא כתיב מקצה השמים ועד קצה השמים. אידי ואידי חד שיעורא הוא. ומקשו התוס' מנלן הא דמסוף העולם ועד סופו הוא ת"ק שנה כו', והוא תמוה דקושיא זו היה להם לרשום לקמן דמבואר דת"ק שנה אורך העולם, ויל"פ לפי הירושלמי דברכות כתיב למען ירבו ימיכם על האדמה אשר נשבע לאבותיכם כימי השמים על הארץ כמו שני אבות אברהם חי קע"ז יצחק ק"פ יעקב קמ"ה, עיין ביפ"מ חוץ ב' שנים שעדיין לא הכיר אברהם אבינו את בוראו, א"כ יש ראיה ברורה דהעולם ת"ק שנה אך יש לומר גם עובי הרקיע בכלל כמ"ש בידי משה ועי' ביפ"מ אך אם קאמר דעובי הרקיע גופא ת"ק שנה כמ"ש יד"מ דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים כשיעור הבדל כך העובי בודאי יש ת"ק זולת העובי, והנה יש הכרח דהעובי הוא רק חלק ששי מן ת"ק כמו שמפ' רבא בפסחים פרק מי שהיה טמא. משום דמהלך אדם בינוני ביום הוא י' מיל ובין השמשות מע"ה ועד הנץ החמה ה' וכן משקיעת החמה עד צאת הכוכבים וה' חלק ששי משלשים, אך התינח לדעת חכמי ישראל דבלילה חמה מהלכת ברקיע משא"כ לדעת או"ה דבלילה מהלכת תחת הרקיע אין כאן שום ראיה ואפשר שעובי הרקיע ת"ק שנה, והנה הת"ח מקשה איך אפשר שיהיה אידי ואידי חד שיעורא הא השמים הוא כמו כדור והארץ הוא במרכז ממילא הוי כפלים מקצה השמים ועד קצה השמים כמו מהארץ עד רקיע, ומשני דהארץ לא עומדת באמצע העיגול אלא למטה מאמצע העיגול, ואז מקצה השמים ועד קצה השמים אין ארכה כ"כ כמו המרכז דהוא אמצעות העיגול ושפיר הוה השטח מקצה ועד קצה כמו מהארץ עד רקיע, ועפמ"ש התוס' דלמ"ד בתמיד מזרח ומערב רחוק טפי דהיינו אמרכז ואידי ואידי חד שיעורא קאי על הפסח הסמוך לארץ דהיינו למטה מאמצעות העיגול כפי סברת הת"ח ואז באמת הקצה שוה כמו מארץ עד לרקיע לכך פ' תוס' אדם היכי קם ומשני שהיה בג"ע עד שנתמעט וכד מעיינת ביה במס' תמיד הוכחה של זקני הנגב דממזרח למערב רחוק מפי משום דאם החמה באמצע א"א להסתכל בה וסמוך לשקיעה אפשר להסתכל מטעם שרחוק טפי קשה כיון שהארץ עומדת למטה מאמצעות הכדור ואז הקצה קרוב כמו השמים, ממילא כיון דסמוך לשקיעת החמה שוקעת למטה מקרקע א"כ סמוך לשקיעתה היא קרובה, א"כ למה יכולין להסתכל בה אלא הוכרח לומר דלדעת ת"ח היא שוקעת באמצעה ולשם הוא רחוק ומנסר עובי הרקיע ממילא עתה מוכח דברקיע א"א להיות עובי כמו מן הארץ עד לשמים וא"כ אין למילף משנות אבות משום די"ל עם עובי הרקיע יחשב ת"ק שנה ושפיר מקשו תוס' דוקא עתה דקאמר אידי ואידי חד שיעורא ומוכח דמנכר ברקיע זה הכרח לומר כסברת הת"ח דהארץ למטה מאמצע כדור, וממילא לזה סמוך לשקיעה יכולים להסתכל בה דאין נכרת בזריחתה משא"כ באמצע הרקיע. ומוכרח לומר משום דסמוך לשקיעתה שוקעת במרכז והוא כפלים כמו מן הארץ עד לרקיע ומנכר ברקיע דרך עובי ואין הולכת כלל למטה לארץ וממילא יכולים להסתכל סמוך לשקיעה דרחוק טפי בשלמא אם היה שקיעתה למטה לארץ ממילא סמוך לשקיעתה ג"כ אין ראוי להסתכל בה מטעם כיון דסמוך לארץ בקצה קרוב מאד משום דאז עיגול הכדור קצר, אלא ש"מ דאינה שוקעת באמצע העיגול ומנסר בעובי הרקיע ואז באמת רחוק טפי וא"כ מוכח דעובי הרקיע בודאי לא הוי לת"ק שנה וא"כ שפיר יש לספק בו אם ת"ק שנה עם עובי או לאו ואין לילף משנות אבות ושפיר מקשו תוס' ותימה וכו' ודוק: